זה לא אותו הים: לאפשר או למנוע בנייה בחופי ישראל?

"בשביל חופים להתבודד בהם, לא צריך עיר", אומר פרופ' הלל שוקן, מתכנן ערים, ומי שעמד עד לפני שנים ספורות בראש בית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב.

בניגוד לכל דעה רווחת, ובניגוד לחוקי הבינוי בישראל שאוסרים בנייה בטווח 300 מטר מהים, שוקן סבור שצריך ועדיף לבנות ליד החוף, ולא רק לבנות, אלא כמה שיותר ובצפיפות, וכמה שיותר קרוב לקו המים. "איני שואף למלא את קו החוף של ישראל בבנייה עירונית, להיפך, צריך להשאיר כמה שיותר שטחי חוף ימי שאינם נגועים בפיתוח ובנייה. אבל הדרך לגיהנום רצופה בכוונות ירוקות - אם כבר בנו עיר על יד ים והיא מונחת שם, הרחקתה 300 מטר מהחוף, היא גזר דין מוות לעיר, גזר דין מוות לחוף, וגזר דין מוות גם לצבי הים. זו טעות ומחדל חברתי וכלכלי שפוגע בעיר".

במחקר שנעשה בהנחיית האדריכל ארז אלה במגמה לאדריכלות בבית הספר בצלאל, נסקר מצב הבינוי בחופי הים לאורך שטח מדינת ישראל (ראו טבלה). לאורך 190 קילומטר חוף, 35% הם חופים פתוחים ומונגשים לציבור. אולם גם בחופים אלה, המוגדרים בחלקם "חופי רחצה", לרוב מתקיימת פעילות מצומצמת המתאימה לשעות מסוימות ביום ולעונות מסוימות בשנה ורוב הזמן הם שוממים מאדם.

משאב כלכלי

יש בעולם דוגמאות רבות לערי חוף ונמל שמתחברות לקו המים בבינוי אינטנסיבי ומעורב שימושים: רסיפה וריו זה ז'נרו בברזיל, קאן, מונקו, איזמיר וסלוניקי. בערים אלה הים הוא משאב כלכלי ותיירותי שמשרת את תושבי העיר ומבקריה, בזכות הבינוי הצפוף על קו המים, ולא בגלל שהשאירו את החוף עירום מפיתוח מטעמי שמירה על הטבע.

שוקן נזכר בחופשות המשפחתיות של ימי ילדותו בנהריה. "היא היתה יכולה להמשיך ולהיות עיר קיט שכל תושבי האזור באים לבלות בה בחופשת הקיץ. יש לה חוף נהדר שתיירים מאירופה היו נלהבים לבוא ולנפוש בו בחורף הישראלי השמשי. יש אפילו רכבת הישר משדה התעופה, הרבה יותר זול מהיר ופשוט מאילת. הדבר לא קורה כי החוף, שהיה אמור להיות מרכז החיים של נהריה, לא משחק שום תפקיד בעיר, הוא לא קיים בשביל התושבים, ומבחינת ההרגשה הוא כמו גרסא גרועה של כלא, מגודר בכל מיני סוגים של גדרות. אין אליו גישה, ואם כבר מצליחים להגיע, לא נעים להיות שם, ואין מה לעשות בו.

"זו אינה המציאות רק בנהריה, זה מה שקורה אצלנו ברוב שטחי הים הצמודים לערים, הם מזבלה ושממה. רצועת החוף באשדוד רחבה ומקסימה, אבל רוב שעות היום וימות השבוע איש לא בא אליה, ויש אומרים שמגיעים, אבל רק בסוף השבוע. בניס בצרפת, החוף מלא בכל ימות השבוע, וגם בתל אביב, באזור תוכנית גדס, שבה העיר צמודה לים - החוף מלא מזריחת השמש עד חצות הלילה ואפילו אחריו, כמעט כל ימות השנה".

