עד שקיבל ארגז כלים - כחלון מתנדב לוותר עליו לטובת הרצוג

1. מה רוצה משה? לאן נשואות פניו של כחלון? מה אומר שר האוצר כשהוא אומר מה שהוא אומר?

קחו למשל את המשפט המונומנטלי: "אם התנאי של הרצוג לכניסה לממשלה יהיה תיק האוצר, אני אהיה מוכן לפנות אותו. יש דברים שיותר חשובים מהאושר האישי שלי..." ("ידיעות אחרונות", היום).

2. "הנדיב הידוע" מכה שוב. הפעם, הוא לא רק מוותר במחי יד על 4.5 מיליארד שקל "עודף" הכנסות ממסים בעבור הפחתה של 1% מע"מ שאף אחד לא ירגיש בה ואף עני, בוודאות מוחלטת, לא ייהנה ממנה, או כמה שקלים של הנחת מס מאלכוהול - הפעם הוא מוותר על כל הכיסא שלו, על האושר שלו. "מבחינתי, אין הנאה וסיפוק גדולים יותר מאשר לממש את תפיסת העולם שלי ולשבת בתפקיד שאפשר לעשות בו משהו... התפקיד שלי", כדבריו בראיון.

זה קורה אחרי שחודשים ארוכים, שנים, הוא בנה את עצמו כשר אוצר, הכין עבודות מעמיקות, דיבר, נאם, האמין והתחייב להציל את כלכלת ישראל. אחר כך כופף את ידיו של ראש הממשלה, עוד לפני הבחירות, וזה התחייב לו, בפומבי ותחת כל עץ נאומים רענן, למנות אותו לתפקיד שר האוצר.

3. הכיסא הרם לא הספיק לו. כחלון סירב להתיישב עד שביצע מהפכה ממשלתית: הוא בנה לעצמו ממלכה, אימפריה של שליטה, שלא היתה כמוה מעולם. הוא קרא לזה "ארגז כלים" שיאפשר לו לממש את כל הבטחותיו. ואנחנו כולנו, חבוטים ומרוטים שכמונו, שמחנו שהאיש הזה לוקח לעצמו את כל הרע רק כדי להיטיב אותו. מה היו הבטחותיו? רק לתזכורת, שכן עברו כבר ארבעה חודשים תמימים מאז הושבעה הממשלה הנוכחית והוא היה לבכיר בניה: פתרון משבר הדיור, הורדת מחירי השירותים הבנקאיים, הורדת יוקר המחיה ומחירי המזון, עידוד תעסוקה והגברת הצמיחה, צמצום הפערים בחברה.

4. אז עכשיו הוא מוכן לוותר על כל זה, בשביל הרצוג.

ומי יודע אם זה הרצוג, כי אולי זאת בכלל יחימוביץ'? ואם הוא מוכן לוותר בכזו שליפה מתלהבת על הכיסא-החלומות-ההבטחות עבור הרצוג, "כי יש דברים שיותר חשובים מהאושר האישי שלי", למה שלא יוותר, מאותה סיבה בדיוק, עבור אביגדור ליברמן שיכניס את ישראל ביתנו לממשלה? או עבור יאיר לפיד, שכבר צבר שנות לימוד קשות ומייגעות באוצר, ואפשר שישמח לחזור עם אנשיו לסבב תיקונים וסליחות? ולמה לא, במסגרת גל התרומות הנדיבות ליום הכיפורים, ייוותר לטובת עבור איימן עודה מהרשימה המשותפת? לו דווקא יש דווקא הרבה יותר קולות להציע לקואליציה.

5. רק דבר אחד כחלון שכח: הכיסא לא שלו. לא שלו לשבת עליו, לא שלו לוותר עליו. הכיסא שייך, בבעלות, בטאבו, ל-315,360 קולות כשרים שבחרו בו. רק בו. כי רובם לא הכירו אף אחד אחר ברשימה הפרטית והאלמונית מאוד שבנה.

10 מנדטים גרף כחלון כשמכר לציבור הבטחות שמימושן מותנה באופן חד משמעי בישיבתו שלו במשרד האוצר. "כולנו מצטרפים", קרא האתר הכחול שלו. "הצטרפו עכשיו למהפכה, עזרו לנו לפרק את המונופולים, עזרו לנו לנטרל את קבוצות הלחץ, עזרו לנו להילחם ביוקר המחיה. מעתה, כולנו היא קבוצת הלחץ שלך, קבוצת הלחץ החזקה במדינה".

תקנון מפלגת "כולנו" העניק לו מונרכיה אבסולוטית: הוא יו"ר המפלגה בשתי מערכות בחירות, הוא קבע ויקבע את רשימת המפלגה לכנסת, הוא מינה וימנה את חברי הנהלה. כולם כפופים ליו"ר, לכחלון. אז כחלון "מוכן" לפנות את הכיסא.

6. מילא הציבור, שנשא את כחלון על כתפיו והביא אותו לאן שהביא אותו, אבל מה עם בנימין נתניהו, שמאפשר לו לעשות כל דבר שהוא רוצה, שתומך בו ומעביר לו בממשלה ובכנסת את רצונותיו, גם כאשר מדובר בבירור בהכרזת מלחמה נגד נגידת בנק ישראל קרנית פלוג? נתניהו גם דחף בכוח את יבוא 20 אלף עובדי הבניין מסין לפי דרישת כחלון בניגוד מוחלט לעמדת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. וגרוע מזה, מה אומרים היום הפקידים הבכירים במשרד האוצר, אלה שהוא מושיב לילות כימים כדי לפתור את הבעיות שהלכו והחריפו ומחמירות מרגע לרגע? שהוא מוכן להעיף את כל התכניות וההבטחות, רק בשביל הרצוג - שיבוא ויהפוך הכל?

7. יש האומרים שכחלון כבר התחיל לסמן, לרפד את דרכו בשושנים, החוצה. שהוא חושש שתוכניות לחוד ומימוש לחוד. שהוא לא רוצה שההאטה המתקרבת למיתון תירשם על שמו, שפרץ הנדיבות החברתית בתקציב ובהפחתות מסים, בזמן שהצמיחה במשק צוללת, נועד לסמן אותו כחברתי, רחום וחנון, ואת כל האחרים לאכזריים. כך הוא יפרוש מהממשלה בפאר והדר, מלווה במחיאות כפיים, וימתין בחוץ שמישהו אחר יעשה סדר. אבל עדיף מבחינתו שהוא יפרוש כי הוא ויתר מרצון על הכיסא, עבור הרצוג. ואל תשכחו: הכל למעננו, כדבריו בראיון שפרק קצר ממנו התפרסם היום: "ממשלה רחבה תשנה את האווירה בארץ, תקטין את העוינות ותצמצם את הציניות".

כחלון הוא פוליטיקאי משופשף, מיומן ומתוחכם. הוא אמר את מה שאמר כדי להיות עוד יותר נחמד ועוד יותר צנוע, או שאולי הוא לא באמת פוליטיקאי בטוח בעצמו ושולט בפיו כדי לענות תשובה אחרת לשאלה מתוחכמת שהופנתה אליו: האם תהיה מוכן לותר על הכיסא שלך בעבור ממשלה רחבה? מי שלא חושב עצמו ככזה מיומן היה עונה: "זה לא כיסא שלי, זה כיסא של הבוחרים, אני יושב עליו בשליחות".

8. "אינך מספיק גדול בכדי להיות צנוע", אמר מרטין בובר, פילוסוף חוקר ומחנך שנפטר ב-1965, חמש שנים לאחר הולדת משה.