כרוניקה של מינוי

P.M. פוסט מורטם לפרשת גל הירש ומפת האינטרסים לקראת החיסול הממוקד הבא, תהיה חזקת האשמה של מי שיהיה:

האינטרסנטים. הפעם היו אלה מפכ"לים וניצבים בדימוס, אלה שזמינים בנייד שלהם כל מספרי הטלפון החסויים של הבכירים והחוקרים ("היי, מה העניינים, חייבים להיפגש לקפה... שמע, במקרה פנה אליי..."). בפעמים הבאות יהיו אלה מאכערי-צמרת בתחומים אחרים, שיפעלו כי כדאי להם.

התקשורת. כתבי משטרה אימצו את צד הכחולים והתחרו ביניהם על עוצמת ההתנגדות למי שמעז לבוא מבחוץ; כתבי צבא תמכו בלוחם, תת-אלוף במיל', קצין בכיר נוסף שישתלב בתפקיד בכיר; וכתבי משפט - הזרוע הארוכה של מעגל "שלטון החוק" - הופיעו עם ניסוחים חמקניים, רמזי רמזים נעדרי תוכן ועובדות, עמוסי אווירת השחרה. אלפי מילים של ציטוטי "מקורבים", "מקורות" ו"גורמים". אחד השיאים היה באמירה "גם אם אין מניעה משפטית יש מניעה ציבורית". למה? איך? על סמך מה? מי חקר ומצא? אם בעל הבית של "המניעה המשפטית" לא מונע, אז מי הוא אדון ה"ציבורית" שכן מונע?

היועץ המשפטי. תחת דגל המלחמה בשחיתות, הדאגה לניקיון הציבורי וחשיבות שלטון החוק, נוצל האירוע הזה לחיזוק האימפריאליזם המשפטי. גלעד ארדן, השר, לא יידע, לא פנה, לא ביקש רשות, ואישור היועץ טרם שחרר את שם המועמד וחטף באבי אביו, וראש הממשלה, שהתגלה בשיא חולשתו, לא העז לעמוד בפני המונרך ולומר לו: יש לך תיק פלילי? מינהלי? אז תגיש כתב אישום, ואני מיד זז. אם לא, אנחנו ממשיכים.

נחשו מי אמר (על תפקיד היועמ"ש): "צריך להבין, אתה לא מנהל את המדינה. אתה לא מנהל את הממשלה. אתה שומר על החומה, ואתה צריך לדאוג שלא יפרצו את החומה. החומה היא הדין. אבל הדין משאיר דווקא לממשלה המון שיקול-דעת. תן לה את שיקול-הדעת הזה. כך צריך לנהוג היועץ המשפטי לממשלה. הוא צריך לומר לממשלה: אלה הם הגבולות. כאן בגבול נשמרת סמכותך כשר, אבל בתוך הגבולות תעשה מה שאתה רוצה... כשהייתי יועץ משפטי לממשלה חינכתי את היועצים המשפטים למשרדים ואמרתי להם: אתם לא השרים. אתם רק צריכים לקבוע מה חוקי ומהם גבולות הגזרה". אז מי הציב את העיקרון הזה? פרופ' אהרון ברק, שהיה בתפקיד ואחר-כך נשיא בית המשפט העליון (בראיון ל"שנת המשפט", אוניברסיטת חיפה, ספטמבר 2015).

האשם התורן. אחרי שהאשימו, ניאצו והסיתו נגד הרשעים הגזלנים שהביאו לטירוף מחירי הדיור (6% רק בשנה האחרונה), אותם "משקיעי הדירות" - חוזר משרד האוצר ל'אשם תמיד' הוותיק והנוח: נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג. מכתב הממונה על התקציבים אמיר לוי שנחשף השבוע ממחזר, מגזים ומתהדר בשלל הצעדים של האוצר, מזהיר-מאיים מפגיעה ביציבות הבנקים ודורש מבנק ישראל: החמירו את צעדיכם להגבלת משקיעי הדירות.

משה "יש לי, יש לי, יש לי" ("עודפי גבייה של מיליארדים") כחלון ופמלייתו, אילו לא השקיעו בחיפוש אשמים והמצאת תירוצים, היו יכולים לממש הצעה שחוזרת ועולה: לקבוע שבעלות על 4-5 דירות ויותר היא עסק שכירות לכל דבר ועניין ולגבות מס שולי בהתאם. לא המס הקבוע היום (בגדול: 10% על הכנסה משכירות העולה על 5,000 שקל בחודש). אף שזה אומר הכרה בהוצאות החזקה, דבר שרשות המסים ממש לא מחבבת.

"ארץ זבת חלב ודבש". זכרו את היום - חמישי, 1.10.2015 - שבו מלאו כיסינו זהב, האוברדראפט נמחק, והחברה ניצחה: שר האוצר מימש את ה"שי לחג", והמע"מ ירד מ-18% ל-17%.