עודד טירה, נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, מוציא ספר אוטוביוגרפי

נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, עודד טירה, מעיד על עצמו כמי שגדל כחניך "הנוער העובד והלומד" ותמך לאורך השנים במפא"י, רפ"י ומפלגת "העבודה", ועל כן בטעות החשיבו אותו בעבר לאיש ימין. ובכל זאת, ביותר מדבר אחד הוא מחזיק בהשקפה שממקמת אותו כנראה בצד האחר של המפה הפוליטית.

כך למשל, כשהוא מתאר ב"ללכת עם האנשים", ספר אוטוביוגרפי שלו שיצא באחרונה בהוצאת מטר, פרק נשכח מעט מחייו - פינוי חבל ימית, עליו הופקד לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים.

"יצאנו מחוץ לקופסה כדי לעשות דבר שמעולם לא עשינו. הרי קודם לכן לא פינו ישובים יהודיים", הוא אומר בראיון ל"גלובס". "זו הייתה עבודת צוות, יחד עם חיים ארז כאלוף הפיקוד ויעקב לפידות, כראש מטה הפיקוד.

"עבורי זה היה מהפך לא פשוט בהשקפות, ובדרך-כלל אידיאולוגיה מגובה באמוציות, ואלה לא עוברות ברגע. גדלתי ב'נוער העובד והלומד'. תמיד שמעתי שצריך להתיישב בכל ארץ ישראל ולהרחיב את הגבולות ופתאום אמרו שלמען מטרה של שלום, צריך לעקור יישובים".

טירה מתאר כיצד גישת הנחישות והרגישות, שזכורה מביצוע תוכנית ההתנתקות, הייתה בשימוש כבר אז, בשם אחר: "השיטה הייתה לחבק אותם החוצה. כשאתה מחבק מישהו, אתה לא מכה בו, אבל עדיין דוחף אותו. זה עבד טוב, ולראיה נשארו לי חברויות טובות עם מי מהמפונים, כמו חנן פורת ז"ל, צחי הנגבי ודניאלה וייס".

טירה, שבהמשך דרכו הצבאית שימש כקצין תותחנים ראשי, גם התנדב לסייע מניסיונו כשבוצעה תוכנית ההתנתקות לפני 9 שנים. אבל כשהוא נדרש לאפשרות שמהלך מהסוג שהוא היה מכוננו ברמת הביצוע, יתרחש בעתיד גם ביהודה ושומרון במסגרת הסדר מדיני, הוא מפתיע בהתנגדות נחרצת, תוך הסתמכות על ההתפתחויות האחרונות בעולם: "מבחינתי הפינויים בארץ נגמרו. אסור שיהיו יותר. אסור לסדוק את החברה הישראלית לכל גווניה. זאת בוודאי לנוכח מה שקורה מסביב - העולם מתלכד נגדנו ועושה הסכם מטומטם עם איראן, מצייד מדינות אחרות בנשק אדיר ויוצר מרוץ גרעיני באזור, שמייתר את היתרון שהיה לישראל - הנשק הגרעיני, הכול לפי מקורות זרים כמובן. הרי היתרון הזה הוא שעזר לנו להרתיע את מדינות ערב. בלעדיו, יש להן יתרון מספרי גדול עלינו".

 ללכת עם האנשים

תפיסה מיושנת

באחד מקטעי הספר מתאר טירה בהערכה רבה את איל ההון היהודי-אמריקאי, שלדון אדלסון, מקורבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו ובעלי העיתון "ישראל היום". בחלק אחר של הספר, מספר טירה על הצעה מצד נתניהו, לקראת בחירות 2009, להצטרף לליכוד. לפי הדימיון בהשקפת העולם הכלכלית, כפי שעולה בשיחה עם טירה, אפשר להבין מהיכן הגיעה הפנייה הזו. למשל בדברו על הביקורת בנוגע ליוקר המחיה: "אנחנו רוצים רמת חיים כמו בארה"ב. אבל לא לוקחים בחשבון שהפריון לעובד בארץ הוא 65% מזה של העובד האמריקאי. אם העובד איננו פורה, על בסיס מה יקבל רמת חיים יותר גבוהה?".

