"כל התשוקות, השאיפות והמטענים שאדם ספג בחייו המוקדמים יקבלו ביטוי בבית שיבנה בחייו הבוגרים. מאחורי חזיתות כל הבתים מסתתרים חיים אמיתיים, ניסיונות למימוש פנטזיות קדומות", כך כותב האדריכל ניסן (ניני) ורשבסקי, שאצר את התערוכה "לא ביום אחד", שתיפתח בחמישי הקרוב בגלריה רוטשילד. זוהי תערוכה משותפת של 3 ציירות צעירות, אשר קו מקשר עובר ביניהן וגם בין עבודותיהן. אביטל בורג ונעמה ברקוביץ' הישראליות ואלינור ריי האמריקאית, מציגות 3 קולות אישיים ומפתיעים בציור פיגורטיבי.
עבודותיה של בורג גדולות ודומיננטיות, מושכות את העין ואת הלב. היא מציירת בדיוק ריאליסטי מרשים, בצבעי שמן על בד, בתים חלומיים, פרי דמיונה. בתי בובות מאולתרים, בקתות רומנטיות וטירות רעועות, שהיא בונה מקופסאות קרטון מפורקות ומסקינטייפ. "הקרטון הוא קצת כמו עור אנושי. כל פיסת קרטון היא משהו שונה, נושאת עליה קמטוטים וצלקות, עקבות שמש וגשם, כתובות וקילופים. אלה קופסאות שאני אוספת ברחוב ובסטודיו אני בונה מהן בתים", היא אומרת בראיון ל"גלובס", לקראת התערוכה.
"כמו הרבה דברים, העניין שלי בקרטון התחיל באופן מקרי, כשהייתי בלונדון בחילופי סטודנטים", מספרת בורג. היא למדה שנה בבצלאל ומשם עברה לבית הספר "התחנה" של ארם גרשוני ודויד ניפו, ללמוד מהמאסטרים ציור ריאליסטי-פיגורטיבי. לאחר מכן המשיכה ל"סטודיו סקול" היוקרתי בניו-יורק, ושם היא מתגוררת בשנים האחרונות. מאז סיימה ללמוד, לפני שנתיים, כבר הציגה שתי תערוכות יחיד, והיא מיוצגת בגלריה סלאג.
החורף הלונדוני ותחושת הארעיות החריפה שליוותה אותה בנדודיה, הפגישו אותה עם הקרטון. "אני באה מפה, חיה בניו-יורק, עוברת בלונדון, הקרטון ריתק אותי באפשרות לבנות בית נייד. בלימודי הציור דיברו איתנו תמיד על כמה העולם יפה - התפוח המושלם, הטבע הדומם - ובניו-יורק פתאום נחתה עליי ההכרה שהעולם לא נראה כך. יש אנשים שגרים בתוך קרטונים ברחוב, לצד אנשים שחיים בטירות מודרניות בפארק אבניו".
קופסאות הקרטון שייכות גם לחיים שלה: "הציור מאפשר לי לחיות בעולם יחסית נייד. העבודות שלי הגיעו עכשיו לכאן מברוקלין. אני לא מעוגנת במקום, תמיד בסכנה של אריזה של הכול בקופסה וחזרה הביתה. זו תחושה של חופש רב אבל גם של חרדה", היא מתארת. לדבריה, היא כבר מתגעגעת לחזור לסטודיו. גם אם הוא ארעי, הוא מגדיר את מקומה ואת התחום האישי שלה, בכל מקום בעולם.
בורג (30) מגיעה ממשפחה ברוכת כישרונות. היא בתו של הח"כ לשעבר אברהם בורג. "אבא התחיל ללמוד עיצוב מוצר בבצלאל אך הפסיק את לימודיו עם פרוץ מלחמת לבנון ב-1982 ואחריה שינה כיוון. החלום שלו היה להיות בובנאי", היא מספרת וחושפת נקודת חיבור מפתיעה בין המשחק שלה בבתי בובות לבין אביה. שניים מאחיה פנו לעיסוק באדריכלות ושניים אחרים מוזיקאים, אח נוסף עוסק בחינוך.
היא מאוד קפדנית בעבודת הציור מהתבוננות. בונה לעצמה דגמים ויוצרת סיטואציות מפוסלות בסטודיו - כדי לציירן במדויק. "בפיסול אני מרגישה יותר חופש, אולי כיוון שלא למדתי פיסול באופן מקצועי. זה מבורך, כי יש לי חופש רב ביצירה בתלת-ממד", היא אומרת.
את אלינור ריי (28), פגשה בורג בלימודיהן בסטודיו סקול. ריי נחשבת לכשרון בולט בזירה האמריקאית, זכתה בפרסי אמן יוקרתיים ותערוכת יחיד שלה נכללה בין עשר התערוכות הטובות של השנה של "ניו-יורק מגזין". עבודותיה של ריי בתערוכה מופנמות וקטנות מידות. היא מציירת קטעי-מבט על בתים או מתוכם, חלקים מהבית או מהעיר - חלון ורהיטים מאחוריו, השתקפות, קטע מחצר - הופכים לקומפוזיציה של צבעים וצורות גיאומטריות. מצד אחד היא נאמנה לחלוטין לאסכולה הפיגורטיבית; מצד שני, היא בוחרת באופן התבוננות ומבע, שיוצרים מעין אבסטרקט מודרניסטי.
נעמה ברקוביץ' (30), למדה ציור אף היא בבית הספר התחנה בתל-אביב והיא חיה בישראל. לאחרונה הציגה שתי תערוכות יחיד בדיסלדורף, גרמניה, ובברצלונה שבספרד, בעת שהות אמן. היא חברה בגלריה השיתופית חנינא בתל-אביב. ברקוביץ' מביאה לתערוכה מבט סוער ופרוע. ציוריה, רישומי עפרון וגירי שמן על נייר, מתעדים בתים בתל-אביב ובברצלונה, שעומדים במצב לא ברור של בנייה או הרס. למרות השוני הרב בסגנונות, 3 האמניות מגיעות מהאסכולה הקלאסית פיגורטיבית, והציור של כל אחת מהן עתיר עבודה עמלנית ורבת ימים.
מחירי העבודות: בין 700 דולר ל-10,000 דולר, עבודות שמן: החל מ-3,000 דולר.
גלריה רוטשילד, יהודה הלוי 48, תל-אביב, ב'-ה' 11:00-18:30, ו'-ש' 11:00-14:00. ללא תשלום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
