התוצאות מפתיעות: השוואה בין שני אזורי היין המהוללים בישראל

לא יודע מה בדיוק חשבתי לעצמי כשהחלטתי להזמין שני ייננים לביתי / מבצרי, ממש באמצע הבציר. מילא אני והמיזנטרופיה שלי, אבל הם, אנשי עבודה שכמותם, למה אני מטריד אותם בתקופה הכי לחוצה שלהם בשנה?

אבל גיל שצברג, היינן הראשי של יקב רקנאטי, ואסף פז, יינן יקב ויתקין, הם לא רק ג'נטלמנים אמיתיים אלא גם חברים טובים. לכן התייצבו בשעת לילה מאוחרת ביום הכי חם ומאובק בשנה כדי לעזור לי לנהל את אחת הטעימות הכי מעניינות, ומופרכות, שערכתי מעודי. מעניינות - מכיוון שכמה פעמים כבר יוצא לנו לטעום מרגלית קברנה ספיישל רזרב וקסטל גרנד וין מבציר 2005, ולצדם גם קברנה פרנק של ויתקין ויראון מיקב הרי גליל מאותה שנה, יינות בני 10, ולצדם גם מיסטי הילס של צרעה מבציר 2006, וספיישל רזרב של רקנאטי מבציר 2009.

עכשיו תרצו אולי לדעת למה דווקא היינות הללו, ומדוע הייתי צריך פתאום שני ייננים לצדי. זאת מכיוון שברוב סכלותי החלטתי לערוך השוואה - והנה מגיעה המופרכות - בין שני אזורי היין המהוללים ביותר של ישראל - הגליל העליון והרי יהודה. מה מופרך בזה? ובכן, ישראל, כידוע, היא מדינת יין צעירה מאוד, צעירה מדי כפי הנראה, מכדי שאפשר יהיה לחפש ולמצוא קווי אופי משותפים ביינותיה, על אחת כמה וכמה באזורי היין שלה.

למען האמת, קשה גם לדבר ברצינות על מחוזות יין אמיתיים, במקום שבו איש אינו חייב לתת דין וחשבון לאף אחד בנוגע למקורם הגיאוגרפי המדויק של הענבים שהשתמש בהם, ואפשר אם רוצים (וזה גם קורה לא פעם), לערבב לא רק זנים אלא גם אזורים. זה לפחות מה שטענו שצברג ופז בתחילת הערב. אני הסכמתי איתם, כמובן, אבל חשבתי שאם אנחנו כבר כאן, מה אכפת לנו לנסות. והם, כאמור, ג'נטלמנים. אז הם הסכימו.

וראה זה פלא: אחרי בסך-הכול שלושה יינות מכל אזור - המרגלית, היראון והרקנאטי מהגליל העליון והשאר מהרי יהודה, הסכימו שניהם להודות שיש כאן משהו. היינות של הרי יהודה הם מעט מאופקים יותר, אלגנטיים, ירוקים משהו בטעמם, "קרים" אם תרצו. הפרי המודגש בהם הוא האדום יותר (תות שדה, פטל אדום, חמוציות) ולאו דווקא השחור (שזיף, אוכמניות). יינות הגליל, לעומתם, מאופיינים באישיות מעט מוחצנת יותר, פרי שחור כאמור, אופי חם, נדיב קצת יותר, עגול ומלטף.

אלה הן כמובן הכללות גסות וגדולות, ושצברג ופז הם הראשונים לסייג את עצמם ולהגיד שדרושות עוד טעימות רבות וניסוי וטעייה ותהייה, ושאולי היינו צריכים להיות ספציפיים הרבה יותר בטעימה שלנו - להתרכז בזן אחד, או לקחת למשל יינות מיקב מסחרי גדול שיש לו יין גם משם וגם מכאן. ועדיין, הם היו מוכנים לשחרר "הצהרות" מחייבות שכאלה.

