המשטרה זקוקה לטיפול בהלם

דבר טוב כבר יצא מהוויכוח הציבורי הסוער על מינוי תת-אלוף (במיל') גל הירש לתפקיד המפכ"ל הבא. הציבור מדבר על המשטרה. עד היום הארגון הזה זכה בעיקר לקיתונות של ביקורת ואף בוז, ואיש כמעט לא דיבר על הנושא של כיצד מבריאים את המשטרה.

המשטרה היא היום ארגון חלש וחולה שאיבד את אמון הציבור. במובנים מסוימים היא מזכירה את מצבו של צה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים. היות שאמון הוא מרכיב קריטי בהתנהלותו של ארגון העוסק באכיפת חוק, יש הכרח ב"טיפול בהלם", שיאפשר להשיב לארגון את אמונו של הציבור, תוך כדי ביצוע רפורמות מרחיקות לכת במבנה המשטרה, דרכי התנהלותה, תקצובה, איכות ההון האנושי שמגויס לשורותיה ועוד.

נראה כי השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, הבין זאת, במיוחד לאחר שעיין בסקרי דעת קהל שהצביעו על השפל ברמת האמון הציבורי במשטרה. לכן, נוכח הנסיבות, מינוי של אדם חיצוני לתפקיד המפכ"ל הוא מתבקש, שכן דמות מתוך שורות הארגון תתקשה להפנים את האופן שבו המשטרה נתפסת מבחוץ ולחולל את השינויים שנדרשים.

אחת העדויות למשבר האמון של הציבור במשטרה ולאופן העגום שבו היא נתפסת בתודעה הציבורית, היא סירובם של בכירים רבים למלא את תפקיד המפכ"ל. לפי המתפרסם בתקשורת, השר פנה לשורה ארוכה של אלופים וניצבים במילואים, אך איש זולת הירש לא רצה לקבל על עצמו את התפקיד.

מתנגדי המינוי של הירש, רובם מקרב הקצונה הבכירה לשעבר של המשטרה, טוענים כי אסור להצניח אדם מבחוץ לראש הארגון, ויש למנות לתפקיד רק אדם שצמח בשורותיו. זאת, בשל מורכבות התפקיד והצורך בהיכרות קרובה עם דרכי עבודתה של המשטרה.

התנגדותם מזכירה את התנגדות ההסתדרות הרפואית, לאחרונה, למינוי אדם שאיננו רופא לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. בשני המקרים מדובר באינטרסים ארגוניים, דמויי איגוד מקצועי, שלא תמיד מתיישבים עם עקרונות של ניהול מודרני.

באותו אופן היו כאלה שתהו אם ארז ויגודמן מתאים לתפקיד מנכ"ל טבע, בשל חוסר היכרותו את תחום התרופות, והנה מתברר שהוא הוכיח את עצמו כמנהל נמרץ בכל החברות שאותן ניהל על אף פעילותן בתחומים שונים, מנהל שהצעיד קדימה את חברת התרופות שהייתה שרויה במשבר ארגוני. כלומר, מנהל טוב הוא מנהל טוב - ללא קשר הכרחי לרקע המקצועי שממנו הוא בא.

הסוגיה של האם ומתי רצוי להצניח מנהל חיצוני לארגון, ומתי עדיף למנות איש מבפנים, היא ויכוח ארגוני עתיק-יומין. הנטייה היא למנות אדם שצמח בשורות הארגון, התקדם בהדרגה לתפקידים בכירים יותר ויותר, והוכיח את עצמו בהם. אך לתפיסה זו יש כמה מגבלות.

ראשית, היא לא מתאימה בהכרח לארגון במשבר. מצב משברי דורש מערך שונה של תכונות אופי, שעשויות לאפיין דווקא מנהל חיצוני. מנהל מבפנים יהיה מחויב לארגון שממנו צמח, וייתכן שגם שבוי בתוכו עד כדי שיתוק וחוסר יכולות לבצע רפורמות חיוניות שמתבקשות מהמצב.

שנית, מינוי מבפנים חשוף לכשל של "העיקרון הפיטרי", שלפיו אדם מתקדם בסולם התפקידים עד שהוא מגיע לתפקיד שאינו הולם עוד את כישוריו, ונתקע בו. לא תמיד מפקד חטיבה מצטיין יכול להיות מפקד אוגדה מעולה.

ככל שמטפסים לראש הפירמידה, התכונות הנדרשות לניהול שונות והיקפי הראייה והחשיבה האסטרטגית הנדרשים רחבים יותר. כלומר, קיים סיכון כי מינוי מבפנים - אפילו של אדם מצטיין בתפקידיו הקודמים - לא יבטיח מילוי מוצלח של התפקיד בקודקוד הארגון. עובדה - מרבית המפכ"לים האחרונים לא קידמו את המשטרה להצלחות, אף שהיו קצינים טובים בתפקידיהם הקודמים.

בשנים האחרונות נחשפו פגמים אתיים, מוסריים ומבצעיים רבים בהתנהלות הקצונה הבכירה במשטרה. התברר שמשהו יסודי פגום בנורמות הקיימות בארגון. שכבה רחבה של ניצבים נאלצה לפרוש, חלק אחר מהם נפסל בשל פגמים כאלה ואחרים בתפקודם. חלק מהקצונה הבכירה נחשדה בפוליטיזציה, בין שהסתופפו בין פוליטיקאים ובין שהסתופפו בין רבנים. התוצאה היא שהגבולות בין מותר לאסור בארגון האמון על אכיפת החוק, השתבשו.

כל זה לצד שרשרת כשלים מבצעיים, שהעצימו את משבר האמון של הציבור במשטרה (חטיפת הנערים, מצעד הגאווה בירושלים), שממילא סבלה ממוניטין רע.

במבחן ההשוואה של המשטרה מול ארגוני הביטחון האחרים במדינה - צה"ל, המוסד, השב"כ - התוצאה איננה מחמיאה למשטרה. נוסף לעניין של דימוי ציבורי, ישנה תחושה עמוקה שהתרבות הארגונית במשטרה קלוקלת.

מבחינת המשטרה, הדבר הוביל לשליפת מגוון תירוצים, מה שלא הגביר את האמון ביכולות השיקום שלה בכוחותיה היא. חוליי המשטרה ודלדול שורותיה מחייב מינוי מנהל מבחוץ לראשות הארגון. בין שימונה לתפקיד תא"ל (במיל') גל הירש ובין שלא - מינוי מפכ"ל חיצוני הוא צו השעה למשטרה.

■ הכותבת היא מנהלת-שותפה בפירמת עורכי הפטנטים "לוצאטו את לוצאטו", מ"מ ראש מועצת עומר וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.