"איסור גורף על הבעת דעה בשידור הציבורי זו בושה גדולה"

חוק תאגיד השידור הישראלי עבר לפנות בוקר (ה') בכנסת, ברוב דחוק של 23 תומכים מול 18 מתנגדים. בין הקריאה השנייה לקריאה השלישית נוסף לנוסח החוק רק סעיף אחד, שיזם ח"כ ישראל אייכלר, איש יהדות התורה, סעיף שעלה בדיוני הוועדה שקדמו להגשת החוק, ונדחה על-ידי חבריה. מדובר בסעיף 22, שמבקש להגביל את החופש העיתונאי ואת חופש הביטוי של עיתונאי רשות השידור הנוכחית, עוד בטרם יקום התאגיד החדש, אשר זכה לתמיכת הקואליציה ונכנס לחוק.

וזו לשון הסעיף: "בשידורי הרשות יש להימנע מחד-צדדיות, ממשפט קדום, מהבעת דעה אישית, ממתן ציונים והדבקת תגים, מהעלמת עובדות או מהטעמתן באורח סלקטיבי, שלא לפי ערכן החדשותי".

מדובר בציטוט שלקוח מ"מסמך נקדי", שגרסתו הראשונה נכתבה בשנת 1972 על-ידי נקדימון רוגל ז"ל, ולאורך השנים שימש כקוד האתי המרכזי של עיתונאי ישראל.

כאשר אייכלר ביקש להציע את הסעיף במהלך דיוני ועדת הנגבי - הוועדה המיוחדת שדנה בתיקון החוק - טענו חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה כי קוד אתי אינו דבר שיש לשלבו בחוק. למרות תמיכתו של השר אופיר אקוניס בהכנסת הסעיף, החליטה לבסוף הוועדה לדחות את הסעיף, ולקבל בהחלטת וועדה כי המועצה המפקחת שתקום לתאגיד החדש תנסח קוד אתי. אך אייכלר לא הסתפק בזאת, וכאמור החזיר - יחד עם אקוניס - את הסעיף לתוך החוק באישון לילה.

"מסמך נקדי נכתב בתחילת שנות ה-70'. יש בו המון דברים שאבד עליהם הכלח, התקשורת השתנתה", אומר איש קול ישראל, העיתונאי הוותיק אריה גולן. גולן זוכר היטב את ההיסטוריה - מסמך נקדי תוקן פעמיים נוספות מאז נכתב לראשונה, הפעם האחרונה לפני 20 שנה בדיוק. ברבות השנים, גם ברשות השידור הסכימו כי המסמך איבד את תוקפו, ופעמיים החליטה מליאת רשות השידור לתקן אותו.

בשנת 2007 מונה ד"ר יובל קרניאל לעמוד בראש הוועדה שתכתוב קוד אתי חדש. לאחר שניסח אותו והגיש אותו בפירוט, המסמך לא אושר.

בשנת 2012 הייתה זו ד"ר בלהה כהנא שעמדה בראש הוועדה שניסחה את הקוד האתי העיתונאי החדש, אולם שוב, פוליטיקה פנימית ברשות דחתה על הסף את הצעתה, במה שנראה היה כשירת הברבור של המוסד שכונה "מליאת רשות השידור".

במסמך שהגישה הוועדה בראשה עמדה כהנא, בספטמבר 2012 לאחר שיחות עם עשרות אנשים, הייתה התייחסות ברורה לנושא האובייקטיביות בשידור. "הבעת עמדה בשידור הציבורי היא מציאות קיימת, והיא עולה מתוך תפיסת התפקיד הביקורתי של העיתונאי ונורמות השידור בכלל השידורים האלקטרוניים", כתבה. "זאת, לצד תפיסת היסוד על-פיה המיקרופון הוא ציבורי, ואינו שופרו הפרטי של העיתונאי המחזיק בו כדי שישמיע דעותיו האישיות או יקדם אג'נדות באופן חד-צדדי וללא הצגת איזון ומגוון של רובדי החברה הישראלית".

ועדת כהנא המליצה לא להשתיק את הבעת הדעות של העיתונאים, להפך. "ביסוס הרטוריקה של האובייקטיביות בשידור, ארגון החלוקה הפונקציונלית וגיוון במגישים, באנשי חדשות ובמרואיינים, הם תנאי לביסוס משדרי האקטואליה בשידור הציבורי", נכתב. "הם מאפשרים לעיתים הבעת דעה אך שומרים על איזון ומגוון".

- השופטת כהנא, מה דעתך על הכנסת הסעיף המדובר לתוך חוק שהוא בעיקרו פרוצדורלי?

"להכניס דבר כל-כך מהותי לחוק שהוא בעיקרו פרוצדורלי, זה חבל. כי זה נעשה מבלי לבדוק את כל העבודות שנעשו לפני כן ולא נבחן לעומק. למרות שעם הסיפא של הדברים אני מסכימה".

"אי-אפשר לעבוד ככה"

"לפי מסמך נקדי אסור לנו לא רק לעשות סקרים לפני בחירות, מה שאנחנו עושים עשרות שנים, אסור אפילו לצטט סקרי דעת קהל", אומר גולן. "אתה מעלה על דעתך דבר כזה? כשאייכלר העלה את זה בוועדה, שמעתי גיחוך גדול מכל הצדדים, ופתאום זה בתוך החוק. זה מוזר, ואי-אפשר לעבוד ככה.