אבל אז, בעודנו לוגמים וצוחקים, הבנו שבעצם אנחנו מתעדים במו-פינו משהו אחר לגמרי, ברור ומובחן ולא ניתן לערעור. מכיוון שד"ר מרגלית, האיש שכתב את הספר (תרתי משמע, מרגלית אחראי לכמה מספרי הייננות הנחשבים ביותר בעולם היין) שלח ברוב טובו יין בן 10, החרו-החזיקו אחריו, כפי שכבר סיפרתי בתחילה, רוב היקבים האחרים.

וכך יצא שאולי לא הצלחנו להיות באמת נחרצים לגבי האפשרות לאזוריות מובחנות ביינות, כי כל מה שכתבתי מקודם הוא בעירבון מוגבל מאוד גם בקרב היינות שטעמנו. אבל מה שכן ברור מעל לכל ספק הוא שיין ישראלי יודע ויכול להתבגר בצורה מעוררת כבוד והערכה, במיוחד כשמדובר, כאמור, בארץ יין צעירה כל-כך, לפחות בעידן המודרני, עניין של בסך-הכול רבע מאה של יינות איכות. וזה, אם תרשו לי, לא פחות מעניין.

טעימה: הצפון "נגד" המזרח

מרגלית קברנה סוביניון ספיישל רזרב 2005. 84% קברנה סוביניון והשאר פטיט סירה מכרם קדיתא בגליל העליון, כרם שאינו מושקה. אלגנטיות נהדרת, חמיצות טובה, פרי מאופק מאוד ובעיקר מורכבות ועומק יוצאי דופן, ואפילו מעט מסתורין. יין קלאסי ונהדר. 300 שקלים לבציר 2013

קסטל גרנד וין 2005. בלנד בורדולזי של ענבי קברנה סוביניון, מרלו ופטיט ורדו, כמיטב המסורת של אלי בן זקן. יין מהורהר, מופנם ומרתק. טעמי העץ בולטים מעט, אבל מאחוריהם מסתתר פרי מצוין. קלאסיקה. 220 שקלים לבציר 2012

יקב הרי גליל - יראון 2005. 50% קברנה סוביניון, 44% מרלו, 4% סירה ו-2% פטיט ורדו בבלנד מלא עוז ועזוז, פרי ושמש. ידידותי מאוד למשתמש, שכוחו במותניו לעוד כמה שנים טובות. 120 לבציר 2012 ו-235 שקלים לבציר 2005

יקב צרעה - מיסטי הילס 2006. 50% קברנה סוביניון ו50% סירה הם סוג של בלנד "אוסטרלי" משהו. ובכל זאת, אין שום דבר אוסטרלי בומבסטי ביין הזה. להפך. יין רך, אלגנטי להפליא, בשיא כוחו, טעמו ומורכבותו. קסם אמיתי. מופלא ממש. 220 שקלים לבציר הנוכחי - 2012

יקב ויתקין - קברנה פרנק 2005. ענבי הקברנה פרנק הגיעו מכרם מטע שבהרי יהודה. מאז הספיק פז להפסיק לייצר את הקברנה פרנק באזור הזה וכיום הוא משתמש בענבים מ...הגליל העליון! ללמדכם שהכול עוד פתוח. יין נהדר בעל טעמים ירוקים קרירים בולטים וטעם יוצא דופן, אולי היוצא דופן ביותר בכל הטעימה הזו, בכך שאינו מציית לשום אסכולה מוכרת. אנחנו אהבנו את זה מאוד. 115 שקלים לבציר 2012

יקב רקנאטי - ספיישל רזרב 2009. 40% קברנה סוביניון, 30% מרלו, 20% סירה ו-10% פטיט סירה - בלנד שקשה לשייך אותו לאיזשהו אזור בעולם. יין מודרני, "מסודר" להפליא בטעמו, מה שלכאורה היה אמור לגרום לסוג של שעמום. אלא שכמו ביין של ערן פיק מצרעה, זהו סדר מקסים. אף שהכול במקום, משהו שאני אישית לא תמיד מחפש ביין, כאן זה לא רק מצליח, אלא עושה זאת בגדול. הפרי השחור לא מתנפל עליך, את העץ לא מרגישים בכלל, והאלגנטיות חוגגת. בקיצור, פצצה של יין. 195 שקלים לבציר הנוכחי, 2012