המצב בסין לא כל-כך חמור: לא צריך ניתוח, דרוש דיקור סיני

גל הירידות האדיר בשוק המניות הסיני אינו הבעיה. נכון שמדד שנחאי איבד קרוב ל-40% מהשיא שנרשם ביוני, אך רק לעתים רחוקות מזעזעות התנודות בשוקי ההון את כלכלת סין בכללותה. הבעיה - לא בעיה גדולה, אבל בכל זאת בעיה - היא כלכלת סין עצמה. הכלכלה זקוקה לפעולה מתקנת מצדן של הרשויות בסין. אין צורך בניתוח, אלא בדיקור סיני בלבד.

קל לראות מדוע השווקים עצבניים. במחצית הראשונה של השנה כמעט שלא נרשמה צמיחה בסחר ובייצוא, וביולי אף נרשמה צניחה חדה בייצוא. בשבעת החודשים הראשונים של השנה התכווץ ייצור החשמל והמלט, שנצרכים בסין עצמה ואינם מיוצאים. סימנים אלה מצביעים על האטה בצמיחה הכלכלית.

בחודש שעבר, לאחר חודשים של לחץ בשוק, השיק הבנק המרכזי של סין מנגנון חדש לסחר ביואן. פיחות היואן שנגרם כתוצאה מכך הצית ברחבי העולם ספקולציות לגבי הסיכויים לפיחות נוסף בסין. בניגוד לציפיות, הפיחות לא יעזור לסין מכיוון שגם מדינות אחרות פיחתו את המטבע שלהן, ופיחותים אלה יצמצמו את התועלת הפוטנציאלית ליצואניות הסיניות.

כל זה אינו מבשר טובות לגבי סיכוייה של ממשלת סין להגדיל את התפוקה לגולגולת ב-60% עד 2021. הזעזועים הכלכליים בסין מכים גלים ברחבי העולם באופן חסר תקדים. בשבוע שעבר צנחו מחירי המניות בבורסות זרות - מניו יורק ועד מוסקבה - בתגובה לקריסת שוק המניות הסיני, אך לאחר מכן זינקו שוב בתגובה לקיצוץ הריבית שביצע הבנק המרכזי של סין. גם שוקי הקומודיטיס מושפעים מההתפתחויות בסין.

זה אינו מחזה נאה מבחינתם של קובעי המדיניות המובילים בסין, שנאלצים להתמודד גם עם העלאת הריבית שצפוי לבצע השנה הבנק המרכזי של ארה"ב, אך המצב אינו חמור. הצרכנים הסינים עדיין רעבים לרמת חיים גבוהה יותר, ואם הכנסתם הפנויה תגדל מעט, הם יהיו מוכנים להוציא כסף. אם הסינים היו מעוניינים אך ורק בביטחון כלכלי, הם היו חוסכים את הכסף.

סין אינה זקוקה לתמרוץ גורף במתכונת 2009, שהגיע ל-7.5% מהתמ"ג דאז, וכלל פרויקטים עצומים בתחום התשתיות. מה שסין צריכה זה תמרוץ נקודתי שממוקד במגזר השירותים הפיננסיים. עלויות המימון שמשלמים משקי הבית והעסקים הסיניים הם מהגבוהים בעולם, וזה מגוחך בהתחשב בשיעורי החיסכון הגבוהים באופן יוצא דופן.

במסגרת ה"דקירה הראשונה" של התמרוץ הנקודתי צריך לקצץ את שערי הריבית, לאפשר לרשויות מקומיות ללוות בשוקי האג"ח כסף לתקופות ארוכות יותר, ולאפשר לבנקים להעניק יותר הלוואות ביחס ליתרות ההון שלהם. במסגרת ה"דקירה השנייה" צריך לאפשר לכסף לזרום להשקעות תשתית במהירות רבה יותר, באמצעות האצת הליך רכישת הקרקע ויישום התוכניות ההנדסיות. לעתים קרובות נמנעים פקידי רשויות מקומיות מלקיחת החלטות מחשש שיואשמו בשחיתות. יש להפיג את פחדם של אנשים ישרים וחרוצים.

במסגרת ה"דקירה השלישית" צריך לעודד את היוזמה הפרטית באמצעות קיצוץ שיעורי המס ויישום הרפורמה שכבר הוכרזה למכירת חלקים מחברות ממשלתיות למשקיעים פרטיים. צריך לגייס מנהלים חיצוניים בתנאי השוק, ולהעניק להם אוטונומיה רבה יותר.

אזרחים סינים רבים מתחו ביקורת על חבילת התמריצים בת 4 טריליון היואן של הממשלה הקודמת, ובאמצעות המדיה החברתית הם טענו כי החבילה הועילה יותר להצלת כלכלות המערב מאשר לסין עצמה. גם לכלכלנים בעלי הכשרה אקדמית היו ספקות לגבי החבילה. זיכרונותיהם השליליים מתקופת התכנון המרכזי הניעו אותם לאמץ חשיבה כלכלית ניאו-קלאסית, ולהאמין בשווקים יותר מאשר בצעדים ממשלתיים.

חוסר מעש מצד הממשלה עלול להתגלות כשגיאה חמורה. המצב הנוכחי שונה מהמצב ששרר בשנים האחרונות. לירידות האדירות בשוק המניות הסיני יש השלכות עולמיות נרחבות, וצעדי הבנק המרכזי של ארה"ב עלולים להעצים עוד יותר את ההשלכות הללו. בנסיבות אלה צריך להתעלם מהקולות המביעים חשש.

הכותב הוא לשעבר חבר בוועדת המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי של סין