מה קרה אצל השכנות בזמן שישראל עסקה במתווה הגז?

בתשעת החודשים האחרונים עסק משק הגז בישראל במתווה הגז, ובינתיים המדינות השכנות פועלות במרץ על מנת לענות על המחסור בגז בשוק המקומי של כל אחת, ולפתח את משק הגז במדינתן.

"בעוד שהמדינות השכנות התקדמו, ועשו כל שביכולתן לפתח את משק האנרגיה שלהם בכלל ואת משק הגז שלהם בפרט, ישראל נותרה מאחור", כך טוען יו"ר מכון האנרגיה יוסי רוזן, בשיחה עם "גלובס".

"הדבר היחיד שחשוב לישראל הוא לדפוק טייקון כזה או אחר כדי להראות שהיא דואגת לאינטרס הציבורי, אך ההיפך הוא הנכון. האינטרס הציבורי הוא ליהנות מהגז, והדבר יתאפשר רק אם ההגז ייצא מהאדמה. במקום שהרגולציה תהיה האמצעי לעידוד פיתוח המאגרים, היא נהפכה למטרה".

"גלובס" ממפה את הפעולות שעשו שכנותינו:

מצרים

מכרזים לרישיונות חיפוש, הסכמים בהיקף 21 מיליארד דולר לפיתוח מאגרים.

ממשלת מצרים עושה ככל שביכולתה על מנת למשוך חברות בינלאומיות להשקיע בפרויקטים של גז טבעי במדינה, ביבשה ובים, ובחודשים האחרונים פרסמה רישיונות חדשים לחיפושי גז ב-12 בלוקים שונים.

אחד ההסכמים הוא עם חברת BP לפיתוח מיזם ימי (Off-Shore) בהיקף 12 מיליארד דולר באזור המערבי של דלתת הנילוס. הסכם עקרונות נחתם גם עם החברה האיטלקית ENI - אותה חברה שדיווחה על גילוי תגלית הגז האחרונה - להשקעה של 5 מיליארד דולר בפיתוח מיזמים נוספים במפרץ סואץ.

על מנת להפוך את החיפושים לאטרקטיביים, העלתה מצרים את מחיר הגז למשק המקומי, כך במקום מחיר של 2.65 דולרים ליחידת אנרגיה, חותמת כעת מצרים על חוזים חדשים במחירים של 4.10-5.88 דולרים. מחיר הגז משתנה בהתאם לנתוני המאגר: על מאגר במים עמוקים, עם עלויות הפקה גבוהות יחסית, מוכנה מצרים להכיר במחיר של 5.88 דולרים. מחיר הגז הממוצע למשק המקומי בישראל עמד בשנת 2014 על כ-5.7 דולרים ליחידת אנרגיה.

ובינתיים על מנת להתגבר על המחסור בגז, החל מיוני האחרון החלה מצרים לייבא מכליות של גז טבעי נוזלי (LNG), ומתקן המאפשר להפוך את הגז המגיע במצב נוזלי למצב גזי, ולהזרים אותו לחופי המדינה.

ירדן

פיתוח מיזמים של פצלי שמן ויבוא גז טבעי נוזלי

ירדן מייבאת גז נוזלי במכליות, בין היתר מקטאר ומהחברות "של" ו"ויטול". כמו כן נמצאת ירדן במשא ומתן לרכישת גז ממאגר עזה מארין שנמצא בשטח הרשות הפלסטינית.

על מנת להקטין את הצורך שלה ביבוא גז הציבה לעצמה ירדן יעד להגדיל את ניצול מקורות האנרגיה המקומיים שלה ל-39%, לעומת 4% כיום, ולשם כך יוזמת מיזמים שונים בתחומי האנרגיה. לירדן אין מוצא לים התיכון ולשדות גז ימיים, אולם יש בשטחה פוטנציאל גדול של פצלי נפט (פצלי קרוגן). לטענת ממשלת ירדן, הפוטנציאל הזה עומד על 51 מיליארד חביות נפט. לפיכך, חתמה ירדן על מזכרי הבנות ראשוניים שהפכו בחודשים האחרונים לזיכיונות עם חברת Shell ועם החברה האסטונית Enefit.

במקביל משקיעה ירדן, בעזרת גופים בינ"ל, באנרגיה מתחדשת. בעיקר אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח. המדינה הציבה לעצמה יעד כי עד 2020 1.8 ג'יגה ואט של חשמל יופקו מאנרגיות מתחדשות. ישנה גם תוכנית שלא ברור אם תצא לפועל להקמת שתי תחנות כוח גרעיניות בעשור הבא.

טורקיה

הפחתת מחיר הגז, גיוון מקורות אספקה ופיתוח אנרגיות מתחדשות

שוק הגז הטורקי צומח בקצב המהיר ביותר בעולם. בשנת 2014 עמדה צריכת הגז הטורקית על 48.6 BCM (פי 6 מצריכת הגז של ישראל) והמדינה צופה שב-20 השנים הקרובות היא תכפיל את צריכת הגז שלה.