- מה צריך לעשות כדי שהים יעבוד עבור עיר?

"הכלל הראשון והבסיס לכל הוא לבנות כך שכמה שיותר אנשים יגורו במרחק הליכה מהמים, כדי שיוכלו לרדת מהבית בסנדלים, ללכת מאה, מאתיים מטר, ולהגיע לחוף. לכן צריך לבנות ליד חוף ים בנייני מגורים רבים. רשת הרחובות העירונית צריכה לשרת זאת ולכן יש לתכנן כמה שיותר דרכים ורחובות שיובילו לחוף, צריך גישה לכל הסוגים של כלי הרכב, ותשתיות שמשרתות אותם, ולכן כדי שהעיר תהיה ממש טובה, צריך בנוסף למדרכות ושבילי אופניים, גם מקומות חניה למכוניות. על החוף צריך מדרכה רחבה - טיילת נוחה להליכה שהיא גם מוצלת, ולאורכה חזית פעילה מסחרית: בתי קפה, חנויות, רחוב עירוני שהולכים בו, ויש בו מה לעשות, ולא טיילת עם ספסלים ודקלים שאין בה דבר מלבד ציפיה לבני אדם שלעולם לא יבואו אליה, או אוטוסטרדה שנוסעות עליה במהירות מכוניות".

התוכנית להרוס את כיכר אתרים ולבנות במקומה מגדלי מגורים, שעומדת לעלות בוועדה המקומית לתכנון בעיריית תל אביב, מחזירה לדיון את שאלת סוג הפיתוח העירוני סמוך לחוף הים. פרסום התוכנית הלהיט שוב את הזירה המתנגדת לבנייה גבוהה בכלל, ולצד הים בפרט, ומה גם שבתוכנית מדברים על 40 קומות בעוד שתוכנית המתאר העירונית שאך זה הסתיים ניסוחה, הגבילה את הגובה באזור זה ל-25 קומות בלבד.

להתחבר לעיר

שוקן, שמברך על תוספת הצפיפות שמביאה איתה התוכנית, סבור שהעיסוק בגובה המבנים מסיט את הדיון מהעיקר."מה משנה הגובה, וגם אם בתוכנית המתאר נקבע 25 קומות, זה לא מעניין. אם 40 קומות זה כלכלי וישים הנדסית זה ממש בסדר כי זה לא העיקר. מה שחשוב איך הבינוי ייפגש עם הקרקע ומה איכות המרחב הציבורי שייווצר, איך זה יתחבר לרשת המרחבים הציבוריים הקיימת וכמה נוח ונעים זה יגרום לאזור שהוכה במחלה הממארת 'כיכר אתרים' שהמיתה את החיבור שלו לים לפני ארבעה עשורים".

בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת ת"א התקיים השנה סטודיו לתכנון שהתמקד בערי חוף ונמל בישראל, בהנחיית שוקן. סטודנטים הציעו פתרונות תכנון שיחזירו את הים לעיר, ואת העיר לים בערים שונות. סיכום חלק מההצעות מוצג בעמודים אלה.

החומה, החפיר, הים והעיר

המצב הקיים:

עכו היא מערי הנמל העתיקות בעולם, אך כיום ימה וחופה של העיר מנותקים ממנה על ידי ביצורים, בסיס צבאי של חיל הים ומאות מטרים של שטח מת שסובל מהזנחה ועיזבון. רחוב בן עמי, הרחוב המסחרי המרכזי, נקטע בחיבור עם הים בתחנת משטרה מגודרת השוכנת בתוך מבנה טגארט. גם המרכז לבריאות הנפש מזרע בצפון, שהוא מתחם סגור, משתרע על 150 דונם ותופס רצועת חוף נכבדת.

