ייסורי כחלון

כשראש הממשלה נטל לידיו את ידיעות אחרונות בבוקר יום ד', הוא חש דה ז'ה וו קל. מהכותרת הראשית של המוסף הכלכלי של העיתון של שנוא נפשו נוני, הוא למד ששר האוצר שלו, משה כחלון, מתכוון להפחית את המע"מ ל-17%. מעניין, חשב לעצמו נתניהו, והפליג במחשבותיו לאותו בוקר אביבי במרץ 2014, שבו התבשר בחגיגיות מעל גבי העיתון של המדינה ששר האוצר שלו, לפיד, החליט לפנק את רוכשי הדירות ולתת מע"מ אפס לקוני דירה ראשונה. לפיד, שהיה אז שר אוצר טרי, עוד ישב ערב קודם מול נתניהו ושר השיכון אורי אריאל בדיון על פתרונות לבעיית הדיור, ולא הסגיר את העובדה שההצעה שנידונה על השולחן כבר עושה דרכה אל בית הדפוס של ידיעות. בדיעבד, זה היה הרגע הכי משמעותי ודרמטי בקריירה הפוליטית של יו"ר יש עתיד, שביהירות האופיינית לו יצא עם תוכנית המנוגדת לעמדת בכירי משרדו, ועוד רץ עם זה לעיתון של מוזס מאחורי גבו של רה"מ. במדרג הדברים שמוציאים את נתניהו מדעתו, הדלפות של שרי אוצר לעיתון של נוני ממוקמות במקום גבוה במיוחד. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.

בעוד לפיד טיפס על עץ המע"מ אפס הגבוה מבלי לוודא שיש מתחתיו גם סולם, כחלון מתגלה כאדם הרבה יותר מחושב. הוא לא לוקח הימורים. אתמול בבוקר הוא עוד נשא נאום באוניברסיטת תל אביב שבו הרעיף על הציבור את בשורת הפחתת המיסים, אבל לאחר שנקרא לבירור אצל נתניהו הזועם, קשה היה למצוא זכר להפחתת המיסים המפנקת כשהציג בכנסת את תקציב המדינה.

ובכל זאת התוכנית לא נקברה. להבדיל מקודמו בתפקיד, כחלון ידע היטב שאם יתעקש, נתניהו יצטרך לבחור בין הורדת המע"מ לבין הקדמת הבחירות. בניגוד ללפיד שבא להפתיע ויצא מופתע, רצה להכניע ויצא מוכנע, כחלון מנוסה, מיומן, ולקח את כל האפשרויות בחשבון. הגישה הזו השתלמה ליו"ר כולנו. אחרי שלוש פגישות עם נתניהו אתמול ואחת נוספת היום, הופחת המע"מ ב-1% ומס החברות ב-1.5% ובא לציון כחלון.

טעימה ממה שעוד צפוי לשר האוצר עד שיאושר סופית התקציב בעוד כחודשיים הוא קיבל רגע לפני ההצבעה אתמול. יו"ר ש"ס, אריה דרעי, החליט לנצל את הזכות השמורה לכל ח"כ בממשלת 61 רגע לפני הצבעה קריטית. בדיוק כשהפעמון שנועד להעיר ח"כים מנמנמים בלשכותיהם החל לצלצל ללא הרף בקריאה לח"כים להיכנס למליאה להצביע על התקציב ולעוף הביתה, זימן דרעי את סיעת ש"ס לישיבה בהולה במשרד הכלכלה שמחוץ לכנסת. סגן שר האוצר, איציק כהן, שעמד במהלך המיני-דרמה הזו על דוכן הכנסת, נאלץ למשוך זמן עד שדרעי יחליט עד מתי הוא מתבצר בלשכתו. כהן המסכן נקרע בין היותו חבר ש"ס לתפקידו כסגן שר האוצר. כשהובהר לדרעי שלא יוכל לסחוט עוד את הלימון הוא נסוג מדרישתו הלילית למע"מ אפס על מוצרי יסוד ושחרר את חברי ש"ס למליאה. הוא עצמו נשאר שקוף ונעדר מההצבעה.

