יום אחרי התגלית המצרית: מהן האפשרויות של חברות הגז?

כיצד תשפיע תגלית הגז הענקית במצרים על פיתוח מאגר "לוויתן"? האם יצוא הגז הישראלי ספג מכה אנושה? האם יופיע כאן בקרוב ספק גז מצרי שיתחרה ביזמים הישראלים? השאלות האלה נותרו ללא תשובה ברורה גם לאחר התגלית, וכל שהשתנה הוא שאי-הוודאות גברה. מי שיטען אחרת הוא שרלטן או חובבן - וכאלה אינם חסרים כאן.

תמיד מרענן לגלות באיזו מהירות מנפקים לנו מבינים בגרוש לענייני גז הספדים על לוויתן וכמה מעט דקות נדרשות לפוליטיקאים לנסח הודעה נחרצת לעיתונות המכריזה על ניצחון גישתם, בזמן שאנשי המקצוע עדיין מנסים להתחיל להבין את משמעויות האירוע שקרה. הפעם, חייבים לומר, נתפסו גם הדרגים המקצועיים בהפתעה גמורה, שבויים בקונספציה שגויה, שנשענה במידה מופרזת על הערכותיהם האופטימיות של יזמי הגז.

כדי להבין עד כמה הדיון הציבורי בישראל בנושא הגז מנותק לעתים מהעובדות הבסיסיות ביותר היה מספיק להאזין הבוקר לאחת מתוכניות האקטואליה המובילות ברדיו ולשמוע את המגיש שואל ברצינות עיתונאי מצרי האם יש למצרים את היכולת לפתח את מאגר הגז החדש, כאילו מדובר במאגר הגז הגדול הראשון שהתגלה אי-פעם בארץ הנילוס.

"מה שצריך זה לאחל לכם הצלחה עם מתווה הגז שלכם", סיכם המגיש בחגיגיות את שיחתו עם עמיתו המצרי, "אתם יוצאים לדרך קשה מאוד, עד שתגיעו להסכמות על אחוזים לקודחים, אחוזים למדינה, מה שייך לכם ומה שיש לחברות שחיפשו".

אז לטובת אותו מגיש בכיר ורבים מעמיתיו, בעלי הדעה שחורצים משפט מבלי לדעת דבר, הנה כמה עובדות בסיסיות על מצרים ומשק הגז הטבעי שלה. מצרים מדורגת בשנים האחרונות במקום ה-22 בעולם מבחינת היקף עתודות הגז הטבעי, ומחזיקה (לפני התגלית האחרונה) ברזרבות מוכחות בהיקף כולל של כ-1,650 מיליארד מ"ק (BCM) - כפליים מעתודות הגז של ישראל (לאחר תגלית לוויתן). הגיאולוגים הישראלים יספרו לכם שתגליות הגז לחופי מצרים בסוף שנות ה-90' היו המניע העיקרי לחידוש חיפושי הגז בישראל - חיפושים שהניבו את תגליות "ים תטיס", "תמר" ולוויתן.

תעשיית הגז המצרית פרחה בתחילת שנות ה-2000, וקצב ההפקה הגיע ב-2008 ליותר מ-60 BCM - פי עשרה מקצב הפקת הגז בישראל בשנת 2014. במקביל זינקה צריכת הגז הטבעי במשק המצרי, בעידוד השלטונות שסבסדו את מחיר הגז. משפחת מובארק חילקה למקורביה זיכיונות להקמת מפעלי תעשייה זוללי גז בסיני שנהנו מגז בעלות מופחתת ובמחירים דומים לאלה שהבטיחה ספקית הגז המצרי EMG לחברת החשמל שלנו (אך העלתה באופן חד-צדדי את המחיר ב-40% לפני שהחלה באספקה ע"ב).

