כשהכפר השקט אוטנשטיין בצפון גרמניה עמד לסגור את שערי בית הספר שלו בשל מחסור בתלמידים, לראש מועצת הכפר, מנפרד ויינר, היה רעיון איך למשוך אליו משפחות צעירות. במקום להשכיר אדמה חקלאית, הכפר נותן אותה בחינם לאנשים שמוכנים לעקור למקום הציורי. פונים שנמצאים מתאימים מקבלים קרקע לבנייה בתנאי אחד: שיש להם ילדים קטנים, ועדיף שהם רוצים עוד ילדים.
כ-30 זוגות צעירים נענו להצעה הקוסמת. המספר הזה לא יספיק כדי להצעיר משמעותית את אוכלוסיית הכפר, 900 מבוגרים בעיקר, אך הוא יספיק כדי להציל את בית הספר, שמספר המינימום של התלמידים בו אמור להיות 50 כדי שימשיך לפעול. "אנחנו חייבים לשמור על בית הספר", אומר ויינר בן ה-71. "איזה מין כפר נהיה בלי בית ספר? בלי מאפייה? בלי קצב? בלי פאב?"
ברחבי גרמניה ראשי כפרים רבים שואלים את עצמם אותן השאלות. למרות הגידול במספר המהגרים - בגרמניה צפויים השנה 800,000 מבקשי מקלט מדיני - האוכלוסייה עומדת להתכווץ מ-82 מיליון בשיא של 2002 ל-74.5 מיליון בשנת 2050, לפי האו"ם. שיעור הגרמנים מתחת לגיל 15 צפוי לרדת ל-13%, בין הנמוכים בעולם. שיעור בני 60 ויותר צפוי לטפס מ-27% ל-39%.
ההגירה משנה את התמהיל האתני, אך המהגרים שישתקעו בגרמניה צפויים ללכת בדרכי המקומיים שמגדלים פחות מדי ילדים. "השינוי הדמוגרפי הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר שלנו", אמר השנה שר האוצר הגרמני, וולפגנג שוובלה.
מדינות רבות באירופה ניצבות בפני מתחים דומים, אך המצב בגרמניה חריף במיוחד. עם כלכלה חזקה ואבטלה נמוכה, האוכלוסייה בגיל העבודה מתכווצת, ומעמידה את המעסיקים במצב קשה. יש גם השלכות גיאופוליטיות: אוכלוסיות בריטניה וצרפת אמורות לצמוח, וגרמניה לא תישאר אולי המדינה המאוכלסת ביותר באיחוד האירופי, ויתכן שאפילו לא הכלכלה הגדולה ביותר אחרי 2050. מאזן הכוחות באירופה ישתנה.
כמדינה עשירה עם אוכלוסייה משכילה, לגרמניה יש ההזדמנות להפוך לחדשנית בתחום ניהול אוכלוסייה מזדקנת. "השינוי הדמוגרפי לא חייב להיות אסון. השאלה היא איך להגיב", אומר ריינר קלינגהולץ, מנהל המכון לאוכלוסייה ולפיתוח. "ממשלות רגילות לנהל צמיחה. כעת הן חייבות ללמוד איך לנהל נסיגה. אנחנו צריכים חשיבה מחודשת מוחלטת בחברות שלנו".
הבעיה היא שחברות מזדקנות אינן בהכרח טובות בחשיבה מחודשת. המבוגרים אמנם נוטים להביע אכפתיות לחברה בכללותה, אך התנהגותם הפוליטית משקפת לרוב דאגה לעצמם ולפנסיות שלהם. הממשלות נענות ללחצים הללו: ההוצאה הציבורית הגדולה ביותר שיזמה אנגלה מרקל היא הפחתת גיל הפנסיה לעובדים ותיקים ל-63 והעלאת הפנסיה לאימהות לא עובדות. "התנהגות כזו עלולה להימשך ולהיות גרועה יותר", אומר קלינגהולץ.
האתגר הדמוגרפי של גרמניה נובע משיעורי ילודה נמוכים. אחרי 1945, ממשלות גרמניה נצמדו לרעיון שנשים צריכות לגדל את הילדים בבית והציעו לאימהות עובדות פחות סיוע ממלכתי מאשר בצרפת ובבריטניה. בבחירה בין קריירה לילדים, נשים גרמניות רבות בחרו בקריירה.