מריטת העצבים הזו תהפוך לריטואל בשבועות הקרובים, כשעל המגרש מול כחלון ישחקו בונקר בעיקר חברי כנסת מהליכוד. עם ש"ס ויהדות התורה אולי יהיו בעיות בקטנה, אבל בהיעדר שליטה מוחלטת של נתניהו על חברי הליכוד, שם תהיה זירת ההתקוטטות. בלפיד נטול הניסיון הפוליטי היה יותר קל להם להתעלל, אבל גם לכחלון הם ינסו למרוט את חוק ההסדרים ולפרק אותו לגורמים. השאלה הגדולה היא מה כוח הסיבולת של שר האוצר, מתי הוא יחליט להגיד לנתניהו: עד כאן. סביר להניח שאם יגיע הרגע שבו יצטרכו להכריע בין בחירות לפשרה, חברי הכנסת שמהווים כרגע את מוקד הבעיה, יו"ר ועדת הכנסת דוד ביטן ומרכז הקואליציה בוועדת הכספים, מיקי זוהר, שעוד לא צברו מיילג' תקשורתי ופוליטי מספיק שיאפשר להם להתמודד בפריימריז בבחירות הבאות - סביר שהם יתעשתו. כחלון צריך לחשוש הרבה יותר מדודי אמסלם ואורן חזן. הראשון כבר הוכיח שהוא מתאבד שיעי, שעלול לראות באפשרות להזיק לנתניהו מצווה. נהר הדם הרע בינו לבין נתניהו זורם עוד מימי ההתמודדות של אמסלם כמספר 2 של משה ליאון בבחירות לראשות עיריית ירושלים. במקרה של אמסלם סביר שיושג פתרון. אפשר לסמוך על שמעון סוסן, מקורבו של כחלון, שישמש החוט המקשר. השני, חזן, כבר מזמן מסתובב בכנסת כרימון שהוסרה ממנו הנצרה ורק מחכה לרגע להתפוצץ. חזן, כמו רבים אחרים, גם הוא מעריך שהתקציב הנוכחי יהיה הראשון והאחרון שיעבור בקדנציה הנוכחית, וכמו כולם ינסה לעשות עליו סיבוב. לא צריך לקרוא בקפה בשביל להבין שעם כל הדרמות, בסופו של דבר התקציב יאושר. ב-19 בנובמבר יוכל כחלון לחגוג את אישור התקציב בקריאה שניה ושלישית, יחד עם יום הולדתו שיחול באותו היום.

נגמרו הבורקסים

המהפך שעבר על ח"כ שי פירון מבליסת בורקסים סביב שולחן הממשלה ועד שהשתחל לסקיני ג'ינס הצמודים, מסמל במידה רבה את המעבר שלו מחיי השררה והתהילה כשר חינוך בקדנציה הקודמת, לח"כ פשוט מהאופוזיציה שמכתת רגליו במסדרונות האפורים של הכנסת מנסה לקושש תשומת לב תקשורתית.

פירון, שאתמול הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים, התקשה כנראה להשלים עם הפיחות שחל במעמדו כשהפך לח"כ בשוליים. כשהיה שר חינוך הוא הפציע כל יומיים עם רפורמה חדשה בפריים טיים של חדשות ערוץ 2, מילא עמודים בידיעות אחרונות, ברר למי מההמונים שצובאים על דלתו להעניק מזמנו היקר, שלט בתקציבים של מיליארדי שקלים, חלש על אלפי עובדים, נהנה ממזכירות, נהגים, מכונית שרד, צוות לשכה מורחב והזמנות לטקסים נוצצים, ועכשיו? חמישה חודשים מאוחר יותר הוא מצא את עצמו לא רלוונטי, רודף אחרי מיקרופונים, מתחנן לזמן מסך, מתזז במסדרונות עם שני עוזרים פרלמנטריים בלבד, ללא נהג, מזכירות או לשכה, מנותק ממנעמי השלטון.

