ראש או זנב?

את מיקי הכרתי עוד בימי לימודיי לתואר הראשון בעבודה סוציאלית. כבר אז הבחנתי שחסר לו משהו: יד. שוחחנו על הנושא, ונחרטה בזיכרוני הצהרה שהדהימה אותי: "גם אם יציעו לי פרוטזה, או השתלת יד, לא אסכים לכך. כך אני מכיר את עצמי. זה אני השלם". ההשלמה עם מצבו ויכולתו לראות את החוסר בצורה שונה כל כך מכפי שראו אותו האחרים גרמו לי לזכור אותו.

עשרים שנה לאחר מכן פגשתי שוב במיקי, במקרה, כשהוא כבר אדם בוגר ואב לשניים, מטפל זוגי ומשפחתי (M.S.W), מנהל המכון לטיפול משפחתי בבית חולים שיבא (מכון שהקים בעצמו), ומטפל בלוחמי כוחות הביטחון ובשבויי צה"ל הסובלים מפוסט-טראומה במחלקה הפסיכיאטרית.

הוא ריתק אותי עם קורות חייו. כבדרך אגב ובצניעות שאין כדוגמתה, סיפר על שירותו ביחידת החילוץ של חייל האוויר 669; על הצלת פצועים כפרמדיק במד"א; על המדליה שקיבל באולימפיאדה; על קפיצתו לסייע לאישה שנפלה לבור לפני שבוע בתל-השומר.

הדברים שלו היו עד כדי כך מעוררי השראה, שהודעתי לו כי הוא מוכרח להשמיע אותם לעולם ולעורר השראה באנשים נוספים.

על הבמה ומאחורי הקלעים

מיקי הסכים, והתחלנו לעבוד יחד. עברנו שבועות של עבודה קשה ומהנה בתכנון, בהכנות ובשיווק ההרצאה, ובסופם מיקי עמד בקדמת הבמה וסיפר את סיפורו למאות אנשים, בעזרת שיתוף הפעולה האדיב של פנינה זיו, מנהלת ארגון בוגרי הטכניון, שנתנה לזה לקרות.

הקהל היה מרותק, בדיוק כפי שהייתי אני כשנפגשנו. בסיום ההרצאה אנשים פנו אליו נרגשים, מוקירים תודה, משתפים מסיפוריהם האישיים, מבקשים הרצאות נוספות.

זו הייתה הצלחה מסחררת. חשתי גאווה וסיפוק אינסופיים, ונזכרתי בחיוך איך בתחילת דרכי התקשיתי להתמודד עם מצבים שבהם מצד אחד מושגת מטרה משותפת, ומצד שני - לא אני היא זו שזוכה למחיאות כפיים לאורה.

תהילתו האבודה של המנהיג האמיתי

הסיפור של מיקי ושלי הזכיר לי מנהלים שפגשתי, ושיודעים ללטש את עובדיהם לכדי יהלומים: הם מגייסים את האנשים המתאימים, מכשירים אותם בתהליך הכשרה אפקטיבי, חונכים, ממשבים, מפתחים ותומכים.

בצמתי החלטה משמעותיים, למשל כשעובד מציע רעיון שיכול לקדם את החברה או עורך פרזנטציה מעולה שראוי להציגה גם בישיבת ההנהלה הבכירה, מלטשי היהלומים בוחרים לתת לו את כל הבמה, ומאפשרים לו לקצור את הפירות: המחמאות, טפיחת השכם של המנכ"ל, המוניטין המקצועי.

מלטשי היהלום עצמם נותרים ישובים מהצד, מלאי גאווה. אולם בשונה מאב גאה, לא פעם אצל המנהלים הללו חולפת המחשבה - האם ההנהלה הבכירה תכיר בתרומתי הגדולה להצלחת העובד הזה?

ראש או זנב: מנהיג אחורי או קדמי?

ההתמודדות עם תחושת התהילה האבודה יכולה להוביל את המנהלים הללו לכמה שבילים.

ישנם אלה שיחליטו, להבא, לזכות בעצמם בקרדיט. הם יציגו את הרעיונות שלהם, ובמקרים של ניהול אגרסיבי אף ידרכו על גב העובד כדי להשיג תהילה. אחרים ימשיכו להצטנע מתוך אמונה שמי שצריך לדעת - יודע.

מי משני המנהלים יצליח יותר בארגון? מי משניהם יזכה הן לטפח עובדים נפלאים והן לזכות בתגמול ובקידום בזכות יכולתו לעשות זאת?

האמת נמצאת אי שם באמצע, בשילוב שני הסגנונות: מנהיג אחורי, שקט, בעורף, שמקדם ומצמיח דברים גדולים, מניע עובדים מוכשרים, נותן להם להוביל בעצמם, מאציל סמכויות, מקבל רעיונות יצירתיים של עובדיו ודואג שיקבלו את הקרדיט הראוי לעבודתם, ולצד זאת - יודע לשמור על המקום והנוכחות שלו, ודואג להכרה על פועלו.

ראש וזנב גם יחד: סוד השילוב

איך עושים זאת? איך אפשר לשלב בין שני הסגנונות הללו ולהיות מאחורי הקלעים ובעל נוכחות וחשיבות נראות לעין באותו הזמן? הנה כמה דרכים לעשות זאת:

■ המנהל הבכיר לא קורא מחשבות: כשבוחרים בניהול אחורי יש לדאוג לכך שההשקעה השוטפת בעובדים תזכה להכרת הממונים. אין לצפות ממנהלי המנהל לדעת מה הוא עושה בכל רגע נתון. עליו לשקף לפניהם את הישגיו, ובכלל זה את המאמצים, המחשבה וההשקעה שלו בעובדיו.

■ שיקוף מעלה תוך כדי תנועה: השיקוף לפני מנהלי המנהל נכון גם לתהליך העבודה, ולא רק לתוצאותיו. באחריות המנהל לעדכן את מנהליו תוך כדי שהוא שוקד עם עובדו על דבר מה חשוב ("לאחרונה אליהו ואני עובדים על הבאג במערכת").

■ שניים ביחד, וכל אחד לחוד: כשמנהל מעדכן את הממונים על עשייתו המשותפת עם עובדיו בזמן תהליך העבודה, עליו לציין את התרומה הייחודית של שני הצדדים ("אליהו ואני מנסים ביחד למצוא פתרון. אליהו מביא לפגישות הללו חשיבה רעננה ויצירתית, ואני מחברו להיבטים המערכתיים של הבעיה").

■ דקות התהילה: במעמד הצגת הרעיון הסופי לפורום הבכיר על ידי העובד ה"כוכב", על המנהל הישיר לפתוח בהצגת הסוגיה ובתיאור הנסיבות שיצרו את הצורך בפתרון (מבלי להציג את הפתרון עצמו). לאחר מכן עליו להציג את העובד ולשבחו על תרומתו הרבה לעניין, ורק אז להעביר לו את רשות הדיבור. בדרך זו כל אחד מהשניים זוכה להערכה הראויה לו על תרומתו.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לקריירה ולניהול. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.