המצב המוצע:

שימור מצודת הטגארט והפיכתה מתחנת משטרה למוזיאון פתוח מוקף בגן, ובכך לחבר את הרחוב הראשי של העיר לים מצד מערב, ולחבר את הרחוב הראשי אל הכביש הראשי החיצוני. תוספת בינוי מגורים, מסחר ותעסוקה בלב העיר, כדי להגדיל את הצפיפות במקום להתפרס לשטחים בתוליים. הפיכת הטיילת לרחוב מסחרי מוצל, בינוי בשטחים הפתוחים שבינה לבין העיר העתיקה, המשך הרשת העירונית עד לחפיר וקביעת הרחוב הצמוד לחפיר כרחוב מסחרי המנצל את העיר העתיקה כמוקד תיירותי, הפיכת החפיר עצמו לפארק המשלב שוק והוספת גשרים להולכי רגל אל העיר העתיקה.

עכו

האזור: 4.5 דונם במערב העיר בין מסילת הרכבת, העיר העתיקה ושכונת הווילות מצפון.

מגישות: עדי מאירוביץ' ואנדי מנס

מספר התושבים: מ-120 אלף נפש לכ-200 אלף נפש

יחידות דיור: מ-8,500 ל-87 אלף בחלק זה של העיר

שטח מגורים: מ-1,932 דונם ל-3,690 דונם

עיבוי הצפיפות: מ-6,440 איש לקמ"ר ל-24,580 איש לקמ"ר

לבטל את הפארק, לצמצם שטחים ציבוריים

המצב הקיים:

האזור מוקף בשכונות מגורים בעלות אופי פרברי שאינן מחוברות ביניהן. דרך נמיר ולוי אשכול, שני עורקי תנועה ראשיים, תוחמים ומבודדים את השכונות זו מזו. האזור מתאפיין בהיעדר עירוב שימושים, ורוב מבני הציבור מרוכזים באיזור האוניברסיטה וקרית המוזיאונים ברחוב חיים לבנון.

בתוכנית העתידית לפינוי שדה דב, מוצע להקים פארק ימי המהווה רצועה ירוקה המפרידה בין הרובע החדש לחוף הים. אולם לצד פארק הירקון וחוף תל ברוך, שני מרחבים ציבוריים בקנה מידה עירוני, נוצר באזור עודף מרחבים ציבוריים שאינו תואם את כמות האוכלוסייה שהוא צפוי לשרת.

המצב המוצע:

הידוק החיבור בין שני עברי הירקון על ידי המשך רחובות קיימים מהעבר הצפוני של הירקון לעברו הדרומי (לדוגמא: רחוב לוי אשכול מסתיים כיום בכוכב הצפון. בהצעה חוצה את פארק הירקון ומתחבר לרחוב ויצמן). בנוסף, על מנת להפוך את דרך נמיר ולוי אשכול מ"צירי תנועה" למכוניות, לרחובות עירוניים מתפקדים, צומצמו בהם נתיבי התנועה, ונוספה להם דופן מסחרית בקומת הקרקע, בשילוב של קומות תעסוקה ומגורים מעל. ביטול הפארק הימי ויצירת מערך של מרחבים ציבוריים בעלי קנה מידה ואופי משתנה הפזורים ברחבי השכונה. רחוב אבן גבירול ממשיך אל הרובע החדש ושומר על אופיו המעורב. הנצחת כיווני מסלולי ההמראה והנחיתה של שדה דב ושילובם ברשת האורבנית מתוך מחשבה על רוח המקום, ויצירת מערך שדרות ורחובות הפוגשים את הים.

תל אביב

האזור: 4,000 דונם שיפונו משדה התעופה שדה דב

מגישים: רנא זהר, יובל ליטני

שטח בנוי: יוכפל פי 4 ויותר, מ-2 מיליון מ"ר ל-8.2 מיליון מ"ר

מספר התושבים: מ-70 אלף ל-250 אלף

שינוי ייעודי קרקע: הוספת שימושי תעסוקה וייעוד קומת הקרקע ברחובות הראשיים למסחר.