החיים הקשים לימדו את פירון שספסלי האופוזיציה לא מפנקים כמו כורסאות עור הצבי בממשלה. האופוזיציה היא מאבק יומיומי על תודעה. הגשת הצעות חוק שמרביתן לא יעברו לעולם זו עבודה סיזיפית, קשה, מייאשת, שדורשת לעבוד פול גז בניוטרל, אבל שר החינוך לשעבר לא בנוי כנראה ללכלך ידיים. פירון מזכיר קצת את מערכון החמישייה הקאמרית, שבו מבקש בנחרצות החייל הטרי רמי הויברגר לשרת "או כרמטכ"ל או כנהג בוס!!!". כך פירון. כנראה שלא נאה לו לשרת את בוחרי יש עתיד מהאופוזיציה. זה קטן עליו. לא מתאים לו להגיש הצעות חוק, שאילתות והצעות לסדר או לעשות פיליבסטרים נגד הממשלה. ואם כך, אז אולי עדיף שפרש. נבחר ציבור שמרגיש שהוא לא ממלא את חובתו לבוחר מוטב שיפנה את כיסאו. מה לעשות, לא כולם בנויים מהחומרים של יו"ר מרצ זהבה גלאון, שיורקת דם באופוזיציה כבר 14 שנים, שלא ישבה מימיה על כיסא בממשלה, ובכל זאת חתומה על הצעות חוק פורצות דרך שהובילו לשינויים מרחיקי לכת ומובילה קו אופוזיציוני נוקשה.

הרהורי הפרישה קיננו אצל פירון זמן רב, עד שהוויפאסנה הכריעה אותו. עוד בתקופת קמפיין הבחירות התחנן לפיד לשר החינוך היוצא ולשר המדע דאז, יעקב פרי, שלא יברחו מרשימתו ויצרו תחושה שכולם נסים על נפשם עקב הצלילה בסקרים. פרי, שהבטיח להישאר בקדנציה הנוכחית, הוא משתתף קבוע ופעיל בוועדות הכנסת השונות. פירון לעומת זאת העדיף את חדר הכושר. לא פעם הגיע למליאה לבוש גופיה היישר מהאימון במכון שבמרתפי הכנסת. מצלמות ערוץ הכנסת קלטו רגע מביך במיוחד שבו מצביע לפיד על שעונו ומסמן לפירון לרדת מדוכן הנאומים כי מכון הכושר ב-20:00 בערב נסגר. יודע צדיק נפש.

ככה זה כשמקימים מפלגה במרתף הבית עם סיגר וכוסית של וויסקי, וככה זה כשמלקטים נבחרי ציבור מהגורן ומהיקב ומכניסים אותם לכנסת ללא פריימריז אלא לפי מדד ה-TGI. המחויבות העיקרית שלהם היא יו"ר התנועה שבחר בהם ולעצמם ולכן אין להם בעיה לקום וללכת כשחלום הוולוו השחורה והמאבטחים מתנפץ. איזי קאם איזי גו.

ביש עתיד שמחו עם כניסתו של אלעזר שטרן במקום פירון. אולי הם שכחו את ניסיונות היו"ר להתקרב לחרדים. שטרן הוא סדין אדום עבור החרדים. לפיד יכול להפסיק להתאמץ. שטרן, לעומת פירון רעב לעשות ולהשפיע, ועוד לא נולדה סדנת הוויפאסאנה שתסתום לו את הפה.

גם על שרון גל מישראל ביתנו האופוזיציה היתה קטנה. לאחר שישה חודשים הוא הבין שהרבה יותר זוהר לבלות עם אביבית מאשר להיות חבר כנסת. ככה לא נראו חיי הזוהר שדמיין. אורח החיים שמקיים גל הדליקו עליו זרקורים ואת זה הוא כנראה לא לקח בחשבון כשנכנס להרפתקה הפוליטית.

בשבועות האחרונים נפגש גל עם כמה אנשי תקשורת במטרה מוצהרת למצוא עבודה. הוא סיפר שנמאס לו מהכנסת. בלשכת התעסוקה היו ודאי אומרים שמספר הימים שעבד במשכן פועל (כ-45 יום לאחר ניכוי פגרות וחגים) לא היו נחשבים כמאמץ אמיתי להיקלט בעבודה. לא ברור מי השקיע יותר ימים - ידידתו על פי אתרי הרכילות - אביבית בר זהר שישבה בבית האח הגדול או שרון גל בכנסת. אולי היתה זו אביבית בוגרת האח הגדול שהציעה לו לנוכח ניסיונה לעזוב את הבית מרצונו ולא לחכות להדחה כואבת בידי האח הגדול ליברמן.

