מתנות קטנות

לחיי השר. ההכרזה החגיגית של שר האוצר משה כחלון על הפחתת המס על האלכוהול היא עוד פרק בקומדיית הטעויות של סטארט-אפ-ניישן. עומד שר אוצר ערב ראש השנה ומודיע בדרמטיות על "תיקון עוול", משל ביטל את תשלומי ההורים על צהרונים או הפסיק את ההשפלה שעוברים קשישים סיעודיים בידי אנשי הביטוח הלאומי. איזה מזל שלא "נבצר" ממנו לעסוק באלכוהול. רק דמיינו מה היינו עושים אילו לקובי מימון הייתה מבשלת בירה בחצר האחורית של ביתו. נכון, אנחנו לא רק אומת ההיי-טק אלא גם אלופי העולם בציניות. אחרת איך תסבירו למה תקפנו את יאיר לפיד כשהעלה את המס ועכשיו מכסחים את כחלון שהוריד אותו? אבל בכל זאת, תודו, הטיימינג הוא האלוהים וראש השנה, ככתוב, הוא יום המלכת האלוהים על העולם. השר חשב שיהיה זה עיתוי טוב להרמת כוסית, אבל במקום זה הרים להנחתה.

תעריף הבוננזה. קואליציית שוברי המונופולים דמיקולו התכנסה השבוע שנית להסביר לכם למה הוזלת תעריף החשמל מתבקשת ומדוע טענות חברת החשמל לא רלוונטיות. חברי הקואליציה הזאת דימו את עובדי חברת החשמל לגנבים בלילה, עושקי הקופה הציבורית, טפילים שעוצרים בגופם תחרות במשק החשמל. הם רק שכחו לספר לכם איך ראשי הקואליציה הזאת, על שלל שלוחותיהם במשרד האוצר, בכנסת ובעיתונות, דרדרו במכוון את חברת החשמל והעמיקו את חובותיה, מנעו ממנה בכוח להקים תחנות כוח נוספות והעניקו את הפריבילגיה הזו לשורה ארוכה של חברות פרטיות בתנאים שערורייתיים. הם לא סיפרו לכם שמאחורי המתנה הקטנה שסיפקה לנו רשות החשמל והבוננזה הגדולה שהגישו ליצרנים הפרטיים, תחנת הכוח של עידן עופר לבדה הרוויחה חצי מיליארד שקל בתוך שנתיים בלבד. הם לא סיפרו לכם שלפעמים, תעריף זול עולה בסוף ביוקר.

זול ומנוצל. גם שרת המשפטים איילת שקד, אשת השנה של "ליידי גלובס", בין מחלקי המתנות בחג הזה. מקבלי השי: השותפים הבכירים והעשירים במשרדי עורכי הדין, שייהנו מעוד כוח אדם זול ומנוצל לעילא. התירוץ: השוק מוצף מדי שנה באלפי עורכי דין חדשים, ואלה שוחקים את שכר הטרחה שאפשר לגבות בשם המקצוע (בכלל, שמתם לב שרק עורכי דין "טורחים"?) הפתרון של שקד: להאריך את תקופת ההתמחות בשנה נוספת, כך שהצעירים הנלהבים יחשבו פעמיים אם כדאי להם להיכנס לתענוג הזה. ועל זה נאמר: דחיל רבאק. עוד שנה של התמחות לא תרתיע אף אחד, היא רק תחסוך כמה שקלים על חשבון הצעירים ותעשיר את הקופה של גילדת המעסיקים שלהם. הרצון של שקד להוביל רפורמות ולקצור כותרות טבעי ומובן, אבל לא זו הכותרת שהיא רוצה שידביקו לה.

מכל האנשים. הפלרטוט של רון חולדאי עם הרעיון להתמודד על ראשות מפלגת העבודה הוא מתנת חג לא רעה לנתניהו ולליכוד. מי שחושב שדווקא חולדאי, מכל האנשים, צריך להוביל את המחנה הציוני ואת האלטרנטיבה לימין לא הבין דבר כנראה ממה שאירע ב-17 במארס האחרון. אם בוז'י הרצוג נתפס כגרסה משופרת של דן מרידור (ואני מתכוון לעונה הראשונה של "החרצופים"), הרי שחולדאי הוא האח התאום של דן חלוץ, האיש והכנף. הנפיחות של הטייס, היהירות של הידען, התל-אביביות המתפרצת, אבל רק מאזור המגדלים. לכל היותר, תהיה זו התמודדות מעניינת מול בן דמותו של חולדאי (רק בלי הכנפיים), יאיר לפיד. מי יוביל בכוכב הצפון? איך יצביעו במשען, נאות אפקה? אפשר כבר לחתוך את המתח בסכין. כן, האיש שרק השבוע איים "לסגור חשבון" עם ח"כ יוסי יונה ואחרים במפלגה שמובילים חקיקה שתחייב מועצות אזוריות להקצות חלק מהכנסותיהן מארנונה לעיירות פיתוח בקרבתן - הוא זה שמתיימר להיות המושיע החדש של המחנה הסוציאל דמוקרטי. נכון, חולדאי עשה מסלול שפוליטיקאים רבים צריכים להתקנא בו: קריירה צבאית מרשימה, ניהול בית ספר מיתולוגי וראשות העיר השנייה בגודלה. ובכל זאת, מה שעשוי להיראות נהדר בסרטוני הקמפיין לא יעבור את מבחן השטח במקרה של חולדאי. את זה כדאי להבין לפני ששוב ישאלו פה: איפה טעינו. שנה טובה.