מבלבלים בין מקצוע ותעשייה

מאמרי האחרון, "מנהל זה לא מקצוע", שעסק במינוי גל הירש למפכ"ל, זכה לביקורת שתקפה את טענת היסוד על פיה מי שלא היה שוטר עדיף שלא ימפכ"ל. המגיבים סברו שמנהל טוב לא זקוק לניסיון מקצועי ספציפי, ואף נתנו שלל דוגמאות למנהלים במגזר העסקי שעוברים מתחום לתחום ללא ניסיון קודם. הם טעו.

המבקרים לא עשו את ההבחנה בין מעבר מנהלים ממקצוע למקצוע - מחזה נדיר במגזר העסקי, לבין מעבר מתעשייה לתעשייה - שהוא נפוץ מאד. מה ההבדל? לדוגמא, מנהל כספים לא ימונה לעולם כמנהל ייצור אבל אין בעיה שיעבור מניהול כספים בחברת הייטק לניהול כספים בחברת שירותי השכרת רכב, כנ"ל מנהל שיווק שלא יחליף מנהל כספים אבל יעבור בקלות מניהול שיווק בתעשיית המזון לניהול שיווק בתעשיית מוצרי-צריכה. לשניהם כבר יש את הידע המקצועי, וכל שנותר להם - ללמוד את החברה החדשה ואת התעשייה בה היא פועלת.

תלמדו מהספורט

הדרך הפשוטה להמחיש את הטענה היא באמצעות עולם הספורט, שהרי אם מנהל היה מקצוע מאמני כדורגל היו מאמנים בהצלחה קבוצות כדורסל ולהיפך, ומאמני ג'ודו היו מובילים את נבחרת השחייה לאולימפיאדה. זה כמובן לא יעלה על הדעת כי כל ענף דורש מהמאמן מומחיות מקצועית אחרת, בדיוק כמו שמנהל שירות לא יכול להוביל מערך הנדסה ומנהל רכש לא יצליח כראש קבוצת פיתוח. לאף אחד מהם אין את הידע המקצועי המכשיר אותו לקבל החלטות, לכן מנהלים ומאמנים כאחד צומחים בתוך אותו המקצוע, אלא אם דילגו מאימון כדורסל לאימון לעסקים, למנהלים, לחיים.

ובחזרה למעבר בין תעשיות, גם הוא איננו אוטומטי ומותנה במיקומן על פירמידת מיצוב התעשיות במשק, המייצגת פערים מהותיים ותדמיתיים כאחד. לכן מנהל הכספים יעבור בקלות מהייטק לחברה להשכרת רכב, אבל המהלך ההפוך בלתי אפשרי, בשל המיצוב הגבוה יותר של תעשיית ההייטק. לא משנה כמה הוא מוכשר, אף חברת הייטק לא תזמן אותו לראיון עבודה, למרות שלא מדובר בתפקיד טכנולוגי.

הגדולים מתגמשים

כנ"ל לגבי מעבר מנכ"לים מתעשייה לתעשייה המותנה גם הוא במיצוב היחסי שלה, וכמובן בגודלו של הארגון. לכן נדיר ביותר למצוא מנכ"לים שעברו מהתעשיות המסורתיות (לא הייטק) לנהל ארגוני הייטק, או מנכ"לים משוק הקמעונאות שהצליחו להיחלץ ממנו, כנ"ל מנכ"לים משווקי התיירות, הנדל"ן, הפיננסים ועוד. לעומת זאת מעבר מנכ"לים בין תעשיות כמו תקשורת, תרופות, מזון, משקאות, מוצרי צריכה, תעופה, שירותים וכו' הוא נפוץ, לדוגמא עמוס שפירא שעבר מחוגלה-קימברלי, לאל על, לסלקום, או עופר בלוך שעבר מתנובה, ליס, לנטפים, לנייר חדרה.

כדאי לשים לב שככל שהארגון גדול יותר הוא נכון יותר להתגמש באשר לתעשייה ממנה מגיע המנכ"ל, כי יותר חשוב למקבלי ההחלטה ניסיון בארגון גדול מאשר התעשייה הספציפית. פרמטרים נוספים בגללם חברות גדולות מתגמשות, כל אחת על פי האתגרים המרכזיים העומדים בפניה, הם: ניסיון בשווקים בינלאומיים, ניסיון עם ועדי עובדים, עבודה מול הרגולטור וכדומה.

לעומת זאת, לגבי המקצוע המקורי של המנכ"ל חברות נוטות שלא להתגמש. הן מעדיפות קטגורית מנכ"לים שצמחו במכירות (ולא בכספים כנהוג לחשוב), למרות שלא חסרים סמנכ"לים מצוינים בכל אגפים האחרים. כלומר, לא כישורי הניהול הם כרטיס הכניסה לתפקיד המנכ"ל, אלא קודם כל המקצוע שלו.

גם מקצוע, גם הגודל, גם הבכירות

ובאשר למינוי הירש למפכ"ל, לא מדובר במעבר מתעשייה לתעשייה אלא ממקצוע למקצוע, שכן שוטר הוא מקצוע, בדיוק כמו שופט, ארכיטקט, אופה או רופא. יתרה מכך, המינוי הזה הוא קפיצה משולשת. גם ארגון גדול יותר, גם תפקיד בכיר יותר, גם מקצוע חדש - קפיצה שגם המגזר הציבורי לא יכול לבלוע, למרות שמדובר בשני גופי ביטחון. ולראייה, אפילו בתוכם שולטת הפירמידה, לכן מפקד חיל האוויר לעולם לא יגיע מהמקצועות הירוקים, ומפכ"ל לא ימונה לרמטכ"ל גם אם הגהנום יקפא.

לסיכום, מי שיקבל את העובדה שבמגזר העסקי מנהל זה לא מקצוע יחסוך לעצמו מהלכים עקרים, ארוכים ויקרים. הוא יחסוך זמן, כסף, תסכול, פגיעה בערך העצמי ושחיקה של רשת הקשרים העמלה לשווא לפתוח עבורו דלתות. זה לא אישי, גם לא כשל שוק, רק החלטה מקצועית ועסקית מושכלת, שכן לא חסרים בשוק הפרטי מנהלים טובים עם ניסיון מקצועי רלוונטי, אז למה למעסיק לקחת סיכונים מיותרים.

ומי שבכל זאת מתעקש שמנהל זה מקצוע? שינסה מזלו במגזר הציבורי. שם הסיכוי להצליח גבוה יותר, ובלבד שהוא מקורב לאנשים הנכונים.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com