בהתחלה ליברמן דווקא היה מרוצה מהטאלנט שגייס למפלגה. הוא סיפק את הסחורה, הביא קהל צעיר ורענן למפלגה שספגה מכה קשה, התבטא בחריפות נגד חנין והזועביז, התלהם במליאה, אבל אז התעורר אצלו החשד שבמקביל לפרובוקציות ילדותיות בפייסבוק, מפלרטט הח"כ הטרי עם הקואליציה. בכנסת מספרים שבשבועות האחרונים התקיימו גישושים בין גל לקואליציה במטרה לקבל את קולו ותמיכתו. לי כל גל נושא משכורת.

בישראל ביתנו הבינו שגל הוא החוליה החלשה שעלולה לפרק את הסיעה. ואז הגיעה ההצעה המפתה מערוץ 20 שלגל היה קשה לסרב לה. קשה להאמין שהערוץ, שעל אחד מבעליו נמנה מיכאל מירילשוילי, המקורב מאוד לליברמן, "גנב" לו חבר כנסת ללא ידיעתו מתחת לאף. מירילשוילי, איש עסקים ופילנטרופ ישראלי-גיאורגי היה חבר בכמה הנהלות של חברות מתחום האנרגיה, היה בעלים של ערוץ טלוויזיה בסנט פטרסבורג, הפעיל אתרי הימורים וקזינו וכן שולט בכמה חברות שהוקמו בישראל בשנים האחרונות וגם עוסק בתחום קידוחי הגז בארץ.

מירילשוילי הופיע בלא מעט כנסים ואירועים לצידו של ליברמן. תהיה זו הפתעה אם יו"ר ישראל ביתנו שנמצא כל הזמן בשליטה מלאה לא ידע על המו"מ המתנהל עם אחד מכוכבי סיעתו. אין מצב שמירילשוילי קדח לליברמן במפלגה והבוס לא ידע.

בסביבתו של ליברמן אמרו כי גל בישר ליו"ר המפלגה לפני שבועיים על תחושותיו וזה ביקש ממנו לחשוב. אתמול בבוקר הודיע לו סופית על החלטתו ופרש.

כך או כך, בלכתם, פירון וגל לא הותירו חותם וגם לא חלל. אולי הם הסנוניות הראשונות שהחליטו להשאיר את ייסורי האופוזיציה לאחרים.

מסע הארנבות של ד"ר קספר

לפני כשלושה שבועות, בליל ההצבעה על תקציב המדינה בממשלה, כחלון היה כפסע מפרישה ממשלת נתניהו הרביעית. הדרמה שהתחוללה במשרד ראש הממשלה והיתה מובילה לבחירות מידיות באה אל קיצה בסופו של דבר, אבל נתניהו הוכיח שהוא לא ממהר להגיע לפשרה. גם כשהקואליציה שלו כל כך חלשה שברירית הוא מצפצף על כולם. נתניהו שאחרי ה-30 מנדטים הוא אדם אחר. זחוח. יהיר. מתנשא הרבה יותר ממה שהיה קודם לכן. לא דופק חשבון. לא סופר אף אחד. בשם ה-30 מנדטים האלה הוא לא רואה אף אחד ממטר. אפילו כשעורך והמייסד של אחד העיתונים הכלכליים שמוביל קו נוקשה נגד מתווה הגז התבטא בחריפות נגד המתווה, במקום להביע עמדה עניינית אמר רה"מ ש-30 המנדטים מהציבור ניתנו לו ולא לרולניק.

