ניצחונו של ג'רמי קורבין עלול לזעזע לא רק את בריטניה

ניצחונו של ג'רמי קורבין בבחירות על הנהגת מפלגת הלייבור בשבוע שעבר הוא רעידת אדמה פוליטית. הלייבור הבריטי איננו סיריזה היוונית או פודמוס הספרדית. הוא היה בשלטון רק פחות מ-40% מהזמן שחלף מאז 1945. בריטניה היא גם חברה במועדון שבע הכלכלות המובילות בעולם, חברה בכירה בנאט"ו, בעלת ברית קרובה של ארה"ב, אחת המדינות הגדולות באיחוד האירופי ובירתה היא מרכז פיננסי עולמי. אם כך, מה פירוש ניצחונו של איש שמאל לא מנוסה?

נתחיל בסיבות לכך שהוא ניצח. פול קרוגמן טוען במאמר ב"ניו-יורק טיימס" שהממסד של הלייבור נכשל בתגובתו לתעמולה הכוזבת של השמרנים על הגורמים לגירעונות התקציביים שיצר המשבר הפיננסי והדחיפות של צנע תקציבי. ההנהגה היוצאת אכן הייתה אפאתית מדי. אבל גם השינויים בתהליך האלקטורלי היו חשובים. מעל הכול, עלייתו של קורבין משקפת את אובדן האמון באליטות הפוליטיות והעסקיות שרואים גם במדינות נוספות של הכנסה גבוהה, בייחוד צרפת, ספרד וארה"ב. לחוסר האמון הזה יש שורשים באי שביעות רצון מתמשכת, אבל משבר פיננסי אדיר ובלתי צפוי בעיקרו, ואחריו חילוץ מוסדות שהיו אחראים לו ותקופה ממושכת של שכר ריאלי מדוכא, הפכו את ההתמרמרות לזעם.

הזעם הזה בא לביטוי בשני הקצוות. הימין הפופוליסטי מזהה את האויב באליטות מושחתות, בשנוררים חלשים ובזרים. השמאל הפופוליסטי מזהה את האויב בעשירים תאבי הבצע ובמשתפי הפעולה שלהם בפוליטיקה ובתקשורת. עלייתו של קורבין היא ניצחון ההשקפה השנייה הזו. יתכן שהיא לא תהיה האירוע הדומה האחרון בפוליטיקה המערבית.

איך תשפיע עלייתו של קורבין על העתיד הקרוב והמרוחק יותר?

היא מגבירה כנראה את הסיכויים לכך שהציבור הבריטי יצביע נגד הישארות באיחוד האירופי במשאל העם ב-2017. נכון, קורבין מדבר כעת בבירור על רצונו להשאיר את בריטניה באיחוד האירופי, אבל רבים מתומכיו רואים בהישארות כזו מזימה קפיטליסטית, והם עשויים אפילו להתנגד לו.

חשוב יותר הוא שהרפורמות בעד העסקים והשוק החופשי שראש הממשלה דיוויד קמרון מקדם הן בדיוק מה שקורבין דוחה. ככל שקמרון יצליח ללכד את מפלגתו מאחורי הרפורמות הללו, כך פחות סביר שהלייבור של קורבין יתמוך בהישארות באיחוד האירופי מכל הלב. העוינות של הלייבור לתנאים של קמרון צפויה להקשות עליו עוד יותר לנצח במשאל העם.

אפשרות נוספת היא שהלייבור יתפצל כפי שקרה ב-1981. שארית המפלגה הזו תהיה שמאלנית ובלתי ניתנת לבחירה עוד יותר. התוצאה תהיה תקופה ארוכה של השמרנים בשלטון.

אבל זה מה שיקרה גם ללא פיצול. עם פערים כאלו בין פעילי מפלגה לחברי הסיעה שלה בפרלמנט, עם הנהגה קיצונית ובלתי מנוסה, הלייבור ייראה כנראה בלתי בחיר ורלבנטי. במצב כזה, השמרנים עלולים לאמץ מדיניות קיצונית יותר, כמו הגבלה נוספת של זכות השביתה. הטמפרטורה של הפוליטיקה הבריטית תעלה לרמות שראינו בשנות ה-80.

אלה לא התוצאות האפשריות היחידות. קורבין ועמיתיו עוד יכולים להדהים את כולנו בהצעות לרפורמות כלכליות רדיקליות שיהיו הגיוניות - אך תרחיש סביר יותר יהיה נישואים של הלייבור הישן ופופוליזם חדש.

גם אם עלייתו של קורבין מפחיתה את הסיכויים לניצחון של הלייבור בקלפיות לשפל חדש, היא אינה מורידה אותם לאפס. העוינות שלו לצנע תקציבי, למגזר הפיננסי ולנשק גרעיני, יחד עם תמיכה בהגבלת שכר דירה, הלאמה מחדש של הרכבות ומסים גבוהים יותר על חברות ועל העשירים, יכולים להתברר כפופולריים מאוד, בייחוד אם הכלכלה תגמגם. אם הוא יוסיף גם התנגדות להגירה, הוא יכול אפילו להצליח. ההערכה שקורבין לא יהיה אי פעם ראש ממשלה היא סבירה, אך לא ודאית.

מה יקרה אם קורבין יהיה ראש ממשלה? ההון יברח. הלייבור בשלטון יצטרך לנטוש את תוכניותיו או להשיק כלכלת מצור מאחורי פיקוח הדוק על המט"ח. בריטניה תפרוש במקרה כזה בפועל מהכלכלה העולמית. הבידוד יתחזק אם הלייבור יחליט לפרוש גם מנאט"ו ומהאיחוד האירופי, כפי שרוצה האגף השמאלני שלו.

רעידת האדמה של קורבין היא, לפיכך, יותר מאשר אירוע משמעותי לבריטים. היא גם יותר מהוכחה לכישלונה של ההנהגה בעבר לנהל את המפלגה בהצלחה, בשלטון ובאופוזיציה. היא אינדיקציה נוספת למידת ההתנתקות מן הזרם המרכזי שקיימת כיום במדינות רבות.

עליית קורבין צפויה להאריך את שלטון השמרנים, אבל ניצחון של הלייבור אינו אירוע בלתי אפשרי לחלוטין. העבר הפך לפתע למדינה זרה.