השארת מפתח ברכב, והוא נגנב; האם חברת הביטוח תשלם?

הותרת רכב מונע ללא פיקוח יוצרת סיכונים שאף שהתממשותם אינה שכיחה, והנזק שעלול להיגרם מהם ניכר וגבוה. גודל הנזק תומך במסקנה שמדובר בסיכון שצריך למנוע באמצעות נקיטת אמצעי זהירות. תקנה 74(ב) לתקנות התעבורה צופה סיכונים אלה ומבקשת למנוע אותם בדרך קלה ופשוטה, שאינה מטילה נטל כבד מדי על המזיק. נציג דוגמאות מפסקי דין שלפיהם בית המשפט פסק בדרכים שונות.

ע' עצר את רכבו בתחנת דלק. הוא יצא מרכבו, השאיר את המפתחות ברכב והתרחק מטרים בודדים, כשהוא מותיר את הרכב מונע ומפנה לו את גבו. בעודו משוחח עם אדם אחר, הבחין ע' כי אדם זר ("הגנב") נכנס לרכבו, מניע אותו ומתחיל לצאת מתחנת הדלק. ע' דיווח מיד על הגניבה, ומיד בעקבות זאת החל מרדף משטרתי אחר הרכב הגנוב. בעקבות המרדף פגע הגנב ברכב שבבעלות מ' וגרם לו נזקים.

מ', שהוא בעליו של הרכב שניזוק מהתאונה, ביקש לחייב את ע' ואת חברת הביטוח של ע' שביטחה את רכבו בביטוח אחריות לנזק שנגרם לצד שלישי. מ' טען כי ע' התנהג ברשלנות, מאחר שלא לקח את מפתחות הרכב כאשר יצא ממנו, ובכך יצר את הסיכון של גניבת הרכב - ולכן על בית המשפט לחייבו לשאת בנזקים שנגרמו.

חברת הביטוח טענה כי אין לתאונה כיסוי, מאחר שמי שנהג ברכב עשה זאת ללא רשות של ע', ולכן היא פטורה מחבות לפי סעיף 16 לתנאי הפוליסה התקנית לרכב פרטי ומסחרי עד 3.5 טונה לעניין נהג שאינו מורשה לנהוג ברכב.

עוד טענה חברת הביטוח כי גם ע', שהוא מבוטחה, אינו נושא באחריות לנזק, כיוון שמדובר באירוע שלא הייתה ל-ע' יכולת לצפותו, ולכן נותק הקשר הסיבתי בין המחדל לבין הנזק.

האם אכן ע', שרכבו נגנב, וחברת הביטוח המבטחת אותו אינם אחראים לגבי נזקיו של מ'? תקנה 74(ב) לתקנות התעבורה קובעת כי "לא יחנה ולא יעמיד אדם רכב בלי השגחה, אלא לאחר שהופסקה פעולת המנוע ומנגנון ההדלקה, הוצא מפתח ההצתה, והופעלו בלמי קבע".

בתביעות ביטוח גילה בית המשפט את דעתו כי אין לעודד השארת רכב מונע ללא השגחה. מהנסיבות הנ"ל עולה כי ע' (הנתבע) אחראי ברשלנות לנזק שנגרם ל-מ' (התובע). בית המשפט קיבל את תביעתו של מ' ודחה את התביעה נגד חברת הביטוח שביטחה את ע'.

בית המשפט קבע כי במקרה זה הופרה החובה המוזכרת בתקנה 74(ב) לתקנות התעבורה, מאחר ש-ע' השאיר את רכבו ללא השגחה, איפשר את גניבתו ובכך התרשל בהתנהגותו.

בית המשפט ציין כי המקרה של גניבת הרכב היה צפוי בנסיבות העניין, וקיבל את טענת חברת הביטוח שלפיה אין לאירוע כיסוי ביטוחי מטעמה. מאחר שהגנב נהג ברכב הפוגע, הוא עשה זאת ללא הרשאה, ולכן זהו אינו סיכון שיש לחייב את חברת הביטוח לשאת בו לפי תנאי הפוליסה.

בית המשפט קבע כי במקרה זה מתקיימים יסודות עוולת הרשלנות: קיימת חובה לנקוט אמצעי זהירות, התקיימה התנהגות רשלנית, ונוצר קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. אף שמדובר בסיכון שהתממשותו חריגה, אדם סביר יכול לחזות מראש שאם ישאיר את רכבו מונע, אדם אחר ינסה לגנוב אותו.

לסיכום, אף שמדובר במעשה גניבה חריג, המחוקק צפה מקרה כזה ואסר על השארת רכב מונע ללא השגחה. הסיכון שהתממש הוא סיכון ש-ע' היה צריך היה לצפותו ושניתן היה למנעו בקלות.

ציפיות סבירות

א' היה מבוטח בפוליסת ביטוח לרכב אשר מכסה, בין היתר, מקרים של גניבת רכב. הוא נסע לפגישת עסקים, עצר את הרכב סמוך לנקודת המפגש, יצא מהרכב והותיר את דלת הרכב פתוחה. את הרכב השאיר כשהמפתחות במתג ההתנעה, מבלי שהפעיל את האזעקה. א' עמד במרחק של כשני מטרים בלבד מהרכב. תוך כדי שיחה עם הסוחר, נכנס אלמוני לרכב ונעלם איתו.