"אני מבחינתי כבר הגיתי כמה דרכים לעקוף את זה. כך למשל אני אוכל להגיד 'יש פרשנים אומרים ש', ואם ארצה להיות ליצן, אני אומר 'על-פי פרסומים זרים'. מה יעשו, יכניסו אותנו לבית סוהר? לכמה שנים?".

- מה בעצם עומד לדעתך מאחורי הסעיף הזה? מה הם מנסים לעשות?

"יותר ממה שהם עושים עכשיו, יותר אימים מזה כבר לא יכול להיות. הוא ניסה להסתמך על מדריך קיים, שחלקים ענקיים בו לא רלוונטיים. הוא היה בזמנו תנ"ך. אנחנו אוביקטיבים, מאוזנים, וזה לא מתחיל מעכשיו מתחילת כהונתו של אקוניס כשר הממונה על השידור הציבורי.

"אנחנו מאוזנים מיום שהוקם השידור הציבורי ב-1965, ושם כל כללי האיזון וההגינות מופיעים שם בחוק. זו לא המצאה חדשה, היא חשובה מאוד. זה מקובל עלינו לחלוטין, אנחנו עובדים לפי זה כל חיינו המקצועיים, וכך אני מקווה שיהיה גם בתאגיד החדש שיקום".

הכתב המדיני של קול ישראל, צ'יקו מנשה, אמר ל"גלובס" כי "ראוי לקבוע כללי אתיקה לתאגיד הבא. זה ברור. זה תפקיד המועצה, ולא ראוי לטפל בזה בחוק. לקבוע בחקיקה שיחול איסור גורף על הבעת דעה אישית בשידור הציבורי זו בושה גדולה. אני מקווה מאוד שראש הממשלה, כשר תקשורת, יתערב וידאג להסיר את הכתם הזה מעל החוק החדש".

ראש חטיבת החדשות של ערוץ 1 אילה חסון, אמרה כבר היום בשידור "הכול דיבורים" ברשת ב' כי היא חוששת להיעצר. "אני יכולה להבין את אייכלר שהוא מתקומם שמתייגים את הציבור שלו, החרדי, ומטילים דופי בציבור שלם", היא אומרת. "אפשר להבין מאיפה הוא מגיע, אבל אני לא מקבלת את זה בשום פנים ובאופן.

"מה זה עיתונאי שלא מביע דעה? הם רוצים רובוטים? מי שרוצה רובוטים מוזמן לחבל תפן, יש שם מפעלים משובחים לתחום. עיתונאים הם בין השאר מובילי דעה, זה תפקידם, וזו שליחותם, זה לא עומד חלילה בסתירה לעבודה עיתונאית מדויקת, רצינית שאמורה להיות מגובה בעובדות, אין לבלבל בין דעות לעובדות - לא בעיתונות, ולא בפוליטיקה. שנים נמנע המחוקק להיכנס לתחומים הללו ובצדק".

אייכלר: "הקוד האתי ברשות הופר במשך שנים רבות"

ח"כ ישראל אייכלר מסר בתגובה לביקורת על הסעיף: "שדרנים וכתבים שהתרגלו לקבל משכורת מכספי הציבור ולתפוס בעלות על המיקרופון ולהשמיץ ולהסית ולנהל קמפיינים ואג'נדות אישיות, נדהמו מהחוק המצוטט מ'תדריך נקדי' להגינות בתקשורת. זהו הקוד האתי המחייב את כל עובדי הרשות, והוא הופר ברגל גסה ובצורה בוטה בכל השידורים במשך שנים רבות. היכונו להשתוללות תקשורתית נגד הפגיעה ב'חופש הביזוי'".

בראיון לגלי צה"ל הוסיף אייכלר: "מחובתנו לחדש את מסמך נקדי, כי נפרצה פרצה מאוד גדולה. במשך שנים רבות אני מביע דעות כאורח באולפנים, אבל אף אחד לא ישלם כספי ציבור כדי שאביע דעות אישיות במיקרופון ששייך לאומה. אני בעד להביע דעות, על חשבונך. לא יעלה על הדעת שאני אשלם מס למי שמסית נגד האמונות והדעות שלי. וזה כולל 8 מיליון אזרחים.

"שידור ציבורי אמור לייצג את כלל הציבור, והחברה הישראלית היא כזו שאין בה שום הסכמה, על שום דבר, בין 8 מיליון אזרחיה. כמו שלפקיד ציבור או לנהג אוטובוס אסור להפלות - כך אסור גם לעובדי רשות השידור".

את תגובתו של השר אקוניס לא ניתן היה להשיג.

גם מועצת העיתונות מתנגדת

ממועצת העיתונות נמסר כי המועצה רואה בדאגה רבה את התיקון שהתקבל בכנסת לחוק השידור הציבורי, המטיל הגבלה על הבעת דעות בשידורים.

נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, קראה למחוקקים לבטל את הסעיף, ומסרה כי "סעיף זה סותר את יסודות חופש הביטוי והעיתונות בישראל, פוגע בחופש הבעת הדעה של כל המשתתפים בשידורים ושולל מהציבור חשיפה למידע ולדעות.

"אף אם התיקון יתפרש, כמתחייב, באופן מצמצם, הוא עלול להביא לאפקט מצנן שימנע מראש שידורים שלציבור יש בהם עניין רב.

"מועצת העיתונות מוחה על קבלת התיקון ללא דיון ציבורי, ומצפה כי הכנסת תשוב ותידרש לעניין ותבטל את התיקון".