מאז איחוד גרמניה ב-1990, הרשויות ניסו לתקן את המעוות, בעיקר על ידי השקעה בגני ילדים, אך הן מתקשות לשנות את הפופולריות של חיים בלי לגדל ילדים. שיעור הילודה הוא 1.4 ילדים לאשה, לעומת 2% בצרפת, 1.8% בבריטניה וממוצע של 1.6% באיחוד האירופי. דויטשה בנק קובע במחקר שלו ש"למרות השקעה מאסיבית במדיניות משפחתית, שיעור הילודה מעולם לא עלה באופן משמעותי כלשהו".
גרמניה מאפירה
עם פחות ילודה, גרמניה מאפירה במהירות. הגיל הממוצע, 46, הוא השני בגובהו בעולם אחרי יפן. 5% מכל הגרמנים הם בני יותר מ-80. ב-2050, השיעור הזה יהיה 16% לפי אומדני האו"ם.
מגמת ההזדקנות פוקדת את אזורי הכפר במיוחד. עשרות שנים אחרי שהצעירים בצרפת ובבריטניה ברחו מהעיירות לערים הגדולות, הגרמנים הצעירים נמשכים לריגושים של הערים הגדולות. התהליך הזה התעכב בגלל המבנה המבוזר של גרמניה, שמעודד אנשים להישאר באזורים שבהם הם גדלו, ומפריחת פירמות משפחתיות קטנות שמציעות התמחויות ברמה גבוהה גם באזורים נידחים יחסית.
אך הפיתוי של נסיעות זולות וחיי עיר הפך צעירים רבים לחסרי מנוחה, והם מעדיפים אוניברסיטאות על פי השתלמות במקומות העבודה. לכן, למרות שהאוכלוסייה הכללית התכווצה במקצת משנת 2000, מספר תושבי הערים הגדולות - ברלין, מינכן, המבורג, קלן ופרנקפורט - עלה בכמעט 10%.
יחד עם המגמה הזו באה הנדידה מערבה של 2 מיליון מזרח גרמנים אחרי קריסת חומת ברלין ב-1989 בחיפוש אחרי עבודה. אילו מזרח גרמניה הייתה נשארת מדינה נפרדת, היא הייתה המדינה הקשישה ביותר בעולם, עם גיל ממוצע של 47.
אבל מזרח גרמניה לשעבר אינה היחידה שמזדקנת. האוכלוסייה הכללית של המחוז שבו שוכן הכפר אוטנשטיין בצפון המדינה צנחה בכ-15% ב-20 השנים אחרונות, והיא צפויה לאבד עוד 15% בעשור הבא. אין מחסור במקומות עבודה, אך הצעירים מעדיפים את הערים השכנות, כמו הנובר.
ויינר, ראש המועצה, מכחיש שמאמצי גיוס המשפחות אל הכפר שלו באים על חשבון כפרים אחרים, אך גורם בממשלה הפדרלית אומר ש"כמובן שיש תחרות גוברת בין קהילות על אנשים. הן חייבות להתחרות, לא רק באמצעות משרות אלא גם באמצעות האטרקטיביות של העיירות והכפרים שלהן".
גל ההגירה - כתוצאה מהמשברים במזרח התיכון ובאפריקה - עצר את ירידת האוכלוסייה הלאומית, עם תוספת נטו של 400,000 מהגרים ויותר בשנתיים האחרונות, לעומת ממוצע שנתי קודם של 100,000 מהגרים. השנה צפוי גידול גבוה עוד יותר.
הגירה זה לא מספיק
אבל ברלין מניחה שהגאות הנוכחית בהגירה פנימה היא זמנית, ואפילו אם ממוצע הגידול השנתי נטו יהיה 200,000 נפשות בשנה בטווח הארוך, האוכלוסייה עדיין תתכווץ. גידול מתמשך כזה נחשב לבלתי צפוי מפני שלפי תחזיות האו"ם, מדינות מזרח אירופה, ספקיות ההגירה הגדולות ביותר לגרמניה, סובלות בעצמן מהתכווצות באוכלוסייה. במקביל, גרמנים רבים חוששים שקשיי ההשתלבות של המהגרים מצפון אפריקה והמזרח התיכון יהיו גדולים יותר.
