גם הלבנות לא בכיס שלה

במערכת הבחירות לנשיאות של 1988 נולד הביטוי "המקדימות הראשונות", כדי לתאר את המרוץ על הקופה, הקודם למרוץ על הקול. פופולריות לעולם לא תספיק עוד, פירשו אז הפרשנים. איש לא יוכל עוד להגיח מאחור, ולטרוף את הקלפים. כדי לנצח בבחירות לנשיאות יהיה צריך לנצח תחילה במרוץ על מימון הבחירות לנשיאות.

"המקדימות הראשונות" של 1988 הסתיימו בקיץ 1987. אל קו המטרה במפלגה הדמוקרטית הגיע מייקל דוקאקיס, מושל מדינת מסצ'וסטס. הוא לא היה המועמד הטבעי, או הרצוי; הוא לא היה הכריזמטי וצח-הלשון; אבל הוא אסף כל כך הרבה יותר תרומות ממתחריו, עד שאיש מהם לא היה מסוגל עוד להדביק אותו. הוא נבחר למועמד המפלגה כמעט ללא קושי. בתחילת מערכת הבחירות הכללית, הסקרים העניקו לו יתרון של 12%. הוא נחל תבוסה ניצחת למועמד חיוור אפילו ממנו, ג'ורג' בוש האב, שניצח תחילה במירוץ על הקופה.

מאז, הנשיאות ניתנת רק למי שהקדימו לממן את ניצחונם. ב-2007 האמינו כל המשקיפים חדי-העין, ואפילו המשקיפים קהי-העין, שמועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות מוגשת על מגש של כסף להילרי קלינטון. יתרון "המכונה של הקלינטונים" לא היה צריך הוכחה. הם שלטו במפלגה, ורשתם נפרשה על פני כל סלון, מוול סטריט, עבור דרך עמק הסיליקון, וגמור בהוליווד.

המאזנים הרבעוניים

הסנאטורית קלינטון הובילה בהפרשים פנטסטיים בכל הסקרים בואך סתיו 2007. מי יוכל לסגור הפרש של 40%. רק היא יכולה לשמוט את הניצחון מידיה, אמרו אז. כאשר ההפרש בינה ובין ברק אובמה התחיל להצטמק, היא לא הייתה צריכה אלא להציג בתרועת ניצחון את מאזן התרומות הרבעוני לקופת הבחירות שלה, כדי להוכיח שהיא עדיין בלתי-נמנעת. המאזן היה מרשים ביותר, חוץ מזה שלמחרת הציג גם ברק אובמה את הדוח הרבעוני. הוא היכה אותה ללא קושי ב"מקדימות הראשונות".

ביום ההוא הסתיימה ה"בלתי-נמנעות" של ניצחונה. בסיבוב הראשון של המקדימות (המשונה והמטעה כשלעצמו), במדינת אייווה, קלינטון הגיעה למקום השלישי. חמישה חודשים אחר כך היא סיימה את ההתמודדות עם 18 מיליון קולות ("18 מיליון שריטות בתקרת הזכוכית") ועם תל עצום של חובות. היה עליה להתחנן בפני אובמה שיעזור לה לפרוע אותם.

מסע הבחירות של קלינטון ב-2007-2008 היה למשל ולשנינה, שיעור בחוסר הצלחה. בחוכמה שלאחר מעשה אנחנו רשאים להניח, כי היא מעולם לא ויתרה על תקוותה לחזור ולנסות. הנר במרתף הקליטונים בער בהרבה אישוני לילה. הם שיננו את לקחי תבוסתה. היה מנוי וגמור אתם שזה לא יקרה עוד.

אלוהים אדירים, ברני סאנדרס

קשה מאוד להאמין, אבל הקרקע חוזרת ורועדת מתחת לרגליה. הפרשי ארבעים האחוז של תחילת מסע הבחירות מתפוגגים והולכים. השבוע הראה סקר דעת קהל (של "וושינגטון פוסט" ושל רשת אי.בי.סי), שקלינטון איבדה בערך 21% מאז תחילת הקיץ. בפעם הראשונה, התמיכה בה נמוכה עכשיו מ-50% (פחתה למען האמת עד 42%). יריבה העיקרי אפילו לא הכריז רשמית על מועמדותו, ומוסיף להתלבט בקול רם: סגן הנשיא ג'ו באיידן. הסקר מעניק לו 21%. היריב המוכרז מאוד, ברני סאנדרס, רושם 24%.

