מלכת הפופוליזם

1. שעות ספורות אחרי ההודעה על תגלית הגז במצרים, ח"כ שלי יחימוביץ' כבר ידעה לאן מועמדות פניו של שוק האנרגיה העתידי בכלל ושוק האנרגיה במזרח התיכון בפרט ושחררה הודעה מטעמה. כרגיל, היא עשתה זאת בביטחון רב, בנחרצות רבה ובמסרים ברורים, המספקים תחושה שנעשתה פה עבודת למידה, חקירה וחפירה אינטנסיבית בנתונים. מתברר שיחימוביץ' היא מומחית אנרגיה מופלאה. היא יודעת כיצד לקחת את הדיווח על התגלית, לעשות לו אנליזה מזורזת בשוק הגז, שהוא בלאו הכי מורכב מאוד, ולשחרר בתוך זמן קצר כמה שורות פסקניות לתקשורת, שמיד זוכות לתהודה אצל מלחכי פנכתה בערוצי המדיה, ללא שום הטלת ספק בריאה. דברי אלוהים חיים, דבריה של יחימוביץ'.

אז יחימוביץ' החליטה שעות ספורות אחרי ההודעה על התגלית שצריך לקבור את מתווה הגז (לא ממש מפתיע), וכעבור יממה פסק בית המשפט העליון לענייני גז מבית היוצר של יחימוביץ', ללא כחל ושרק, שבינתיים צריך להשאיר גם את הגז של לוויתן קבור באדמה. יחימוביץ', מתברר, גם ידעה להסביר שמחירי הגז יצנחו בשל התחרות האזורית ולכן אסור שישראל תכלא את עצמה בחוזים דרקוניים במחירים מופקעים. כמובן שמענו גם מילים כמו "מונופול", "לפרק את המונופול", "מחירים מופקעים" ואפילו "חקירות פליליות" הנדרשות בגלל השחיתות, לתפיסתה של יחימוביץ' (היא לא הביאה שום הוכחה) - מטבעות לשון שהיא מרבה להשתמש בהן. אלו בדיוק אותן מטבעות לשון שעיתונאים ממהרים לצטט. בכל פעם שהיא מלעלעת בלשונה - הם חוזרים ומשתמשים בהן באופן אוטומטי.

כן, זו כת. כת של טהרנים, כת שיש בה חיילים ממושמעים, מאולפים, כמו סוסים הרוקעים בפני אדוניהם. מי שלא מיישר קו, כולל כמובן עיתונאים, חוטף באבי-אביו. יהיה מי שידאג להפיץ עליו רעל, כי הרי ראשי הכת אינם מלכלכים את הידיים. הם מתחזים לנאורים, לנקיי מוסר ולנקיי דעת, אף שהם מתקשים להחיל על עצמם את הכללים שהם מטיפים לאחרים.

התופעה התקשורתית של יחימוביץ' היא חריגה בעוצמתה. כבר כתבנו פה שהיא הפוליטיקאית המרואיינת ביותר ב"קול ישראל" (ובדרך כלל באופן אוהד מאוד), ולא נתפלא אם בדיקה נוספת תגלה שהיא הפוליטיקאית המרואיינת והמצוטטת ביותר בערוצי מדיה נוספים. השאלה היא איך זה קרה ולמה חופש הביטוי של יחימוביץ' זוכה להעדפה חריגה, לא פרופורציונית, ונעטף בצמר גפן מתקתק. אגב, אחד הדברים המאפיינים את חברי הכת הוא היבבות המתחסדות על כך שתמיד מנסים לסתום להם את הפה, אף שחלקם אינם סותמים את הפה לרגע. הם שולטים על המיקרופונים והם בעצמם עסוקים בסתימת פיות - באמצעות דחיקתם של קולות אחרים מהשידורים והאדרת חבריהם, שכמובן חושבים בדיוק כמותם.

לתופעה התקשורתית של יחימוביץ' יש כמה וכמה תשובות אפשריות: א. היא מאוד וורבלית; ב. היא יודעת לדבר באופן פרובוקטיבי, במסרים ברורים, במשפטים קצרים וחדים - מה שאנשי רדיו וטלוויזיה אוהבים במיוחד; ג. היא מספקת כותרות, וכותרות יוצרות רייטינג, תעבורה ולייקים; ד. העורכים והמגישים בתוכניות הטלוויזיה הם חברים שלה וזוכרים לה חסד נעורים, כמי שעבדה ברשות השידור ובטלוויזיה; ה. לעורכים ולמגישים יש זהות אינטרסים עם יחימוביץ', מעבר לחברות מקדמא דנן.