מבחינת המעסיקים, האתגר המיידי ביותר הוא מחסור בכוח עבודה מיומן. עם אבטלה של 6% בלבד, אין בשוק הרבה מאגרי עובדים פוטנציאליים - וכאשר דור הבייבי בום (ילידי 1946-1964) פורש לגמלאות, שוק העבודה יתהדק עוד יותר. מכון המחקר פרוגנוס חישב שלחברות יחסרו 1.8 מיליון עובדים בשנת 2020, ו-3.9 מיליון עובדים ב-2040.
מהגרים שמגויסים לעיתים קרובות ישירות בחו"ל ממלאים כמה חללים. מרקוס קרבר, מנכ"ל BDI, התאחדות המעסיקים, אומר ש"יותר אנשים מאי פעם לומדים כיום גרמנית, בכל רחבי העולם, בגלל האטרקציות של חיים ועבודה בגרמניה". אבל ההגירה לא מספיקה כדי לסיים את מצוקת כוח האדם המיומן של כ-350,000 עובדים בשנה - כמעט כמו כל זרם המהגרים נטו למדינה.
לכן, חשוב מאוד שכולם בגיל העבודה יהיו מועסקים. אחרי שנים של פיגור אחרי בריטניה וצרפת, גרמניה כמעט השתוותה להן במונחי השתתפות נשים בכוח העבודה: 54% לעומת 43% בשנות ה-90. בגילאי 60-64 ההשתתפות הייתה עוד יותר דרמטית, עם עלייה בתעסוקה מ-28% בשנת 2008 ל-50% כעת. סימנס, ענקית האלקטרוניקה, אומרת שזה נעשה בעיקר על ידי הצעת יותר השתלמויות וקורסי הסבה, שעות עבודה גמישות והזדמנויות לעבודה מהבית.
המעסיקים מקווים שהעלייה היציבה של גיל הפרישה מ-65 ל-67 תאריך את חיי העבודה, בייחוד עם הפופולריות של "משרות מיני" - חוזים עבודה גמישים שמושכים מבוגרים. אבל יש כאן מלכוד אחד: חוק הפנסיה בגיל 63 של אנגלה מרקל.
"כל חריגה מההעלאה ההדרגתית של גיל הפנסיה ל-67 בשנת 2030 עלולה להזיק", קבע דויטשה בנק בדוח עדכני שלו. ללא שינויים דרמטיים, קרבר מעריך שהחברות יחפשו יותר עובדים מחוץ לגרמניה. לפני 20 שנה, ההתמקדות הייתה על מזרח אירופה, ואחריה באו סין ומדינות מתעוררות נוספות. כיום, חברות גרמניות מתעניינות שוב בעובדים מארה"ב, בין היתר בגלל כוח העבודה הגדל שלה.
אם פחות גרמנים יעבדו, יהיה קשה לשמור על צמיחת התמ"ג, גם בקצב הנוכחי של 1.2% בלבד בשנה. עלויות הפנסיה והטיפולים הרפואיים צפויות לגדול מהר יותר, ולהגדיל את הנטל על האוכלוסייה העובדת המתכווצת. הנציבות האירופית חזתה השנה שהעלות הכוללת של טיפול בקשישים בגרמניה תעלה מ-19% מהתמ"ג ב-2013 ל-23.8% מהתמ"ג ב-2060, בהנחת צמיחה כלכלית של 1% בשנה. העלויות הללו בגרמניה צפויות לעלות מהר יתר מהממוצע באיחוד האירופי בגלל השילוב של ההזדקנות והפנסיות הנדיבות.
בתגובה, הממשלה מעלה את גיל הפרישה הרשמי ומעודדת את האזרחים לחסוך. ברלין גם חיסלה את הגירעון התקציבי כאשר רוב ממשלות גוש האירו שקועות בגירעונות עמוקים. המטרה היא להוריד את החוב הציבורי מ-80% מהתמ"ג ל-70% ופחות. "עם אוכלוסייה מזדקנת, עוד יותר חשוב לנו להימנע מחובות חדשים", אומר פקיד באוצר הגרמני.