אלוהים אדירים, ברני סאנדרס. הסנאטור היהודי הקשיש (74) ממדינת ורמונט הזעירה, סוציאליסט מוצהר, קוריוז פוליטי משכבר הימים, מעורר הרבה יותר התרגשות מן האשה הראשונה, אולי, בנשיאות. הוא מצליח לגייס כל כך הרבה כסף מתורמים קטנים (ממוצע של 31 דולר לתורם), עד שמטות הבחירות שלו בשלוש המדינות הראשונות של הבחירות המקדימות מתקרבים להשתוות בגודלם לאלה של קלינטון. הראשונות יצביעו בפברואר הבא.

קלינטון מעוררת מידה כה קטנה של התרגשות, עד שאפילו נשים לבנות, בסיס הכוח הטבעי ביותר שלה, נוטשות אותה בהמוניהן. הסקר המצוטט למעלה הראה השבוע, שהתמיכה בה בין נשים לבנות פחתה מ-71% בחודש יולי ל-42% החודש.

עורכי הסקר מצטטים את אחת המרואיינות, סטודנטית צעירה ממכללה מקומית במדינת אוהיו, במערב התיכון של ארה"ב. "ב-2008 הייתי רק בת 13", היא אומרת, "ויצאתי מכליי מרוב התרגשות למראה הילרי קלינטון. אני נדהמת שלא אצביע לטובתה. בת ה-13 תהיה כה מאוכזבת".

היא הצליחה לשכנע אפילו את אמה לתמוך בברני סאנדרס. "כמובן, הייתי רוצה אשה בבית הלבן", אומרת הצעירה, "אבל אני מעדיפה לחכות שמונה שנים, 12, או אפילו 16... הילרי אינה האשה הראויה".

"שקרנית מלידה"

המספרים והציטוטים פשוט עוצרים נשימה. רוב גדול של צעירים בני 30 ומטה פונים נגד קלינטון. רוב גדול של בעלי הכנסות נמוכות, 30,000 דולר בשנה, פונים נגדה. האסטרטגים שלה רשאים להתנחם בשיעורי ההצבעה הנמוכים בשני פלחי האוכלוסיה הללו. אבל הנחמה הזו לא עבדה ב-2008, כאשר שיעור ההצבעה בין צעירים לטובת אובמה שבר שיאים היסטוריים.

יתר על כן, פלחי אוכלוסיה מבוגרים יותר, הזוכרים את קלינטון בגלגוליה הקודמים, אינם נוטים לה חסד. שבע שנות אובמה לא השכיחו את ההסתייגויות הניכרות מאישיותה. כמעט מאז ומעולם, עוד בימים הראשונים של נשיאות בעלה, ב-1993, היא עוררה דרגות משתנות של אי-אמון.

פרשן ימני רב יוקרה ב"ניו-יורק טיימס", ויליאם סאפאייר המנוח, כתב עליה אז שהיא "שקרנית מלידה", לא מילים המופיעות לעתים קרובות בעיתון אמריקאי. הנשיא קלינטון נחלץ אז להגנת אשתו, והציע להכניס לסאפאייר אגרוף באף. הוא לא הכניס, ולימים התברר שגם הוא, אולי, "שקרן מלידה".

גם בלי מוניקה לוינסקי, ספקות גדולים קיננו בלבם של אמריקאים כלפי הקלינטונים. גם כאשר הפופולריות של ביל עמדה בסימן עליה, וגם כאשר המצב הכלכלי לא חדל להשתפר באמצע כהונתו, הוא לא הצליח להגיע ל-50% כאשר חזר ונבחר לנשיא, ב-1996 (הוא ניצח, מפני שבבחירות ההן התמודד מועמד שלישי, המיליארדר רוס פרו).