נדמה לנו שכל התשובות נכונות, אבל התוצאה היא עגומה: איש לא מעמת את יחימוביץ' עם קצת עובדות או עם קצת שאלות קשות. רוב הראיונות איתה הם סוג של מופע יחצנות מביך. יחימוביץ' כבר נתפסה בקלקלתה כשדחקה את חלקם של הקיבוצים בקריסת רשת מגה והתקשתה להוציא מילה רעה עליהם. אותנו מעניינת במיוחד דעתה המאוחרת של יחימוביץ' על הסדר הקיבוצים בזמנו, הסדר חובות של עשרות מיליארדים (בערך נוכחי) עם הבנקים והמדינה. אולי ביטויים כמו "חקירה פלילית", "שחיתות", "בריונות", "שערורייה" - ביטויים מהמילון של יחימוביץ' - היו יכולים להיות חלק מהרפרטואר לתיאור מה שקרה בהסדר הקיבוצים.

2. לפני כמה חודשים שוחחנו עם מומחה אנרגיה ותיק, שעובד בין היתר בשוק הבינלאומי, על המתרחש בשוק הגז הישראלי. כבר אז הוא העריך בפנינו שתהיה בעיה עם פיתוח לוויתן לאור מחירי האנרגיה הצונחים והצמצמום בהשקעות על ידי חברות הנפט. חזרנו אליו אתמול לשיחה ארוכה ומרתקת, מלאה תובנות, על שוק הגז בעקבות החדשות ממצרים. הוא בחר להישאר בעילום שם, וסיבותיו עמו. אפשר להבינו: כת הטהרנים מדביקה מיד את תווית השחיתות לכל מי שלא חושב כמוה.

אז הנה כמה דברי טעם. אפשר להסכים או לא, אפשר לאהוב או לא, אבל הם ודאי לא הודעה קצרה לתקשורת של יחימוביץ' הנמסרת לחסידיה השוטים שעות ספורות אחרי ההודעה על התגלית.

"לווייתן התגלה בסוף 2010 ודי מהר היה ברור שכדי להצדיק את ההשקעה בפיתוח, יהיה נחוץ לייצא חלק גדול מהגז", אומר המומחה. "עד כמה שזה נשמע אולי מוזר, היצוא היה אמור להגדיל את הביטחון של אספקת הגז לשוק המקומי הישראלי. ההסבר הפשוט לזה הוא שמאחר ששדה תמר יכול להספיק לרוב צורכי הגז של ישראל אך לא לכולם, הגז מעל הביקוש המקומי לא הספיק כדי להצדיק את הפיתוח של לוויתן.

"שדות גז גדולים כאלו מחייבים פיתוח גדול מאוד כדי ליהנות מכלכלת הגודל ולהפחית את עלות ההפקה ליחידה כדי שהגז יהיה זול גם לשוק הישראלי, וגם מסוגל להתמודד בזירה הבינלאומית, שבה הגז הישראלי יצטרך להתמודד לא רק עם פצלי הגז בארה"ב והפיתוחים המורכבים יותר באוסטרליה, אלא גם עם מקורות שמצויים על סף השוק האסיאתי העיקרי.

"רעיונות ליצוא הגז הישראלי עלו וירדו בשנים האחרונות. כל דבר נראה אפשרי לראש היזמי הישראלי: בואו נהיה בחזית פיתוח מתקן FLNG (מתקן הצף על פני המים שמטרתו להנזיל גז טבעי - א"צ) לייצוא למזרח הרחוק, למרות שמתקן ראשון כזה בעולם יפותח רק בעוד שלוש שנים. או שנהיה המדינה הראשונה בעולם שתבנה מתקן גז נוזלי במדינה אחרת - קפריסין. או שנייצא כמויות ענקיות בצינור בעומק של עד 3,000 מטר ולאורך 1,200 ק"מ ליוון, אף שצינור כזה לא הונח עדיין בשום מקום בעולם.

"ובכל זאת, החברות, היועצים שלהן וגם אנשי האקדמיה צדקו בכך שהם בדקו כל אופציה אפשרית או כמעט אפשרית. כשחושבים על כך שב-2014 העולם צרך 3,390 BCM, שמתוכם 997 BCM בין מדינות (664 מיליארד ממ"ק בצינורות ו-333 מיליארד ממ"ק במכליות) - היה ברור לאלו שהבינו את שוק הגז שפחות משליש מהגז העולמי נסחר ברמה הבינלאומית, ורק 10% מהגז נסחר כגז נוזלי.

