אני מתבייש

את הרוצחים הללו חייבים לתפוס. אלה ששרפו ורצחו ילדים על הוריהם לא יכולים להסתובב חופשי. כל עוד אינם מושמים מאחורי וסורג ובריח, אי-אפשר לתת אמון במשטרה ובשב"כ ובכל אלה האחראים לכך שהרוצחים הנתעבים עדיין מהלכים חופשי. כל עוד הפושעים הללו לא נמצאים מאחורי סורג ובריח, מדינת ישראל לא יכולה להיקרא מדינת חוק.

במשפחת דוואבשה השכולה והדואבת טוענים כי "אם השב"כ היה רוצה, הוא היה יכול ללכוד את האחראים". 5 שבועות אחרי הרצח המתועב, אמירה זו כבר לא נשמעת בלתי אפשרית.

השב"כ יודע למצוא ולשלוף מחבלים מתוך מאורות ומערות, בתוך קסבות רוחשות שנאה ושונאים. אי-אפשר לקבל את הקושי שיש לשב"כ כאשר זה נוגע לתפיסת מחבלים יהודים.

קשה לי כיהודי לקבל מצב כזה. אבוי לנו אם השב"כ לא מסוגל לעלות על עקבותיהם של "שליחי האלוהים" הרוצחים; ושבעתיים אבוי לנו אם הוא באמת לא ממש מעוניין בכך.

5 שבועות היו צריכים להספיק כדי לתפוס את הפושעים ולהעמידם לדין. הקושי העיקרי, כך מסבירים לנו, שהם מסתתרים בתוך "עמם" - אותם קנאי דת שאינם בני עמנו, אלה הם בני עם הרשע אליו משתייכים הטרוריסטים והרוצחים מכל הדתות ומכל הלאומים.

זהו ציר רשע שיש לעוקרו מן השורש. לא רק המחבלים והרוצחים היהודים אלא גם את אלה הנותנים להם השראה והרשאה "אלוהית" למעשיהם; אם הם מסתירים את הפושעים, הם שותפים לעבירה, ויש לנהוג אתם כמו עם פלסטינים מהזן הזה: מעצרים מינהליים עד שידברו וישתפו פעולה.

אני מבין שלשב"כ ולמשטרה יש בעיה. מעצרים של יהודים בכלל ורבנים בפרט נתקלים בביקורת קשה - לא רק של אותם קנאים קיצוניים, אלא גם מטעם שליחיהם בממשלה. שרים כמו אלה של ישראל ביתנו מקפידים לשמור בדרך-כלל על כל מה שריח מתנחלים עולה ממנו - אבל האם גם אם זה ריחן של גופות ערבים חפים מפשע?

אלה אנשים שיכולים להיות בכל מקום - אבל לא בגוף המנהל את המדינה. אבל הם לא חוששים. יש להם את הגנתו של ראש הממשלה. לא הוא האדם שיסכן את מעמדו רק משום שזה הדבר הנכון, הצודק והמוסרי לעשות - גם על-פי תורת ישראל, אם מישהו מבקש לפנות אליה.

אני מתבייש. כמעט משפחה שלמה נמחית מעל פני האדמה, והרוצחים עדיין חופשיים. אני לא אדם מאמין, ולא אשים שק על ראשי, אבל אני כן אתאבל על הנרצחים ואתבייש בדת המזינה את האידיאולוגיה של אנשים כאלה.