אבל מדיניות ממשלתית כושלת הביאה את משק המצרי למשבר עמוק: חברות אנרגיה בינלאומיות הפסיקו להשקיע בחיפושים והפקה בגלל מחיר הגז הנמוך מדי ששילמה להן הממשלה, תשתיות ההולכה והחלוקה סבלו מהזנחה בעוד הביקוש לגז המסובסד במשק המקומי מזנק בקצב שנתי של 6% (ראו תרשים). ב-2012, נקלעה מצרים למחסור חריף בגז והממשלה הורתה לעצור כמעט לחלוטין את יצוא הגז לאירופה, למזרח הרחוק ולישראל ולירדן. למרבה האבסורד החלה מצרים לייבא גז טבעי, בעוד ששני מתקני היצוא להנזלת גז טבעי שהוקמו על החוף המצרי בהשקעות עתק עמדו שוממים. בעליהן, חברות הענק הבינלאומיות בריטיש גז (BG), יוניון פנוסה (UFG) ו-ENI, דרשו מממשלת מצרים פיצויי עתק בהיקף של 6 מיליארד דולר.

בערך באותו זמן נוצר החיבור הראשוני בין BG ו-UFG ליזמי תמר ולוויתן. קבוצת דלק ושותפתה נובל אנרג'י ניהלו באותו זמן מו"מ עם וודסייד האוסטרלית, שביקשה להיכנס כשותפה ללוויתן על מנת לייצא את הגז הישראלי למזרח הרחוק באמצעות מתקן הנזלה צף. בעל השליטה בדלק, יצחק תשובה, היה מתוסכל מהצעת המחיר הנמוכה שהגישו האוסטרלים וביקש להוכיח שיש לאוסטרלים אלטרנטיבה.

השינוי של סיסי

תשובה הצליח במאמציו מעל המשוער: האופציה המצרית הצטיירה לפתע כעסקת העשור - במקום להקים תשתית הנזלה בהשקעה של 10 מיליארד דולר, יוזרם הגז הישראלי בצנרת ימית ישירות למתקני הנזלה קיימים שמשוועים לגז. אפילו נובל, שראתה באוסטרלים שותפים טבעים, העדיפה לבסוף את מצרים על פניהם לנוכח שיעורי תשואה פנימית עדיפים בהרבה של יצוא הגז בצנרת מול הסיכונים הרבים הכרוכים בהקמת מתקן הנזלה צף. במאי 2014 הוחלפו מכתבי כוונות בין יזמי תמר ל-UFG, שותפתה של ENI בבעלות על מתקן הגז בדמייטה ליצוא גז בהיקף של 20 מיליארד דולר. חודש אחר כך הוחלף מכתב דומה בין יזמי לוויתן לבין BG, בעליה של המתקן השני באידקו, לקראת עסקה ענק כפולה בהיקפה (ראו טבלה).

אלא שבינתיים נפל דבר גם בארץ הפירמידות. השלטון החדש של הגנרל סיסי הביא עמו יציבות שלטונית וגישה ידידותית ליזמים שהלכה כברת לקראתם. E-GAS, חברת הגז הממשלתית המצרית, העלתה את המחיר שהיא משלמת למפיקי הגז בעשרות אחוזים - ל-5.88 דולרים ליחידת חום (קצת יותר, אגב, מהמחיר שמשלמת היום חברת החשמל ליזמי תמר), פעילות החיפושים במצרים התחדשה במלוא המרץ ועשרות הסכמים חדשים נחתמו בין הממשל לשורת החברות הבינלאומיות הגדולות שפועלות במדינה.