"כך, בשנה וחצי האחרונות השותפות בשדה לוויתן התמקדו יותר ויותר בניסיונות להשיג מכירות לשוק האזורי - הרשות הפלסטינית, ירדן, קפריסין, מצרים וטורקיה, עם דגש על מצרים. הרי אין מדינת מעבר בין ישראל ומצרים, המרחקים למסופי היצוא דמייטה ואידקו (שני מתקני הנזלה במצרים - א"צ) הם רק 300-420 ק"מ בהתאמה, עומק הים הוא סביר, השוק המצרי זקוק לגז ויש לו שני מתקני ייצוא גז נוזלי מושבתים המאפשרים לייצא לשוק העולמי. כל זה נשמע אידיאלי והיה הברירה הטבעית".

- ואז באה ההודעה על התגלית במצרים. האם היא מסכלת את האפשרות לייצא למצרים ואילו השפעות יהיו לה, אם בכלל, על מתווה הגז?

"נתחיל בכמה עובדות. בעוד שלמצרים יש רקורד טוב בהבאת פרויקטים מסובכים אל השוק במועד המתוכנן, אי אפשר לומר אותו דבר על ENI. החברה הזאת שבבעלות חלקית של ממשלת איטליה רעבה למזומנים ובעבר לא גילתה יעילות בפעילות בלוב ובניגריה, למשל. בניגריה, אחד מצינורות הנפט של ENI אפילו התפוצץ לפני כמה שבועות והביא למותם של 14 בני אדם ולמבוכה רבה למנכ"ל החברה. מומחים רבים מאמינים שממועד ההודעה על מציאת שדה זוהר (Zohr) ביום ראשון עד תחילת עבודות הפיתוח, יחלוף זמן ניכר.

"ENI הצהירה בהודעה שלה לעיתונות שהיא תשתמש במיטב התשתית הקיימת לקידוחי יבשה וים כדי לזרז את פיתוח השדה, אבל למיטב הבנתנו, השדה הקרוב ביותר לגילוי בזוהר-1 מרוחק 120 ק"מ - שדה טאורט - ופורט סעיד מרוחקת כדי 195 ק"מ. בשלב זה עוד לא ידוע אם יש די יכולת קיבול במתקני טאורט כדי ש-ENI תוכל להשתמש בהם. השורה התחתונה היא שבשלב זה יש מעט מדי מידע זמין גם כדי להספיד את היצוא מלוויתן למצרים וגם כדי לקבוע ש'עסקים כרגיל'.

"מה שאנחנו כן יודעים הוא שההפקה הנוכחית במצרים בשנת 2014 היא כ-51 BCM בשנה, ואילו הביקוש הוא קצת יותר מ-60 BCM ויעלה ל-76 BCM בשנה לפני תום העשור הנוכחי, כך על פי סוכנות האנרגיה הבינלאומית ו-BP. בנוסף, השימוש באנרגיה במצרים נמוך ב-27% מהממוצע מחוץ למדינות OECD, ולכן יש מרחב לשוק הזה להתרחב. צריך לזכור שבמצרים יש פחות מ-100 כלי רכב לאלף תושבים, הרבה מתחת לממוצע האזורי. השיעור בישראל הוא 330 ובירדן 170. לכן הביקוש לגז טבעי עשוי לגדול עוד יותר".

- מה תעשה ENI עם הגז המצרי?

"החברה אומדת את תכולת שדה הגז ב-30 TCF של גז (מדובר ב-GIP, מושג שפירושו אומדן נפח הגז במאגר לפני תחילת פעילות הפקה כלשהי במאגר - א"צ). יש לנו מעט מאוד מידע לגבי כמה מזה ניתן באמת להפקה, מפני שהשדה הזה שונה מלוויתן ותמר, שבהם הכמות שניתנת להפקה היא כ-65% מה-GIP ולכן מגיעה ל-22 TCF ו-10 TCF של גז בהתאמה. לכן אי אפשר לדעת מה תהיה כמות הגז שניתן להפיק מהשדה של ENI.