א' הגיש תביעה לחברת הביטוח בגין תגמולי ביטוח, אך חברת הביטוח דחתה את התביעה, בטענה כי הנהג לא אייש את הרכב בעת קרות הגניבה ולא הפעיל את אמצעי המיגון, כפי שנדרש על-פי הפוליסה, בהשאירו את המפתחות במתג ההתנעה.

בית המשפט המחוזי בחן את המונח "מאויש" וקבע מבחן משפטי למצב שבו רכב נחשב "מאויש". יש לבחון כל מצב לגופו ולראות האם מדובר במצב שבו הנהג נמצא סמוך לרכב, תוך קיום קשר עין ואפשרות מעשית לשלוט בנעשה ברכב במקרה הצורך, שאז ייחשב הרכב "מאויש", גם אם הנהג אינו נמצא פיזית בתוך הרכב. לעומת זאת, במצבים אחרים שבהם אין לנהג אפשרות של שליטה ברכב - אם בשל חוסר קשר עין, או כל גורם אחר המונע ממנו גישה מיידית לרכב - יש צורך ברור ומובן להפעיל את מערכת האזעקה, שכן במקרה כזה לא נוכל לראות ברכב כ"מאויש".

במקרה זה קבע בית המשפט המחוזי כי הרכב נחשב "מאויש", על אף העובדה שהנהג לא היה בתוך הרכב, ועל אף האמור בפוליסה חויבה חברת הביטוח לשלם למבוטח את מלוא הנזק שנגרם לו.

בנוסף, יש לבחון את יישומה של דוקטרינת "הציפיות הסבירה" של אדם סביר, שלפיה קיימת ציפייה של מבוטח לקבלת תגמולי ביטוח בקרות אירוע ביטוחי. כאשר אדם מבטח את רכבו דרך חברת ביטוח, הוא מצפה שמקרים כאלה יכוסו על-ידי חברת הביטוח. ניסיון החיים מוכיח כי פעמים רבות אנשים מותירים את רכבם כשהוא מונע או לא נעול מסיבות שונות ולגיטימיות, בהן תדלוק הרכב בתחנת דלק, תיקון תקר, עצירה לצורך בדיקת פעילות המזגן, שימושים שונים במצבר - כגון אורות, רדיו, מכשירים חשמליים המחוברים למצת - ולעתים מתוך רצון לחסוך בכיבוי והדלקה של המנוע.

ב' נסע לכיוון יציאה מחניון אולם הספורט בקיבוץ נצר סירני. ביציאה מהחניון הבחין ברכב אחר שנהגו עסק בהחלפת גלגל. ב' השאיר את הרכב מונע, כשאורותיו מכוונים כלפי הרכב האחר, וירד לסייע בהחלפת הגלגל. הרכב הושאר כשהוא בזווית ביחס לרכב האחר, ודלתו פתוחה. כעבור דקות ספורות הבחין הנהג כי לפתע הרכב החל לנסוע ונעלם. חברת הביטוח סירבה לשלם תגמולי ביטוח, והמבוטח פנה לבית המשפט.

בית המשפט המחוזי קבע כי בכדי ליישם את מבחן השליטה שנקבע בפסק דין קודם, יש לשאול מה היה קורה לו הנהג היה רואה מבעוד מועד את הגנב מתקרב לרכב. בנסיבות המקרה, הנהג יכול היה למנוע את הגניבה. התקיים קשר עין, והנהג היה מצוי בסמוך לרכב. הסיבה שבגינה הנהג לא מנע את גניבת הרכב הייתה כי הוא לא הבחין בגנב. הנהג יכול היה לראות את הגנב, אך לא ראה אותו משום שבאותה העת שהרכב נגנב, היה עסוק בסיוע לנהג האחר.

לכאורה לא התקיים "קשר עין", ואולם בית המשפט קבע כי אין בעובדה זו כדי לפגום במבחן השליטה. אמנם הוצאת המפתח נזכרת בפוליסה כתנאי לכיסוי הביטוחי, אך צוין כי התנאי חל "כל אימת שהרכב אינו מאויש". כאשר מתברר כי אותו קשר עין ואותה שליטה פוטנציאלית מהווים את "איוש הרכב", אזי חל האמור גם אם המפתח נותר ברכב.

במקרה זה, לאור קירבת הנהג לרכב, קבע בית המשפט כי חלים שני הרבדים שצוינו, ועל כן יש לפצות את המבוטח במלוא תגמולי הביטוח.

עינינו הרואות כי ישנם מקרים שבהם האדם שרכבו נגנב עדיין יחויב לשאת בתוצאות הנזק מאחר שהתרשל בהתנהגותו. ואולם, ישנם מקרים שבהם חברת הביטוח תחויב לפצות את המבוטח, למרות שעזב את רכבו כאשר המפתחות ברכב.

מתברר כי קיימים פסקי דין סותרים, אבל חרף הצורך בהגנה על הציבור ולעתים נקיטת אמצעי ענישה מכוח פקודת התעבורה נגד הנהג - דיני הביטוח מאופיינים ברכיבים הלקוחים מדיני החוזים. לפיכך, החוק קובע ענישה מצד אחד, ואולם קבלת תגמולי ביטוח במקרים שתיארנו בפסיקות של בתי המשפט המחוזיים ממחישה, מהצד האחר, את זכויות המבוטח על-פי הפוליסה.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע, ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.