- הפיריון הנמוך הוא אשמת העובדים?

"לא רק העובדים, אלא גם העובדה שאין מספיק משאבים להשקיע בהון ופיתוח. צריך להביא אותו ממקום כלשהו. המדינה עוזרת אבל זה לא מספיק. צריך להקפיא עלויות ושכר, להשקיע בהון ומו"פ, ואז יהיה אפשר לתת יותר לעובדים.

"נניח שיורידו מיסים למעמד הבינוני, מה יקרה? יהיה פחות כסף לחלק לעניים. ככה יגדלו הפערים. הרי תקציב המדינה מגיע ממיסים לפירמות ולאזרחים. יש משחק סכום אפס בין לתת לעניים או למעמד הביניים".

- אפשר אולי גם להביא יותר כסף מכך שלא יהיה מס נמוך כל-כך לתאגידים, כמו שקורה בהשראת החוק לעידוד השקעות הון.

"החוק הזה נקבע בתקופתנו (ובתמיכת טירה - י.מ). זה מסלול נכון כי צריך לבחון אותו מול האלטרנטיבה - מה היה קורה אם לא הייתה ניתנת ההשקעה מצד אותה חברה. אם לא היינו מטילים מס נמוך, בכלל לא הייתה השקעה. זה חיזק חברות והפך אותן לרב-לאומיות. זה עשה רק טוב למדינה".

בשונה משרגא ברוש למשל, טירה לא היה ידוע ביחסיו הטובים עם ההסתדרות ושלוחותיה, כשעמיר פרץ עמד בראשה והוביל לשביתות גדולות. במהלך כהונתו תקף טירה את השביתות הללו ובין היתר קרא לראש הממשלה שרון "להיערך להכנסת צבא לנמלים אם תפרוץ עוד שביתה".

היום הוא מנסה לצמצם את תפקיד ההסתדרות, כשהוא סומך על המעסיקים: "היא לא צריכה להגן על עובדי התעשייה. זו תפיסה מיושנת. עליה להגן על עובדים שאינם מונהגים על-ידי מנהיגים, למשל עובדי קבלן, מסעדות, שירותים כאלה ואחרים, וגם במגזר הציבורי, כי שם המנכ"לים מתחלפים חדשות לבקרים ולא יוצרים קשר עם העובדים שלהם.

"התפיסה שלי היא שהאחריות על העובדים לא יכולה להתחלק בין ההנהלה למועצת הפועלים. המנהל הוא המנהיג. הוא יודע מחד מה מצב העובד, מכיר את משפחתו, בריאותו, צרותיו ושמחותיו. הוא יודע לאזן בין אלה למה שחיוני להצלחת העסק.

"כמו במלחמה, שבה החייל הכי חשוב, כך גם בקרב הכלכלי, העובד הכי חשוב לעסק ולתחרות. לכן המעסיק יהיה מעוניין להניע אותו להצלחה ולתת לו כמה שאפשר. לא צריך בשביל זה את נציג ההסתדרות".

דווקא על שכר מנהלי הבנקים משמיע טירה ביקורת. הוא רואה בה את ההיפך מאותה מנהיגות שהוא מצפה לה ממנהלי עסקים: "השכר שם הוא שערורייה וחוסר מנהיגות. אחד הדברים הכי חשובים אצל מנהיגים, זה ללכת עם האנשים. לכן כך קראתי לספרי. כדי ללכת עם העובד, להיות קרוב אצלו ולחוש אותו, המנהל צריך להבין שליצור פער שכר כזה, זה פשוט מהלך אנטי-מנהיגותי. וזה לא יעזור למנהל הבנק אם אחר-כך ייקח קואצ'ר כדי ללמוד מהי מנהיגות. אם הוא לא יודע ללכת עם האנשים, במשבר הראשון המנהיגות שלו תתמוטט".

- מנתניהו אתה מרוצה מבחינת מדיניותו הכלכלית?

"כשר אוצר הוא עשה את הרפורמות הכי חשובות בעשורים האחרונים. ניהלנו מאבק עם עובדי הנמלים לביצוע הרפורמות. הרי לא ייתכן שקבוצה קטנה של עובדי נמלים יחזיקו את המדינה בביצים".