הפערים שלא נספרים בספרים

הדוחות הכספיים אמורים לבטא את מצב הפירמה, והמאזן אמור לשקף את הערך האמיתי של הנכסים וההתחייבויות של החברה, אבל האם זה באמת כך?

החשבונאות השמרנית חששה מאוד מהצגת הנכסים לפי ערך כלכלי/ שווי הוגן, ודרשה הצגה לפי מודל של עלות מופחתת - הנכס שנרכש מוצג לפי עלותו בניכוי פחת שנצבר (הדגמה בהמשך). החשבונאות "החדשה" (התקינה הבינלאומית החדשה שיושמה בארץ לפני שבע שנים) דוגלת בהצגה לפי ערכים כלכליים, כך שלכאורה התשובה לשאלה לעיל היא כן - המאזן כיום משקף את הערך של הנכסים וההתחייבויות.

הכוונה אולי ראויה, אך היישום רחוק מלהיות מיטבי - הערכים בספרים במקרים רבים לא ממש מחוברים למציאות, כשהנכסים מוצגים בשוויים העולים משמעותית על הערך האמיתי.

איך זה קורה? איך בעצם החשבונאות החדשה החטיאה את אחת המטרות העיקריות שלה? ואולי בכלל הגישה הקודמת הייתה עדיפה?

החשבונאות המסורתית דרשה כאמור הצגה לפי העלות של הנכס. הגישה הייתה שהנתונים צריכים להיות מהימנים וזהירים יותר מאשר רלבנטיים. אז נכון שהנכס במאזן רחוק מאוד משוויו, כי מאז שנרכש ערכו עלה באלפי אחוזים, ואילו החשבונאות דווקא דורשת להפחיתו, אבל לפחות יש מתודה ברורה ויש יכולת לקוראי הדוחות להבין את ההיגיון שבגישה.

הנה הדגמה - נניח שלפני 50 שנה נרכש נכס בעלות של 1 מיליון שקל. בחשבונאות השמרנית הוא יוצג במקרה הטוב בכמה מאות אלפי שקלים - נניח 300 אלף שקל (מדי שנה מפחיתים שיעור מסוים של פחת). בפועל, הנכס הזה שווה מיליונים רבים - נאמר 20 מיליון שקל, וזה ממש לא מוגזם (עליית ערך הנכסים בתקופה כזו הייתה גבוהה אפילו יותר). המספרים האלו מבטאים נתק בין המציאות - 20 מיליון שקל, לבין הספרים - 300 אלף שקל, ולכן התגבשה מהפכה חשבונאית עולמית שדוגלת בהצגת הנכסים בהתאם להערכת השווי.

אבל הבעיה הזו לא באמת נפתרת בעולם החשבונאי החדש. נניח רק לשם המחשה שהחברה הזו לוקחת מעריך שווי, והוא קובע את שווי הנכס ב-40 מיליון שקל, וכך זה מוצג גם בספרים. כך, גם בגישה החדשה קיים נתק בין השווי האמיתי - 20 מיליון שקל, לבין השווי בספרים, 40 מיליון שקל.

לסמוך על החברה או לחשב לבד

מה עדיף? ובכן, זו כנראה שאלה של אישיות - הזהירים/שמרנים יעדיפו דוחות שהם בטוחים יותר, ולרוב העלות המופחתת היא אכן נתון זהיר יותר. מעבר לכך, בעלות המופחתת יש שיטה מאוד ברורה, ואם רוצים להעריך את הנכס, אפשר לעשות זאת: יודעים בכמה הנכס נרכש, יודעים כמה פחת היה, אפשר לדעת בקלות בכמה עלו המחירים בתקופה זו; ואפשר גם לקבל אינדיקציות ממחירי נכסים באזור (עסקאות מהזמן האחרון). כלומר, קורא/מנתח הדוחות יכול להצמיד לנכס ערך כלכלי ו'לתקן' את הדוחות בעצמו. זה אמנם לא טריוויאלי, ובכל זאת הנכסים בדוחות הם לא סוד, וגם ערכם לא.