יחידות דיור רבות בשטח הנמל

המצב הקיים:

הנמל מנתק את העיר מהים, אזורים שלמים אינם בשימוש. אין מגורים כלל והשטחים משמשים עסקים שננטשים בערב ומותירים רחובות שוממים.

המצב המוצע:

הזזת הנמל וחלוקת השטח למגרשים לבנייה, שיקוע הרכבת, החזרת שימושי מגורים. תכנון מונחה הולכי רגל, תוך יצירת רצף רחובות ברשת עירונית.

חיפה

האזור: העיר התחתית והנמל

מגישים: דור בן ארוש ולי מחנאי

תוספת שטח בנוי: 3,600 דונם

אוכלוסייה: מ-32 אלף ל-134 אלף איש

תוספת יחידות דיור: 36 אלף

הגברת הצפיפות: פי 3 - במקום 12 מ"ר שטח ציבורי פתוח, רק 4.5 מ"ר שטח ציבורי פתוח לכל תושב

לחבר את הפארקים לרצף, לפתוח את בית החולים

המצב הקיים:

בת גלים היא שכונה במערב חיפה, הממוקמת בסיטואציה גיאוגרפית נדירה של חוף ים מכיוון צפון. זוהי השכונה היחידה בחיפה, ואחת הבודדות בישראל, שבתיה נושקים לחוף ים ומחופה נשקף נוף למפרץ. החלטות תכנוניות לקויות עצרו את הפוטנציאל האדיר הגלום בשכונה מלהתממש: תוואי הרכבת שעובר מדרום מבודד אותה מקרית אליעזר השכנה ומהעיר בכלל, הכניסה היחידה אליה היא דרך צומת דולפין הגדול והסואן, המגיע מכביש 4 ואינו ידידותי להולכי רגל. נוסף לכך, שטח גדול מהשכונה סגור בפני הציבור ונתפס על ידי הנמל, בסיסי חיל הים ובית חולים רמב"ם, ובכל בוקר הכניסה לשכונה חסומה עקב גודש המבקרים והעובדים במוסדות אלו.

המצב המוצע:

יצירת רשת רחובות שתחבר את בת גלים לקרית אליעזר ולשאר העיר, כך שריבוי הרחובות המובילים לים יהפכו את בת גלים למוקד משיכה לעיר כולה. לשם כך יש לשקע את הרכבת באזור השכונה (מספיק לשקע מקטע של 1 ק"מ); לעשות פינוי בינוי למבני השיכונים המוזנחים, תוך פיצוי של תוספת זכויות בנייה משמעותיות. שמירה על הרוחב המקורי של שדרות ההגנה והפיכתן מכביש סואן מרוקן מהולכי רגל שמייצר חיץ בין השכונות, לרחוב מסחרי בלב הרשת העירונית, עם תחבורה ציבורית וחזית מסחרית. כדי לייצר סיטואציה קלה להתמצאות, מעניינת ונגישה להולכי רגל, נקבע כי המרחק בין צמתים לא יעלה על 150 מטר. כמו כן תוכנן שימור פארקים קיימים וחיבורם לרצף ירוק: השמשתו של אצטדיון קרית אליעזר לכיכר עירונית ירוקה, הפארק האורכי של קרית אליעזר והטיילת לאורך החוף. פינוי בה"ד חיל הים לטובת מגורים ופתיחתו של בית חולים רמב"ם לשכונה.

חיפה

האזור: שכונת בת גלים

מגישים: קרין גורן ועדי גלעד

תוספת שטח בנוי: 200 דונם

תוספת יחידות דיור: 25 אלף

תוספת שטחי מסחר: 35 דונם

הבדלי צפיפות: במקום 6 מ"ר שטח ציבורי פתוח לנפש, רק 3 מ"ר.