"ג'וני המאחר"

שורה של דמוקרטים שאפתנים אולי מצטערים עכשיו באופן דיסקרטי, שוויתרו מראש על הסיכוי לקרוא תיגר על קלינטון, ולא זינקו אל הזירה מבעוד מועד. ראשון לכולם הוא סגן הנשיא באיידן. המכשול הגדול ביותר העומד בדרכו עכשיו הוא ארגון וכסף. באמריקה אין מקום לספונטניות. זו תרבות המייחדת זלזול מיוחד ל"ג'וני המאחר".

זה היה אגב מזלו של ביל, כאשר הכריז על מועמדותו ב-1992. דמוקרטים בולטים ממנו וידועים ממנו סירבו להסתכן, מפני שהניחו כי איש לא יוכל לגבור בשנה ההיא על בוש האב, המנצח המהולל של מלחמת עיראק הראשונה. לזירה נכנסו אפוא מועמדים מדרגה שניה, וקלינטון היה הפחות גרוע משלושתם. הממסד המפלגתי התייצב לצדו, והוא ניצח.

ייתכן בהחלט שמזל דומה יעמוד גם לאשתו. היא עדיין מועמדת לנצח, לפחות במקדימות של מפלגתה. אבל אין זה כלל מן הנמנע שהשבועות הראשונים של המקדימות ינחילו לה מפלות במדינות צפוניות קטנות. יועציה סומכים בגלוי על "חומת אש" במדינות הדרום, שם רוב המצביעים הדמוקרטים הם שחורים. חומה כזאת תבלום כנראה את ברני סאנדרס.

"עד שימות אחרון הכלבים"

תחרות רצינית בתוך המפלגה הדמוקרטית אולי דווקא תועיל לקלינטון. מאחר ששריטות לרוב כבר מעטרות את שריון הקשקשים שלה, ויתרונה המוחץ כבר נמחץ, אולי מוטב לה להתאמץ, לשנס מותניים, להילחם ולהתרגש.

הבוחרים באמריקה אינם נוטים להיטיב עם מועמדים, החשודים שהם תובעים בעלות על כהונות פוליטיות. הרי טרומן גבר על סקרי דעת הקהל ועל כל הציפיות ב-1948, מפני שיריבו הרפובליקני יצא מגדרו שלא לצאת מגדרו. תומס דיואי היה בטוח לחלוטין בניצחונו, ונמנע מלהגיד או לעשות משהו שהיה מעמיד את הניצחון הזה בספק.

מאז טרומן, הכול נכספים להיות כטרומן, גם כאשר הניצחון בכיסם, ואולי במיוחד כאשר הניצחון בכיסם. ביל קלינטון עשה שימוש מבריק ברושם שמקום שני במקדימות של ניו-המפשר, פברואר 1992, הקים אותו לתחייה פלאית. הוא הבטיח להחזיק טובה לבוחרים של ניו-המפשר "עד שימות אחרון הכלבים".

קלינטון נגד בוש?

היום (ה') לפנות בוקר (שעון ישראל) התעמתו 16 הטוענים הרפובליקנים לנשיאות, על שתי במות נפרדות. העימותים ביניהם מעוררים יותר עניין ממה שעוררו עימותים דומים בשנים קודמות, כמובן הרבה בזכות דונלד טראמפ. דמוקרטים מתחילים לתהות אם מפלגתם לא הייתה יוצאת נשכרת מעימותים משלה. כאשר יתרונה של הילרי קלינטון על 40%, לא היה טעם להציע ויכוחים כאלה. עכשיו הטעם גובר.

מערכת בחירות של ודאויות גמורות, או כמעט גמורות, מאבדת את ודאויותיה. ההנחה שבשלב הגמר יחזרו ויתמודדו קלינטון ובוש שוב אינה מוכחת מאליה, על אף יתרונות הפתיחה העצומים של הילרי ושל ג'ב, בייחוד בארגון ובמימון. זה עניין של עצבנות, של עייפות ושל אכזבה. אני כותב על עליהן היום בעמ' 10 של מגזין סוף השבוע G.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-bit.ly/1aPv4Id ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny