גם יהודים מיידים אבנים

אני בהחלט בעד היוזמה של איילת שקד להחמרת הענישה נגד מיידי אבנים. אני לא בטוח, עם זאת, שהתמיכה שלי בחוק נובעת מאותם המניעים של שקד.

ככל שאני מתרשם, שקד מכוונת למיידי אבנים ערבים. שזה בסדר, וצריך לעשות זאת הכי מהר שאפשר. אבנים מרוגטקה יכולים להיות קטלניים לא פחות מכדורי רובה, את זה אנחנו כבר יודעים. לכן חשוב לעשות הכול כדי לחסל את התופעה או לצמצם אותה.

החמרה בשעתה

אבל... אני שמח על החמרת הענישה של מיידי אבנים לא בהכרח בגלל הפלסטינים, אלא גם בגלל היהודים. אני יכול להבין מה מניע ערבי שמיידה אבנים על חיילים ושוטרים. אבל כשיהודים עושים זאת, אותי זה מקומם הרבה יותר. הערבים מיידים את אבניהם על אנשים שאותם הם רואים ככובשי ארצם ושנואי נפשם.

יש יהודים שמיידים אבנים באנשי עמם, גם כאלה שבאים למקומותיהם לבצע את הוראות הממשלה הנבחרת וגם כדי לספק להם הגנה. זה, בעיניי, בלתי נסלח. חשוב מאוד להפסיק את יידוי האבנים של הערבים. אבל חשוב לא פחות, אולי יותר, לגדוע את היד היהודית שמשליכה אבנים על בני עמם, על מגיניהם.

הבעיה היא באכיפה

וכאן הבעיה. החוק המוצע אמור כמובן לחול על כולם, והוא אינו מבדיל בין יהודי לערבי. אבל האם גם מי שאמור לאכוף את החוק אינו מבדיל בין יהודים לערבים?

אנחנו יודעים שחוק ואכיפה זה לא תמיד אותו הדבר. יש חוקים רבים שאינם נאכפים כלל, ויש חוקים שנאכפים בצורה סלקטיבית. החוק, כשלעצמו, אינו יכול להרתיע - אם אינו נאכף. כלומר, הגורם הקובע לגבי התועלת שבחוק אינו המחוקק, אלא האוכף (שלא תמיד עושה את תפקידו).

בימי שלטונם של בנט-שקד קשה להאמין שהחוק המוצע ייאכף בצורה שווה בין יהודים לערבים. דומה שבשביל השניים הללו, המושג יהודי עלול להוות חסינות מפני הרבה מעשים בלתי ראויים. וכמובן שהמצב הפוך כאשר מדובר במי שאינם יהודים, כלומר ערבים. אצל אנשי ימין, ולאו דווקא קיצונים, יהדות דוחה אכיפת חוקים, בה-בעת שפלסטיניות מזרזת אותם.

ההצעה של וינשטיין

מכל הטעמים הללו נראה שצריך לשקול בחיוב רב את הצעת היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, שאומרת: לא חוק, לא תיקונים לחוק, אלא הוראת שעה לשנה-שנתיים. זה מספיק זמן כדי שנראה איך העונשים משפיעים וכיצד החוק נאכף.

חשוב מאוד לבדוק זאת, כי אם האכיפה תהיה סלקטיבית, זה יהיה בבחינת יידוי אבנים בעיקרון השוויון בפני החוק.