תיקון שכונות המגדלים

המצב הקיים:

ניתוק בין צפון העיר לדרומה, ובין העיר לים. מרכז העיר נתניה מאופיין בבניה מרקמית וקשר חזק עם קו החוף, לעומתו החלק הדרומי והחדש יותר שמאופיין בבנייה מרווחת וריבוי שטחים פתוחים, בבינוי דליל ומרוחק מקו החוף. בשטחים הפתוחים בין צפון ודרום העיר מתוכננות תכניות עתידיות המאופיינות בריבוי שטחים פתוחים ומגדלים מרווחים, בדומה לשכונות בדרום העיר, או בבנייה צפופה יותר ועירוב שימושים, אך ללא התייחסות לרשת הקיימת ולחוף הים.

המצב המוצע:

המשכת הרצף העירוני מצפון לדרום וחיבור אזורי העיר המנותקים, ציפוף רשת הרחובות בכיוון מזרח-מערב, כדי להגדיל את מספר הרחובות היורדים לים. ביסוס רשת הרחובות על שלושה רחובות עיקריים קיימים החוצים את השטח מצפון לדרום, שאותם חוצים רחובות ראשיים בכיוון מזרח-מערב, וסביב כל אלו - תכנון בינוי אינטנסיבי וחזית מסחרית רציפה. בהצטלבות הרחובות הראשיים שטחים ציבוריים נרחבים, וברחובות הפנימיים יותר בנייה באינטנסיביות בינונית ונמוכה - במטרה להשיג צפיפות ציבורית זהה בכל חלקי העיר.

נתניה

האזור: המע"ר החדש - כיום שטח ריק בין שכונות מרכז העיר לשכונות הדרומיות

המגישים: שחר שפירא ורותם לוינסון

תוספת שטח בנוי: 8,000 דונם

תוספת יחידות דיור: 76 אלף

תוספת שטחי מסחר: 170 אלף מ"ר

השינוי בצפיפות: 15,990 במקום 6,803 תושבים לקמ"ר; רק 4 מ"ר שטח ציבורי לאדם במקום 5 מ"ר במרכז העיר ו-11 מ"ר בדרומה.

להציל את רחוב הנהר

המצב הקיים:

נהריה היא העיר היחידה בישראל שבלבה נהר, הגעתון. הגעתון מגודר לכל אורכו וכך הנהר הופך למפגע, במקום לחזק את הרחוב הראשי. קצה השדרות פוגש מתחם מגודר שקוטע את החיבור לים ולחוף הרחב והנהדר; הבינוי הדליל לאורך החוף והיעדר דופן בנויה וצל, הופכים את שפת הים למרחב שלא נעים לשהות בו. בין הטיילת וקו המים ממוקמים מגרשי חניה מאספלט וגדרות ברזל וחומות בטון שמונעים גישה ישירה אל החוף.

המצב המוצע:

כדי שחוף הים יהיה נגיש לכל התושבים ושכמות אנשים רבה ככל האפשר תיהנה ממנו, תוכנן בינוי אינטנסיבי לאורך קו החוף, בניגוד לבתים הפרטיים הבנויים לאורכו כיום.

רחוב הטיילת תוכנן עם ארכדה מסחרית אשר תיצור סביבה מוצלת ונוחה וכן תוסיף עניין והתרחשות לאורכה. לנחל ייעשה תכנון נופי שישדרג את המרחב הציבורי, עד הים.

נהריה

האזור: הטיילת והחוף

מגישים: לי ירדן ואליה רובין

תוספת שטח בנוי (בכל העיר): 5.8 מיליון מ"ר

תוספת יחידות דיור (בכל העיר): 66 אלף (מ-28 אלף ל-94 אלף)

השינוי בצפיפות: מ- 12 ל-4.5 מ"ר ציבורי לאדם; מ-10 יחידות דיור לדונם ל-36 יחידות דיור לדונם

 שימושי החוף לאורך ישראל