בשלב מסוים החגיגה בעמק הסיליקון תיגמר - וזה לא יהיה נעים

אם מדובר בבועת טכנולוגיה? השאלה מהדהדת בעמק הסיליקון זה שנתיים. אבל זוהי השאלה הלא נכונה. כמו כן, היא מסיחה את הדעת מהשאלה רצינית יותר שיש לשאול כיום, והיא דחופה עוד יותר מאשר קודם לכן, בעקבות המיתון בסין והתנודתיות בשוקי המניות בעולם.

הוויכוח בשאלה "האם מדובר בבועה או לא" יצר דיכוטומיה כוזבת. הוא מרמז על כך שאו שהחלומות הטכנולוגיים האחרונים בנויים על כרעי תרנגולת, או שהכל בסדר וכל מי שטוען אחרת סתם זורע בהלה.

אך הנקודה האמיתית היא שעמק הסיליקון חווה גרסה רבת עוצמה של שגשוג המתרחש שם מעת לעת. וכמו בכל תקופה של שגשוג, השאלה איננה האם זו תגיעה לקיצה (כולן מגיעות לקיצן) אלא מתי הנפילה תתרחש ומה יהיה היקפה.

מובן שאנשים מדברים באובססיביות על בועת היי-טק. אפילו כיום, צילה של הבועה האחרונה, זו שהגיעה לשיאה לפני 15 שנה, עדיין מרחף. אך המצב הכולל - של הערכות שווי מוגזמות - שהיה קיים אז אינו דומה למצב הנוכחי. כפי שנאמר על ידי קרן ההון סיכון אנדריסן הורוביץ לאחרונה, הערכות השווי אינן גבוהות במונחים היסטוריים (לפחות לא עבור חברות ציבוריות). ייתכן שהשוק כולו מתומחר ביתר, אבל זה סיפור אחר.

למרות זאת, הסימפטומים המקומיים של התנהגות בועתית מאפיינים את המאניות שסוחפות את המגזר שוב ושוב. הירידה בהייפ לגבי תחום המדיה חברתית פגעה במחיר המניה של לינקדאין - שרשמה ירידה של 35% לעומת השיא ושל טוויטר שהציגה ירידה של 60%. כשמדובר על הצלחות גדולות שמאבדות את הפופולריות שלהן, הזיכרון של עמק הסיליקון קצר. לפני ארבע שנים, זינגה וגרופון היו חברות ה"חד קרן" (unicorns) - חברות פרטיות בעלות שווי גבוה - שזכו לרוב ההייפ בתקופתן. שווי השוק שלהן הנוכחי שלהן כחברות ציבוריות משקף ירידה של 83% לעומת השיא שלהן.

למרות זאת, גם אם אותו גורל מחכה לכמה מיקירות הטכנולוגיה של היום, כמו טסלה או נטפליקס - הדבר אינו אמור להצביע על פקיעתה של בועה גדולה יותר.

שגשוג ונפילה

הכספים הזורמים לחברות סטארט-אפ מזינים מחזור של שגשוג ונפילה המהווה מאפיין פרודוקטיבי למדי של עולם הטכנולוגיה. הוא מניע השקעות יתר ברעיונות חדשים, ומזרז את הפיתוח של שווקים חדשים בשעה שמשקיעים מניחים בצד את הפקפוק המאפיין אותם לרוב.

מה שחשוב יותר הוא ששגשוג גורם להשקעות בתשתית חדשה התומכת בחדשנות עתידית. בניית יתר של רשתות רחבות פס בשנות ה-90 של המאה הקודמת, השקעות שלא היו כלכליות, הותירה שביל של הרס בתעשיית התקשורת. אך היא גם הניחה את היסודות לאינטרנט 2.0.

למתבוננים מבחוץ, תקופות השגשוג נראו תמיד עתירות סתירות. מצד אחד, ניתן להסביר את הכסף שזרם לחברות שהפכו בסופו של דבר לחסרות ערך על ידי אפקט הפורטפוליו: כל מה שצריך הוא מספר קטן של חברות שמצליחות בגדול כדי לחפות על אלה שמפסידות.

אולם מה שהופך את התקופות הללו ללא הגיוניות הוא שהגישה להשקעות הטובות ביותר אינה שווה. יש הרבה מאוד חברות me too. משקיעים שאינם מצליחים לשים את ידם על הסטארט-אפ החם הבא נכנסים לחברות המחקות אותו. ההיסטוריה מראה שרובן החברות הללו נכשלות.

כמו כן, ככל שתקופת השגשוג ארוכה יותר, כך נעשה ברור יותר שרעיונות עסקיים גרועים זוכים להשקעות. השטף של חברות "לפי דרישה", שהינן מאפיין של השגשוג הנוכחי - אפליקציות המתנהגות כמו שווקים (marketplaces) ומספקות שירותים מיידיים - ממשלוחי מזון ועד לניקיון של בתים - נראות כמו דוגמה טובה לכך. הכישלון האחרון של Homejoy, אפליקציה לניקיון ששרפה 40 מיליון דולר בשלושת שנותיה, הוא אות לכך שהכסף עבור מיזמים מסוג זה מתחיל להיות פחות זמין.

בדרך כלל יש צורך בזעזוע קשה כדי להביא תקופת שגשוג לסיומה. המשבר הפיננסי של 2008 היה זעזוע שכזה: הוא שם קץ לשגשוג בתחום הטכנולוגיות הירוקות, שאליו הזרים עמק הסיליקון כספים רבים, בעיקר לאנרגיות חלופיות ודומיהן. עד לשנת 2009, המימון של קרנות הון סיכון בארה"ב ירד בשליש לעומת שנתיים קודם לכן. במזכר מפורסם לחברות הסטארט-אף שבהן השקיעה, הזהירה סקויה קפיטל: "תקופה טובה, נוחי על משכבך בשלום".

עד כה, הזעזוע שעבר בשווקים הגלובליים הוא רק הד של אותה ירידה חדה. מוקדם מדי לדעת עד כמה התנודתיות בשוק - והאפשרות למיתון כלכלי ברחבי העולם - ישפיע על הלך הרוח הן של המשקיעים והן של הלקוחות.

אך שיחות עם יזמי היי-טק השבוע מלמדות על כך שהן הפכו לנושא השיחה העיקרי. גם אם אין כעת בועה שעומדת להתפוצץ, מדובר בתזכורת שתקופות שגשוג אינן נמשכות לנצח.