אין מה להיחפז: כלכלת ארה"ב מתקשה עוד לפני העלאת ריבית

במשך זמן מה, ישיבות ועדת השוק הפתוח של הפדרל ריזרב, FOMC, הפכו לאירועים טקסיים בעיקרם, ועוררו עניין מוגבל רק בזכות השינויים בניסוח ההודעות הפומביות שנלוו אליהן. אבל אחרי אי-שינוי הריביות זה כמעט 7 שנים, ישיבת FOMC מחר היא הדבר הרציני באמת, כלומר הפעם הראשונה שבה העלאת ריבית תישקל ברצינות.

הידוק מדיניות בשלב זה לא יהיה מגוחך. ארה"ב, גם אם לא הכלכלה העולמית, מצויה במצבה הטוב ביותר זה זמן רב.

הצמיחה בארה"ב חזקה, והאבטלה ירדה בעקביות. שיעור המבוגרים האמריקאים שמשתתפים בכוח העבודה - עובדים או מחפשים עבודה - ירד לרמתו הנמוכה ביותר זה כמעט 40 שנה. המספר הגדול של האמריקאים שנוטשים את כוח העבודה לחלוטין אומר שהאינפלציה תזקוף ראש ברמה נמוכה יותר של תעסוקה.

אבל העלאה תהיה צעד אמיץ פזיז מדי, בהתחשב בעיוותים שכל הכלכלות עברו מהמשבר הפיננסי העולמי, שהגביל את כושר הייצור בלי לאיים על חזית האינפלציה. עליית השכר בארה"ב, שבמקרים רבים הייתה צנועה מאוד, נחלשה עוד יותר לאחרונה: העלייה בשכר ברבעון השני של 2015 הייתה הנמוכה ביותר מאז 1982.

מחירי הליבה לצרכן נשארו מתחת ליעד של הפד, 2% בשנה, וכך גם ציפיות האינפלציה לשנים הבאות. הפד אינו חש את הצורך לפעול להעלאת האינפלציה מעל היעד שלה כמשקל נגד לתקופה שבה היא הייתה מתחת ליעד, אך התקופה הממושכת מתחת ליעד צריכה לרסן את ההערכה שעליית המחירים צפויה להאיץ לפתע.

בכל מקרה, תנאי האשראי בארה"ב כבר התהדקו בשבועות האחרונים, במידה רבה בזכות הזעזועים בשוקי ההון העולמיים, ולכן הכלכלה מתמודדת עם רוחות נגדיות חזקות יותר גם ללא העלאת הריביות הרשמיות. הפד אמנם אינו אמור לשאוף ליעד שער חליפין, או להגיב לשינוי חד פעמי בשערי חליפין אלא ללחצי אינפלציה בטווח הבינוני, אך הדולר החזק ימנע אינפלציה בטווח הבינוני.

אולי בניגוד לאינטואיציה, מצב הכלכלה העולמית שהיה אולי אמור למנוע העלאת ריבית בארה"ב, הוא דווקא נימוק חלש נגד העלאת ריבית. ההחלטה החפוזה האחרונה של סין לאפשר ליואן שלה להיחלש יצרה חששות גם מהיחלשות כללית של הביקוש העולמי וגם מאיכות ההנהגה של הכלכלה השנייה בגודלה בעולם.

מקהלה של קובעי מדיניות בשווקים המתעוררים (לא כולל סין, נכון) אומרת שמוטב אולי שהפד יעלה את הריבית ולא ימשיך את האי ודאות המערערת שלו. אבל התרומה הגדולה ביותר של הפד לכלכלה העולמית היא שמירה על צמיחה יציבה בכלכלת ארה"ב, לא ניסיון לנהל ברמת המיקרו את שוקי ההון במקומות אחרים. יתכן שיש מחיר לשערי ריבית סופר-נמוכים, שמעודדים מעבר כסף חם לכלכלות מתעוררות ויוצרים תנודתיות בשוקי ההון, אבל המחיר הזה אינו שקול ליתרון של כלכלה אמריקאית שמובילה צמיחה עולמית.

צריך להיות ברור שזו לא החלטה של סוף פסוק. כלכלת ארה"ב הראתה סימנים של חזרה לנורמליות מסוימת, אך הריביות נשארו קרובות לאפס. אך אחרי תקופה כה ארוכה של העדר סימני אינפלציה, אין כל הכרח לפעול כעת. הפד צריך לא לקבל החלטה מחר.