בניכוי אימת העכברושים, תוגת הפקקים והממים שמשווים את שר התחבורה לבומבה צור ב"תעלת בלאומליך" - ישנם שני דברים חשובים שצריך לדעת על פרויקט הרכבת הקלה: א) עד שהפרויקט הזה יסתיים יש סיכוי שהמציאות התחבורתית בארץ כבר תהיה שונה, עם צרכים שונים; ב) על-פי ההערכות, הפרויקט צפוי להתעכב מעבר לתאריך היעד, כך שיש זמן לעשות את התיאומים ואת השינויים הנדרשים.
זה אולי נשמע מצחיק, אבל במציאות הישראלית (ולא רק בה, אגב - ראו מסגרת בעמוד הבא) העיכובים בפרויקטים הם כל-כך גדולים, עד שהם מאפשרים לאמץ טכנולוגיות שלא היו קיימות בזמן תחילת העבודות. לפי דוח של בנק ישראל מ-2009, העוסק באומדני העלות ובצפי הסיום של פרויקטים בתחבורה - האיחור הממוצע עומד על 64% ממשך הפרויקט המקורי; ואילו דוח של חברת הבקרה "בן ציון כרמל", שבדקה את התנהלות חברת נתיבי ישראל (נת"י) קובע כי "למעלה מ-90% מהפרויקטים אינם עומדים בלוחות הזמנים, והצפי לשנים הבאות הינו המשך הפיגורים בכלל ובפרויקטים שבביצוע".
ההסבר של חברת נתיבי ישראל לדוח הזה, כפי שפורסם על-ידי משה ליכטמן ב"גלובס" לאחרונה, חושף חלק מהסיבות - או לפחות התירוצים - שבגינם העיכובים האלה קורים: "ככל שהדברים תלויים בחברת נתיבי ישראל, הפרויקטים עומדים בלוחות הזמנים. יחד עם זאת, קצב ההתקדמות בפרויקטים תלוי לעתים בגורמים חיצוניים מחוץ לחברה. כך לדוגמה, במהלך מבצע 'צוק איתן', בשל המצב הביטחוני המיוחד, הוטלו על החברה מגבלות שונות. בחלק מהפרויקטים נעצרו העבודות לתקופה ממושכת, ובמקומות אחרים נאסר על החברה לבצע פיצוצים מבוקרים. דברים אלה ואחרים השפיעו מטבע הדברים על התקדמות העבודות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