עם תחילת הפגרה חודשו מסעות בנימין בעולם. לאחר תקופה ארוכה של עוצר יציאות מהארץ בגלל הבחירות, נתניהו נרשם לכל נסיעה אפשרית: קפריסין, איטליה, בשבוע הבא ימריא ללונדון, בסוף החודש יטוס לעצרת האו"ם בניו יורק ולאחר שישוב יסע לברלין. מזל שתחנת הרכבת בבודפשט היתה סגורה כמה ימים. צבר הזמנות של נתניהו לא היה מבייש סוכנות נסיעות בשלהי אוגוסט. בעבר, כשהיה טס לחו"ל היה מקפיד נתניהו לשוב לארץ לפני כניסת השבת, גם כשהחרדים לא היו בקואליציה. עכשיו? הצחקתם אותו. לביקור בפירנצה, ממנו חזר ביום א' האחרון, הוא יצא רק בחמישי בבוקר, כשכל הלו"ז שלו שם כולל ביקור ארוך במיוחד בתערכות אקספו, תדרוך פרשנים איטלקיים ביום שישי בבוקר ופגישה במוצ"ש עם ראש ממשלת איטליה. סה טו.

איש עסקים מיומן היה דוחס את כל הלוז הזה ליומיים גג, אבל עם 30 מנדטים הביקורת על הנסיעה לסופשבוע באיטליה על חשבון הציבור לא מזיזה. לנתניהו אין בעיה לעשות זאת מהמקפצה. הוא איבד את הבושה. גם הפרסומים על הארוחה במסעדת הארנבות של ד"ר קספר התקבלו על ידו בבוז. בלשכת ראש הממשלה הסבירו שמי שדחה את הפגישה משישי למוצ"ש היה ראש ממשלת איטליה, מה שחייב את נתניהו להישאר לסופשבוע רגוע באירופה הקלאסית בעל כורחו, בלית ברירה, אבל ותיקי ובכירי המערכת הפוליטית מכירים היטב את השיטה: מכניסים ללו"ז פגישה בסוף השבוע, פגישה בתחילת השבוע הבא, והופ, נאלצים להישאר שבת ברומא או פאריס. הפעם נתניהו נתקע בפירנצה, כולל שהות של שלושה לילות במלון ארבע עונות היוקרתי. מה רע? נתניהו זכה לשקט מדרעי והגז, לדממת אלחוט מכחלון והתקציב, מה עוד אפשר לבקש במסע התענוגות של ד"ר קספר?

על פי הפרסומים המחיר ללילה בסוויטה הנשיאותית של המלון עומד על 7,000 יורו אולם בלשכת נתניהו אומרים כי קיבלו הנחה ומחיר החדר (לא סוויטה) שבו שהו בני הזוג נתניהו עמד על 1,500 יורו בלבד. בישראל, דרך אגב, מי שמייצג את מלון רשת ארבע עונות המפואר שנבנה בימים אלו במושבה הגרמנית בירושלים הוא עו"ד דוד שמרון, פרקליטם ומקורבם של הנתניהוז. עלות הטיסה במטוס החכור של אל על עלתה למשלם המיסים 1.5 מיליון שקל.

שר האוצר לשעבר, רוני בר און, סיפר השבוע שכשכנכנס לתפקידו, היה נוהג של פקידים לטוס לפגישות עבודה ולהצמיד לכך סופ"ש והוא עצר זאת. מאז 2007 עברו הרבה מטוסים בשמי הגלובוס והנוהל כנראה נדחף עמוק אל תוך מגירות האוצר.

שלא יובן לא נכון. לראש ממשלה מותר לנוח. יותר מזה. הוא חייב לצאת לחופשה מדי פעם ולנקות את הראש. אבל למה הוא צריך את הישראבלוף הזה על חשבון הציבור? למה מתעטפת לשכתו כל פעם בתירוצים של נסיעות מדיניות או ביטחוניות במקום לשים את הקלפים על השולחן ולומר שנתניהו זקוק לאוורור?

לא פחות עצוב מכך שאת תיאורי ההתנהלות הרהבתנית והבזבזנית בשם האינטרסים של המדינה שחוזרים שוב ושוב, הודפים בסביבת נתניהו בטענה לרדיפה אישית. במיומנותם הרבה הפכו אנשי הלשכה את השאלות על עלות הנסיעה לקטנוניות וטרחניות עד כדי כך שגם התקשורת כבר לא שואלת שאלות. נתניהו ניצח. הוא הצליח להרגיל שגם הוצאה של 1.5 מיליון שקל היא קטנונית. ארבע עונות, אפס שאלות.