"מאחר שהשוק המצרי מצוי בצורך נואש לגז נוסף, הסבירות היא שרוב הגז מהשדה החדש יופנה לשוק המקומי. אם יישאר משהו לייצוא ואפשר יהיה לקבוע לו מחירים אטרקטיביים בשוק הבינלאומי, למסוף הגז הנוזלי בדמייטה יש יכולת לייצא 7 BCM של גז בשנה. כך, עמידה בצורכי הגז של מצרים - עוד 10 BCM גז בשנה לפחות - וייצוא מדמייטה המוערך ב-7 BCM בשנה, כבר יחייבו פיתוח ענקי, ולא סביר ש-ENI תקבל על עצמה משהו גדול בהרבה מזה בשנים הקרובות. מתקן הייצוא של הגז הנוזלי בדמייטה מרוחק 175 ק"מ משדה זוהר, ומתקן הייצוא אידקו של בריטיש גז מרוחק ממנו ב-260 ק"מ".

- איך זה משפיע על יכולתו של לוויתן לייצא גז למצרים?

"מנקודת מבט גלובלית, לוויתן היה תמיד אמור להיות בן ערובה בידי השוק העולמי, מפני שהוא היה תמיד תלוי בהשוואה לאופציות האחרות של BG לספק גז ללקוחותיה ברחבי העולם. אם חברת 'של' אכן תשתלט על BG, ההשוואה תהיה ליתר האופציות של חברה זו בעולם. וכל זה הסתבך פי כמה וכמה מאז שמחירי הנפט והגז הנוזלי בעולם קרסו עוד לפני שדיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים הפורש, החליט לשבור את הכלים.

"לכן חלק מהסיפור הוא כמה מהר יתחיל שוק הגז הנוזלי, LNG, העולמי לצמוח שוב, ובאיזה קצב יתאוששו המחירים. היצוא מלוויתן היה תמיד תלוי בגורמים עולמיים, אבל כעת הוא ניצב בפני מערך שלילי יותר של גורמים כאלו מאשר לפני 12 חודשים.

"הגילוי של ENI יכול לגרום למצרים לחשוב שהם יכולים לחזור לאספקה מהירה הן לשוק המקומי שלהם והן ליצוא, או שיכול להיות מקום גם ל-ENI וגם ללוויתן בשוק המצרי וביצוא, מפני שהמצרים יכולים להניח שאם לוויתן יפעל, היתרות של ENI לא יידלדלו בקצב מהיר. לגילוי של ENI צפויה להיות, לעומת זאת, השפעה קטנה מאוד, אם בכלל, על הגז שיהיה זמין למתקן אידקו של BG במצרים. כבר בשלב זה, לא מוקדם מדי לקבוע זאת".

- אם כן, איך מתווה הגז נכנס למשחק והאם צריך לבטלו או לשנותו?

"השאלה לגבי מתווה הגז היא כפולה: האם אפשר לפתח את לוויתן 4-5 שנים אחרי אישור המתווה, והאם המתווה מעודד או פוגע בפיתוח השדה הזה? בתנאי השוק הבינלאומי הנוכחיים, קשה לראות משהו בהווה או בעתיד הקרוב שיתמוך בפיתוח לוויתן במסגרת הזמן שנקבעה במתווה.

"אף על פי כן, המתנגדים למתווה הגז בישראל לוחצים להשאיר את לוויתן בתחתית הים או לכפות פיתוח מהיר. הגיע הזמן שיחליטו! שמירה על הגז באדמה לא מספקת תמיכה לביקוש הנוכחי לגז, ובוודאי שלא יהיה תחליף לתמר כאשר בשנת 2025 בערך ההפקה משדה הזה תתחיל להידלדל. כפיית פיתוח מהיר של לוויתן לפני שיהיה לו שוק כלכלי אמין מחייבת את המדינה לערוב מבחינה פיננסית, באופן מסוים, לפיתוח הזה, בין היתר על ידי התחייבות לרכוש יותר גז מכפי שחברת החשמל צריכה.

"כדי להכניס את לוויתן להפקה בלוח הזמנים של המתווה, ולעמוד בדרישות הביטחון והביקוש לגז של ישראל, תהיה נחוצה התערבות ממשלתית כלשהי. מתווה הגז עצמו לא מספק כלום בנקודה זו. הוא לא מאפשר ללוויתן להשיג חוזי גז בטוחים בשוק המקומי הישראלי.

"אם מביטים על מה שעשתה ממשלת ישראל עם המתווה החדש שאושר באוגוסט 2015 בתגובה לחששות של רשות ההגבלים מפני היווצרות מונופול גז חזק, שכופה לכאורה תנאים מועדפים מבחינת חברות הגז, אפשר לראות שבכל מה שקשור בלוויתן, המתווה הממשלתי העביר את הכוח לצד השני של המשוואה. הוא העניק לקוני הגז יכולת מופרזת להפחית את התחייבות הרכישה שלהם או את המחיר ו/או לשנות את תנאי החוזים שלהם, מעבר לכל הדרישות שהצרכנים עצמם הציגו. זה מציב לחצים בלתי אפשריים על השדה הבלתי-מפותח, שחייב לממן מראש השקעה של מיליארדי דולרים בציוד ובמיכון.