תגלית הגז הגדולה במצרים נפלה על דלק ונובל בהפתעה גמורה. הקונספציה שהובילו ושקנתה אחיזה אצל כל מקבלי ההחלטות בישראל נסדקה, שלא לומר קרסה. למרות שבישראל היו מודעים לשינוי העמוק שחל במשק הגז המצרי נטו לייחס לו רק משמעויות חיוביות, כמו השינוי לטובה ביחס לישראל. אף גורם לא צפה תגלית ענק שעשויה לקצר משמעותית את "חלון המחסור" במשק הגז במצרים. התגלית, אגב, קרובה מאד ללוויתן הישראלי ובעלת מאפיינים גיאולוגים דומים (המאגר עצמו אינו גדול יותר מלוויתן משום שהנתון שפורסם מתייחס לכמות הגז הכוללת ולא לכמות הגז ברת ההפקה - ע"ב). התגלית עשויה לרמז על מאגרים נוספים בקרבתה, אולי גם בצד הישראלי. המרוץ לתגליות גז נפתח מחדש.

ולמרות זאת, מוקדם עדיין להספיד את עסקאות הגז משום שלא ברור מה היקף המחסור בגז במשק המצרי והאם מצרים תאפשר ל-ENI לייצא גז בכמויות משמעותיות. לאחר הטראומה המצרית מהשנים האחרונות ספק אם אפילו מאגר ענקי כמו זה שהתגלה יוכל לספק את החשש של השלטונות מפני מחסור בגז. לא ברור האם ENI תעדיף לוותר על הגז הזמין יחסית מתמר ולהמתין עוד שנתיים-שלוש עד להגעת הגז מהמאגר החדש שלה. ייתכן שתעדיף להשאיר בידיה את ההסכם תוך שינויים, כמו קיצור משמעותי של תקופת האספקה. סיכויי ההישרדות של העסקה השנייה עם BG, שעליה מבוסס פיתוח מאגר לוויתן, גבוהים יותר, משום שמדובר במתחרה של ENI. משום כך, בהחלט ייתכן שהמו"מ יושלם בכל זאת בהצלחה, למרות תגלית הענק.

תרחיש אחר שנראה סביר הוא ש-BG ו-UFG יעדיפו לחכות עד שתתבהר התמונה. במקרה כזה, תעמוד בפני יזמי לוויתן בחירה קשה: האם להסתכן בדחייה נוספת בפיתוח המאגר או להסתפק בפיתוח מוגבל שלו, על בסיס לקוחות אחרים - ובראשם חברת החשמל הירדנית. ההסכם עם BG אמור להבטיח לתמר מכירות גז שנתיות בהיקף של 7 BCM. ללא BG, מאמינים היזמים כי יוכלו להגיע ללקוחות בהיקף 6 BCM מירדן, מישראל ואולי מטורקיה.

תיאורטית, היזמים יכולים לשנות את מתכונת הפיתוח של לוויתן וללכת על תוכנית מוגבלת וזולה יותר בהשקעה של 3.5 מיליארד דולר במקום 7-8 מיליארד. זה יהיה כרוך בדחיה מסוימת בלוחות הזמנים ובוויתור על חלק מהטבת המס שמעניק חוק ששינסקי. האפשרות של החזרת וודסייד לתמונה ויצוא גז נוזלי ממתקן צף נראית כרגע כאופציה הקלושה ביותר. מצד שני, תהפוכות השנים האחרונות הראו שהכול עדיין אפשרי ופתוח.

ומה באשר למתווה הגז? הטענה שהמתווה הפך בלתי רלבנטי בעקבות התגליות במצרים טעונה עדיין הוכחה. מבחינת היזמים, האפשרות לפתח את לוויתן הייתה ונותרה ריאלית. ללא מתווה, יגיעו הצדדים מהר מאוד לבית הדין, כשליזמים אין הפעם תמריץ מיוחד למהר ולהגיע לפשרה.

ומה באשר לסיכויי הופעתו של ספק גז חדש ממצרים? מבלי להיכנס לתוצאותיה העגומות של עסקת הגז המצרי אפשר להעריך שברמת המחירים הנוכחית השוררת במצרים ספק רב אם לספק כזה תהיה אפשרות להציע מחיר תחרותי של ממש.

 עסקאות הייצוא למצרים שעומדות בסכנה

 גז במצרים