אך יתכן שהממשלה תצטרך לעשות עוד יותר, בייחוד בתחום עידוד התעסוקה בקרב מבוגרים. "גרמניה עדיין חייבת לבצע שינויים משמעותיים כדי לשמור על המומנטום הכלכלי והרווחה, או אפילו להגדיל אותם בעשרות השנים הבאות", אומר דויטשה בנק.
אבחל רק מעט מבוגרים אוהבים שינויים, ולמבוגרים יש השפעה לא מידתית בפוליטיקה הגרמנית. בבחירת לפרלמנט ב-2013, 36% מהמצביעים היו בני 60 ויותר, מעל חלקם באוכלוסייה שהיה 27%. "התלות הפוליטית בבני 60 פלוס רק גוברת", אומר קלינגהולץ. "הבעיה היא לא שלא אכפת להם מהדור הצעיר, אלא שהפוליטיקאים מחזרים אחריהם עם הטבות".
אחרים סבורים שלא קל לקנות בני 60 ויותר בהבטחות והטבות. מנפרד גלנר מסוכנות הסקרים פורסה אומר שבני ה-60 וה-70 בגרמניה סייעו להשיק את התנועה הירוקה החזקה, ותמכו במהפכת האנרגיה הנקייה. "מבוגרים אינם בהכרח פחות פרוגרסיביים", לדבריו.
ראש המועצה של אוטנשטיין מסכים. "בהתחלה התושבים המבוגרים בכפר לא רצו לחלק בחינם אדמות. אבל הם רצו שלכפר יהיה עתיד, אפילו אחרי שהם ילכו לעולמם. לכן הם תמכו בתוכנית".
העולם שייך למבוגרים
"הכול מתאים", זו הסיסמה של אדלר, רשת חנויות הלבשה שפונה ספציפית אל קהל מבוגר יותר. היא מציעה מידות גדולות, תאי מדידה גדולים ותוויות שקל לקרוא. לחנויות יש מושבים למנוחת איברים ומספיק מרחב לכיסאות גלגלים.
אבל המנכ"ל לותאר שייפר מדגיש שאדלר אינה רק למבוגרים. שוק היעד הוא בני 45 פלוס, שהם מחצית האוכלוסייה בגרמניה. "אנחנו מכוונים למה שאנחנו קוראים 'הגיל הכי טוב'", אומר המנכ"ל בן ה-49. "בימינו אנשים פעילים גם מעל גיל 70. הם יכולים לעבור את האלפים עם אופני הרים. הם לובשים ג'ינס וצבעים בהירים, ואינם רוצים בגדים מיושנים".
אדלר, שמפעילה 154 חנויות בגרמניה ועוד 24 חנויות במדינות דוברות גרמנית, צפויה למכור השנה ב-550 מיליון אירו, עלייה מ-536 מיליון אירו ב-2014, שבה היא הרוויחה 21.2 מיליון אירו לפני מס.
נורברט שניידר, מנהל המכון הממשלתי למחקרי אוכלוסייה, טוען ש"קבוצת אוכלוסייה חדשה מופיעה כעת בגרמניה, של אנשים בני 60 עד 79, שברובם בריאים ופעילים מבחינה חברתית. רבים מהם הם מקור חדש של ביקוש ורווח לכמה תעשיות".
מה שנכון ליצרנים נכון גם לספקי שירותים. אליאנץ, ענקית הביטוח, רואה הזדמנויות בפיתוח קרנות חיסכון שקשורות לפנסיות. היא רואה את מערכת הפנסיה הנוכחית בגיבוי ממשלתי נקלעת ללחץ כאשר מספר הגמלאים יעלה ואוכלוסיית גיל העבודה תקטן. אליאנץ מפתחת דרכים חדשניות להגעה אל קהל היעד שלה.
היא החזירה למסכים תשדירי פרסומת משנות ה-80 כדי להמחיש את המסר שהערכים של אז נכונים גם להיום. זהו מסר נוסטלגי שמיועד ישירות ללקוח המבוגר יותר.