"עת לזרוע ועת לקצור, וכשהשוק יורד צריך לזרוע. כשעולה - לקצור"

גדי תירוש, קובי רוזנגרטן ורפי קסטן, שלושת השותפים-מנהלים בקרן ההון סיכון JVP, נינוחים. אפילו נינוחים מאוד כשהם מתיישבים מולי לריאיון חג. כל כך נינוחים, שאחרי שיחה בת שעה וחצי, קסטן תוהה בקול אם "קובי שתה משהו לפני הריאיון".

רוזנגרטן לא שתה. סביר מאוד להניח שהקלילות והנינוחות שהוא ושני שותפיו משדרים היא תוצאה של שיכרון מסוג אחר - שיכרון ששמו גאות בשוקי ההון. אין זה סוד שקרנות הון סיכון פורחות בתקופות גאות כמו זו הנוכחית, שנמשכת כבר שש שנים. קל יותר להנפיק חברות בתקופות כאלו, קל יותר לקבל עבורן שווי גבוה שחסר כל קשר לביצועיהן, קל יותר למכור חברות למרבה במחיר, קל יותר לגייס הון לקרן חדשה, ולכן קל יותר להיות נינוח מול עיתונאי.

קרן JVP אכן פרחה בשנה האחרונה. "It Was a Very Good Year", מצהיר רוזנגרטן, אך הבעת פניו מתקדרת מעט כשמעמתים אותו ואת שותפיו עם החשש שתקופת הגאות עומדת להסתיים. מדד הדאו ג'ונס, נזכיר, איבד 12% מרמת השיא במאי האחרון, ומדד הנאסד"ק איבד 10% מהשיא ביולי האחרון. "ברור שאחרי העליות החדות שהשוק הסיני רשם מתחילת השנה, איזשהו תיקון היה צריך להתרחש. מה יהיו גלי ההדף שלו? קשה לדעת, וזו שאלת השאלות: העיתוי ומידת הניפוח", אומר תירוש אך ממהר להדגיש את הידוע לכל משקיע: "דווקא חלק מההשקעות הכי טובות שלנו היו במהלך 2009-2010, אחרי המשבר האחרון". קסטן מחזק את דבריו: "אפילו בתקופות משבר, המהפכות הטכנולוגיות ממשיכות וחברות זקוקות למימון. לכן בתקופות כאלו יש הזדמנויות השקעה לא רעות".

"אפילו בתנ"ך טיפלו בזה", אומר רוזנגרטן בחיוך. "עת לזרוע ועת לקצור, וכשהשוק יורד, זה הזמן לזרוע. כשהוא עולה, זה הזמן לקצור. אני חושב שהשאלה שאת צריכה לשאול אותנו היא 'מה אתם יותר אוהבים: את תקופות הגאות או את תקופות השפל?'".

- אז מה אתם יותר אוהבים, את תקופות הגאות או את תקופות השפל?

רוזנגרטן מחייך: "את הגאות. ברור שאת הגאות!"

"מודל ייחודי"

קרן JVP (רש"ת: Jerusalem Venture Partners) היא מקרנות ההון סיכון הוותיקות, הגדולות והמצליחות בישראל. במונחי שווי הון מנוהל, היא שנייה לעמיתה הישראלית פיטנגו. לדירוגה במונחי תשואה נתייחס בהמשך. לפני 22 שנה היא הוקמה על ידי ד"ר אראל מרגלית, שלפני שנתיים וחצי חתך את חבל הטבור שקשר אותו אליה ופרש לפוליטיקה. מאז פברואר 2013 הוא משמש חבר כנסת מטעם המחנה הציוני וחבר בוועדת הכספים של הכנסת (ראו מסגרת).

עם פרישתו העביר מרגלית את המקל לתירוש, רוזנגרטן וקסטן. תירוש (49) הצטרף ל-JVP לפני 10 שנים, אחרי שכיהן, בין היתר, כסמנכ"ל השיווק של NDS שנמכרה לסיסקו תמורת 5 מיליארד דולר במזומן. NDS נולדה במעבדות של מכון ויצמן אך כשנמכרה לסיסקו הייתה בבעלות איל המדיה רופרט מרדוק. רוזנגרטן (59) הצטרף לקרן לפני שמונה שנים, אחרי שכיהן כנשיא סייפן שנמכרה לספנשן תמורת 368 מיליון דולר במזומן ובמניות, ואילו קסטן (62) הוא חבר חדש-ישן במועדון: כשותף-מנהל הוא החל לכהן בפברואר השנה, לאחר 14 שנה שבהן היה שותף-זוטר בקרן, במקביל לתפקידו הקודם, מנכ"ל NDS ישראל.

