על-פי ההלכה היהודית נישואי אח עם אלמנת אחיו המנוח הם בגדר גילוי עריות, ולכן הם אסורים, למעט במקרה שבו למנוח ולאשתו לא היו ילדים. אם המנוח לא הותיר אחריו צאצאים, לא זאת בלבד שמותר לאלמנה ולאחיו הרווק של המנוח להינשא, אלא שהם חייבים להינשא, בפרוצדורה הנקראת "ייבום", במטרה שלמנוח תהא המשכיות משפחתית.
אם האלמנה והאח אינם מעוניינים בכך, עליהם לעבור טקס שנקרא "חליצה". ללא טקס זה, האלמנה לא תוכל להינשא בעתיד לאחר. הטקס נועד כביכול להשפיל את האח השכול המסרב למלא את חובתו לשאת את אשת אחיו ולהקים עבורו דור המשך, אך נראה כי גם מרבית האלמנות לא מוצאות הנאה רבה במעמד זה.
מזה שנים רבות שלא נהוג לקיים את חובת הייבום, ובתקנות הרבנות הראשית משנת 1950 אף נאסר על ייבום, אלא במקרים חריגים, ו"החליצה" הוכרה כדרך המלך עבור אלמנה שבעלה נפטר ללא ילדים. מדי שנה מתקיימים בבתי הדין הרבניים בישראל כעשרים טקסי "חליצה".
באורח נדיר, בני זוג שהגיעו לבית הדין הרבני באשקלון השבוע לא ביקשו לערוך "חליצה" אלא דווקא ייבום. בני הזוג הם אכן אלמנה ואחיו הרווק של בעלה המנוח, אלא שלאלמנה ולבעלה המנוח דווקא נולדו 4 ילדים במהלך נישואיהם, ולכן נישואיה לאחיו לכאורה אסורים.
כדי להוסיף על הסיבוך, האלמנה סיפרה שהיא למעשה כבר הרה עם ילד נוסף מהאח, ולכן אם בית הדין הרבני לא יסדיר את מעמדם - הילד שייוולד להם יוכרז כממזר שנולד מאקט של גילוי עריות.
לאלמנה במקרה זה הייתה טענה משפטית מעניינת: ארבעת ילדיה מנישואיה למנוח נולדו מתרומת זרע עקב עקרותו, ולכן, למרות שמבחינת מדינת ישראל בעלה המנוח הוא אביהם לכל דבר ועניין, מבחינת ההלכה היהודית הוא אינו האב. לאור זאת האלמנה טענה כי היא עונה לקריטריון של אלמנה אשר בעלה לא הותיר אחריו צאצאים, ולכן אחיו נדרש לייבמה - ולמרבה ההפתעה היא אכן צודקת.
למרבה האירוניה, אילו הבעל המנוח היה מנסה להתנער מאבהותו על הילדים בעודו בחיים, הדבר לא היה עולה בידיו. אף ערכאה משפטית, לרבות בית הדין הרבני, לא הייתה מתירה לו לבצע בדיקת אבהות או להפסיק לשלם מזונות עבורם, מאחר שילדיו נולדו בזמן נישואיו לאשתו ונרשמו במשרד הפנים כילדיו. אולם אך נפח האומלל את נשמתו, וכבר הוכרזו ילדיו כנטולי אב, ובאופן תמוה, האם אף יידעה את הילדים על כך.
בפסק הדין בית הדין הרבני קיבל את טענת האישה שהיא אלמנה ללא ילדים, ולכן על אחיו של המנוח ליבמה. מאידך, בית הדין לא קיבל את הטענה שהייבום כבר נעשה בפועל משהאישה הרתה לאח, למרות שעל-פי ההלכה אין צורך בטקס עבור הייבום אלא במעשה התייחדות בלבד.
לאור זאת יהא על האח להתייצב בבית הדין הרבני, להוכיח את אבהותו על הילד שיוולד ולעבור ייבום "רבני". בסופם של הליכים אלה יהיו האלמנה והאח נשואים כדת וכדין.
רצף אירועים זה יכשיר את כשרותו ההלכתית של הרך שיוולד לאלמנה ולאח, אך למרבה הצער הדבר בא על חשבון אחיו הגדולים שנולדו מתרומת הזרע. כל עוד אימם לא ערבה את בית הדין הרבני, לא הייתה ניצבת בפניהם כל בעיה להינשא בעתיד, אך משפנתה האלמנה לבית הדין הרבני בבקשה לקבוע כי אביהם הרשום של ילדיה אינו אביהם הביולוגי, מעמדם ההלכתי הוכתם.
מאחר שזהות תורם הזרע אינה ידועה, אם וכאשר הילדים ירצו להינשא לבן או בת זוג יהודים בישראל בעתיד, הם יצטרכו לעבור בירור בבית הדין הרבני, וייתכן שיהיו פסולים לנישואים רבניים וייאלצו לפנות לנישואים אזרחיים בחו"ל.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