"הזכויות שהוענקו במתווה לקוני הגז בישראל הן נוקשות למדי. אם לקונים יש זכות מוחלטת, ללא תחרות, לשנות באופן חד-צדדי את החוזה שלהם, למוכרי הגז אין כל ערובה, ויהיה להם קשה מאוד לממן את פיתוח לוויתן".

- אז איך אפשר בכל זאת לקדם את פיתוח מאגר לווייתן?

"להערכתי, בשלב זה, הדרך האופטימלית לזרז את פיתוח לוויתן היא שוב כפולה: 1. להגדיל את הביקוש לגז בשוק הישראלי באמצעות המרת תחנות פחם לגז, גז לתחבורה, מפעל אמוניה. 2. מאגר תמר יצטרך לוותר על חלק מהתחייבות האספקה והמחיר (TAKE OR PAY - א"צ) שקיבל כדי לתמוך בפיתוח לווייתן. בתרחיש כזה, כל הצדדים יתפשרו באופן כלשהו:

"תמר יצטרך להפחית את שיעורי ההתחייבות לרכישת גז, אולי אפילו לעלויות תפעול, מה שהרבה יותר כלכלי לשדה שמתקרב להחזר השקעה מאשר לפיתוח חדש.

"ממשלת ישראל תצטרך לעבוד ברצינות כדי להגדיל את הביקוש לגז בישראל, ולהתמקד ביעד של פיתוח ביקוש לגז, במקום לחתור ליעד הלא נכון של השגת תחרות, מפני שחיוני להבטיח שלוויתן יגיע לשוק.

"השותפים בלוויתן יצטרכו אולי להסכים לפיתוח מצומצם יותר בשלב הראשון, משהו כמו 10 BCM בשנה, במקום 16 שמתוכננים כעת, מה שאומר שעלויות הפיתוח ליחידת חום יהיו גבוהות יותר.

"מצד שני, תמר לא יסבול במיוחד מסידור כזה, אם יתירו לו והוא יהיה מוכן לייצא ישירות למצרים. השדה כבר קיים ופועל, ויכול לספק גז לשוק המצרי ולמתקן הגז הנוזלי בדמייטה לכמה שנים, לפני שהפרויקט של ENI יגיע לשוק (ההערכה הזאת נתמכת בדבריו של שר הנפט המצרי אתמול אחה"צ ולפיהם המו"מ עם ישראל לייבוא גז יימשך - א"צ)".

- מה שאתה בעצם זה שהשאיפה לתחרות במשק הגז הישראלי היא אשליה?

"למעשה, ממשלת ישראל תצטרך, אולי באיחור, להשלים עם המציאות ששתי המטרות התאומות של תחרות ואבטחת האספקה - לכאורה היעדים של מתווה הגז - סותרים זה את זה מבחינה מהותית בשוק גז בגודל של ישראל. ככל שהממשלה תקדים להכיר בכך, כך סביר יותר שיינקטו אמצעים להבטיח שלוויתן יפותח בזמן כדי לספק את ביטחון האספקה שנחוץ למדינת ישראל.

"השוק הישראלי קטן מכדי לשאוף לתחרות אמיתית במשק הגז שלו, אבל בהחלט צריך למצוא את האמצעים לתמרץ את החיפושים, להגביר את הביטחון של ההיצע ולפתח את השוק.

"ועוד דבר אחד: כשמתמרצים חברות, יש חיפושים. מצרים הפכה ממדינה עם נטל של מחירי גז נמוכים ששולמו למפיקי הגז - 2.54 דולרים ליחידת חום; ממדינה של סובסידיות גבוהות לאנרגיה לציבור שהובילו לצריכת יתר, למדינה שנותנת מחירים גבוהים יותר - 4.10-5.88 דולרים - ומאפשרת יציבות. התוצאה הייתה ש-ENI לקחה לבדה 100% סיכון וחיפשה הרחק מהחוף במים עמוקים מאוד. היא לקחה הימור פרוע למרות מחירי הנפט והגז הנמוכים בעולם".

 שלי יחימוביץ' / איור: גיל ג'יבלי