לאור העובדה שכמחצית מהחשמל במדינה מיוצרת מגז טבעי, והמדינה מצליחה לספק לעצמה רק 1% מהצריכה, היא מייבאת גז טבעי מאלג'יריה, מרוסיה, מאיראן ומאזרבייג'אן, ומשלמת עבורו מחירים גבוהים יחסית. לפי הערכות, טורקיה משלמת לאיראן כ-15 דולר ליחידת חום (MMBTU), לרוסיה כ-12 דולר ולאזרבייג'ן כ-10 דולרים - ומנהלת מו"מ להפחית את המחירים.

עוד פועלת טורקיה להפריט את משק הגז שלה, ובשנתיים האחרונות נכנסו 4 חברות יבוא גז פרטיות שמתחרות בחברת הגז הלאומית של טורקיה- בוטאש.

לבסוף פועלת המדינה על מנת להקטין את צריכת הגז שלה באמצעות אנרגיות מתחדשות, והכפלת ייצור החשמל מפחם. המדינה צופה שעד שנת 2019 ירד ייצור החשמל בגז מ-48% ל-38%.

לבנון

מתמהמהת בפרסום הרישיונות הימיים ומתכוננת ליבוא גז נוזלי.

במארס 2013 יצאה המדינה בהליך מיון מוקדם לחברות גז שיגיעו לפעול במדינה. ואכן 12 מפעילות בינלאומיות עברו את שלב ההליך המוקדם 34 חברות נוספות שאינן מפעילות עברו גם הן את ההליך. לבנון עמדה לחלק 10 רישיונות ימיים, אך דחתה את פרסום הרישיונות מספר פעמים, זאת לאור חוסר יציבות רגולטורית ופוליטית. ואולם, לפני שתוכל לבנון לפרסם את הרישיונות, עליה לגבש הסכם ההפקה בין החברות הפרטיות לממשלה ולעדכן את גבולות הרישיונות הימיים שלה. עדיין קיימת אי בהירות בנוגע לגבולות של כמה מהרישיונות, כמו למשל אלה של בלוק 9. כבר כמה שנים שקיימת מחלוקת בין לבנון וישראל בנוגע לגבולות הבלוק.

בינתיים מתכוננת לבנון לפרסום מכרז ל-FSRU וליבוא מכליות של גז טבעי נוזלי.

קפריסין

שיתוף פעולה עם מצרים

מחירי החשמל בקפריסין הם מהגבוהים באירופה, משום שמדינה שורפת דלקים יקרים כדוגמת סולר. ואולם, בדצמבר 2011 גילתה קפריסין את מאגר הגז הראשון במדינה - מאגר אפרודיטה. המאגר מכיל כ-100 BCM של גז ו-9 מיליון חביות קונדנסט. הוא מוחזק על קבוצת דלק קידוחים (30%) ונובל אנרג'י (70%).

הבעיה היתה שמצד אחד כמות הגז אינה מצדיקה את פיתוחו לצריכת המשק המקומי הקפריסאי (שצפוי לצרוך כ-1 BCM של גז), אך מצד שני אין הצדקה כלכלית להקמת מתקן LNG שיאפשר לייצא את הגז לאירופה ואסיה.

לפיכך, בחודשים האחרונים מנהלת חברת הגז הלאומית של קפריסין CHC מגעים ליצוא גז עם חברת הגז הלאומית של מצרים Egas, בנוגע ליצוא גז למצרים. בשבוע שעבר נפגש נשיא קפריסין ניקוס אנסטסיאדיס עם בכירים בדלק על מנת לקדם את בניית צינור הגז שייבנה בין שתי המדינות.

הרשות הפלסטינית

מגעים ליצוא גז לירדן

נכון להיום, הרשות הפלסטינית אינה צורכת גז טבעי. ברצועת עזה פועלת תחנת כוח עם יכולת ייצור של 140 מגהוואט חשמל (לאור עלויות התפעול והדלקים הגבוהות, בפועל מייצרת התחנה פחות מ-100 מגהוואט). תחנה שניה אמורה להיבנות בג'נין, ולפעול על גז טבעי. זו צפויה לייצר 200 מגהוואט. לשם כך, בינואר 2014 חתמה הרשות על הסכם עם שותפות לוויתן ליבוא 4.75 BCM של גז למשך 20 שנה. ואולם, הבעיות הרגולטוריות בישראל, ועיכוב הפיתוח של לוויתן, הובילו לכך שההסכם בוטל.

לפיכך עושה הרשות כל שביכולתה על מנת לפתח את מאגר "עזה מארין" שנמצא כ-35 ק"מ מול חופי רצועת עזה. המאגר התגלה בשנת 2000 ומכיל 32 BCM של גז. בעליו הם בריטיש גז (60%) אשר גם מפעילים את המאגר, חברת CCC שמחזיקה בכ-30% מהמאגר והרשות הפלסטינית (10%).

בעבר ניהלה ישראל מגעים ליבוא גז מהמאגר, מה שהיה גם מאפשר את פיתוחו, אך ישראל החליטה במקום זאת לייבא גז ממצרים. לכן, בחודשים האחרונים מנהלות השותפות משא ומתן לאספקת 1.5-1.8 BCM בשנה של גז לירדן.

 בזמן שישנתם