ממקום מושבה בעיר הבירה, גייסה עד כה JVP כ-1.1 מיליארד דולר במסגרת 7 קרנות. הגיוס לקרן האחרונה, 160 מיליון דולר, נסגר בתחילת השנה והוא כלל משקיעים דוגמת סיסקו ועליבאבא. עד כה השקיעה הקרן בכ-110 חברות, ו-28 מתוכן יצרו עבורה אקזיט משמעותי, דהיינו החזר לא מבוטל "על הכסף" - דרך הנפקה (12 חברות) או מכירה (16 הנותרות). האקזיט הכי מוצלח של JVP, בכל ההיסטוריה של הקרן, התרחש השנה, וזו אחת הסיבות שעלינו לרגל למשרדי הקרן. חברת אבטחת המידע הישראלית סייברארק (CyberArk) הונפקה בדיוק לפני שנה בנאסד"ק לפי מחיר מניה של 16 דולר, וכרגע היא נסחרת לפי מחיר של 46.51 דולר ושווי חברה של 1.5 מיליארד דולר, תשואה של 191% - וזה אומר ההנפקה הראשונית הישראלית הכי מצליחה של שנת 2014 ונתון שלא הולך ברגל אפילו בשנת גאות חזקה.

לפי נתוני IVC, JVP השקיעה בחברה 25 מיליון דולר. היא הגיעה להנפקה הראשונה כשבאמתחתה 46.6% מההון, מכרה בהנפקה השנייה מניות תמורת 113.4 מיליון דולר, מכרה בהנפקה השלישית מניות תמורת 204.8 מיליון דולר, ואחריהן נותרה לה החזקה של 17.7% ששווה כרגע 260.6 מיליון דולר. בקיצור, החזר "על הכסף" של פי 23 - נתון שלבטח מעורר קנאה בקרב קרנות הון סיכון ישראליות אחרות.

ההשקעה המוצלחת בסייברארק ואקזיט סייבר מוצלח אחר שהיה לקרן השנה (ראו מסגרת בעמ' 38), מיצבו את JVP כקרן הישראלית היחידה שמתמחה בהשקעות סייבר, המילה החמה ביותר כעת בתעשיית הטק ובוול-סטריט. הצלחה זו דחפה, בין היתר, להקמת החממה השנייה של הקרן, דווקא בבאר שבע, בצד הראשונה והוותיקה בעיר הבירה.

המודל שלפיו JVP עובדת הוא של קבוצת השקעות שמשקיעה בחברות טק לאורך כל מחזור חייהן, מהשלב הראשון עד להנפקה, וזה די שונה מקרנות אחרות. בתוך הקרן, וזהו מודל די ייחודי, בנינו שתי חממות כי אנחנו לא מאמינים שחממה עומדת בפני עצמה", מסביר תירוש. "הבעיה העיקרית של חממה היא לא החברות שלא מצליחות אלא החברות שמצליחות, כלומר אלו שיכולות לגייס הון. ב-JVP החממות הן חלק מהקרן, וחברות שנבנות במסגרתן ומצליחות עוברות להמשך תמיכה מימונית של הקרן. בחממות עצמאיות יש בעיית המשכיות של תמיכה בחברות".

רוזנגרטן מדגיש כי JVP מקפידה להתמקד ולהתמקצע בכמה נישות טק שבהן היא משקיעה, ולא מתפזרת לכיוונים רבים. "זה לא ה-Deal Flow (זרימת עסקאות - ט"צ) שחשובה לנו אלא הרצון לבנות חברות גדולות בנישות שבהן יש לנו מומחיות כמו סייבר, ביג דאטה ואחסון".

"ההתמקצעות הזאת מסייעת הן לחברות בפורטפוליו שלנו והן למשקיעים שלנו כי היא יוצרת מסה קריטית של ידע וניסיון", מוסיף תירוש.

*** הראיון המלא - במהדורה המודפסת