ומול הזהירים נמצאים אלו שסומכים על החברה. מבחינתם, הנהלתה כבר יודעת מה לעשות ואיך להציג את הנכסים. אלו יעדיפו את הגישה החדשה - שבדוחות כבר יוצבו המספרים הכלכליים. גם קוראים אלה, אגב, יכולים לעשות בדיקות ולקבל אינדיקציות על ערך הנכסים, ועל המרחק (אם קיים) בינם לבין השווי האמיתי.

הבדלי הגישות נעוצים בסדר העדיפות מה חשוב יותר - מהימנות או רלבנטיות. בתקינה החדשה עדיפה הרלבנטיות, גם אם המספרים פחות מהימנים, בעיקר בגלל שהערכת שווי נשענת על גישות שונות, על הנחות שיכול שיתבררו כלא נכונות. כל נתון משנה את השווי בצורה משמעותית - שינוי של כמה עשיריות בריבית ההיוון, או כמה עשיריות בצמיחה בהכנסות, וקיבלתם שינוי של עשרות אחוזים בשווי.

מה ההנחות שבבסיס הערכות השווי

לאחרונה ערכה רשות ניירות ערך ביקורת בחברות לייבוא מוצרי החשמל. הרשות בדקה האם נכסים המוצגים בדוחות אכן שווים את ערכם הכלכלי, והתשובה ברורה - לא. מדובר על נכסים שלגביהם נדרשו הערכות שווי, ואלו גיבו והחזיקו למעשה את ערך הנכס בספרים. הרשות לא מפרטת שמות של חברות, אבל לצורך העניין זו יכולה להיות כל חברה שרכשה מותג או זיכיון מסוים. אחרי הרכישה בדוחות מוצג הזיכיון/מותג כנכס בשווי מסוים, והשאלה האם זהו שווי ראוי. זו רק דוגמה תיאורטית, לא בטוח שכך המצב בפועל, אבל הרעיון הוא שלחברות יש נכסים, והבדיקה של הרשות התמקדה בהנחות שבבסיס הערכות השווי שתומכות בערך בספרים.

הממצאים, כפי שנכתבו בדוח הביקורת, הם: "היעדר ביסוס מספיק לתחזית ההכנסות; בחינת הערכות השווי העלתה כי הן לא כללו ביסוס מספק לבניית תחזית ההכנסות שנלקחה בחשבון". ברשות ני"ע מפרטים ומרחיבים לגבי הצורך לגבות את הנתונים האלו בניתוח ענפי, בבדיקת גודל השוק, מגמות בשוק, תחרות, מוצרים תחליפיים ועוד. במקרים רבים זה כנראה לא נעשה.

כן נמצאה "אי עמידה עקבית בתחזיות קודמות. לעמדת סגל הרשות, החטאת תחזיות והתבררותן פעם אחר פעם כאופטימיות מדי, מחייבת את התאגיד (ואת מעריך השווי מטעמו) לנקוט משנה זהירות בהערכות שווי עוקבות, בכל הנוגע להנחות המשמשות כבסיס לקביעת השווי או הסכום בר ההשבה". התוצאות בפועל התבררו באופן עקבי כנמוכות יותר מהתחזיות שהוערכו, ובשיעורים מהותיים (אפילו עשרות אחוזים).

צוות הבדיקה נותן דגש מיוחד בדוח למקרה של 'פתיחה צפויה של אתר אינטרנט לשיווק ישיר לצרכן'. כך לדבריו, "תאגיד מסוים הניח במסגרת הערכת השווי כי 8% מסך ההכנסות בטווח הארוך ינבעו מפתיחתו המתוכננת של אתר אינטרנט לשיווק ישיר לצרכני התאגיד, כך שתרומת האתר לשווי הפעילות היא 14%. במסגרת בדיקת הערכת השווי, לא נמצא על ידי סגל הרשות ניתוח שביסס דיו את עצם פתיחת האתר ואת היקף ההכנסות שהוערך... מעבר לכך, על אף שנודע על עיכובים נוספים בהשקת האתר, החברה נמנעה מלעדכן את התחשיב לאותה השנה". בסופו של דבר, החברה לא השיקה כלל את האתר.

כל הממצאים הללו, אגב, תוקנו בדוחות הכספיים של חברות יבוא מוצרי החשמל.

 מאחורי הקלעים של הצגת הנכסים בדוחות

הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלו. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו