שתיקת הכתבים

במדינה דמוקרטית מתוקנת, מיד אחרי נחיתתו בניו-יורק והעדכון שקיבל על הרצח המזוויע של בני הזוג הנקין לעיני ארבעת ילדיהם הקטנים, היה ראש הממשלה מכנס את הכתבים המלווים אותו בביקור למסיבת עיתונאים, במהלכה היה מתדרך אותם, מעביר מסרים לאזרחי ישראל המזועזעים ועונה על שאלות מתבקשות.

במדינת ישראל, שמתחילה להיות דומה יותר ויותר לדיקטטורה או למונרכיה אבסולוטית, כשראש הממשלה רוצה להגיד משהו, הוא אומר זאת מעל בימת מרכזית כמו זו של האו"ם או ועידת אייפ"ק, בריאיונות לתקשורת זרה, בפייסבוק או במונולוג ארוך למצלמה, בדיוק כמו שקרה אחרי ההתייעצות הביטחונית בקריה, מיד עם נחיתתו בישראל - מונולוג שנפתח, גם הפעם, בדרמטיות, בצמד המילים "אזרחי ישראל".

אין לי טענות נגד נתניהו. כלומר יש לי ביקורת על ההתנהלות הפסולה הזו, אבל הוא עושה מה שנוח לו ומצליח לכרוך רצועה סביב צוואר התקשורת ולהוליך אותה כנועה אחריו.

אבל איפה הכתבים המדיניים והפוליטיים? הפרשנים האינטליגנטיים, מושחזי הלשון, בעלי האומץ והיושרה המקצועית? איך הם מוכנים להפוך לסמרטוטי הרצפה של ראש הממשלה, לבלוע את העלבונות וההתעלמות המופגנת, ובכל זאת להציב מולו מצלמות ומיקרופונים כדי לשדר לעם את ה"הצהרות" שלו? ואם זה לא מספיק, מייד אחרי שהוא מסיים לשפוך את ערמת המלל בשעות השיא, עוד לתת פרשנות מלומדת לדבריו בלי למצמץ, כשברקע רואים אותו מפנה אליהם את גבו וחומק החוצה כאילו הם אוויר.

אין לי ספק שהכתבים מתפוצצים מכעס, רק שהתחרות עם הקולגות קשה, העורכים לוחצים עליהם להביא חומרים, והם רוצים לשמור על מקום עבודתם. ברור לי גם שאף אחד מהם לא נהנה לראות כתב CNN יושב 20 דקות לריאיון אחד על אחד עם ביבי ולא שואל את השאלות הנכונות, ובטח שמוציא מהדעת כשראש הממשלה מחליט לבטל את ריאיונות ראש השנה בדקה ה-90', מטיל וטו על כתב זה או אחר ודורש שיוחלף, או סתם מחרים את כולם במשך 411 ימים, כי בא לו.

מה שמרתיח אותי, זה שאחרי שדרך לכולם על הראש במשך שנים, הגיע יום הבחירות, וכגבר מכה טיפוסי, הוא הצליח לגרום לכולם לרוץ אליו במיקרופונים שלופים, כדי לשמוע אותו מזהיר ש"הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפי". הוא השתמש בהם כדי לזכות בבחירות והשליך אותם מייד הצידה כסרח עודף.

איפה הכבוד העצמי? איפה המחויבות לאזרחים שנמאס להם לשמוע את נתניהו מדבר אליהם באנגלית עם תרגום סימולטני של קריין בכיר או כתוביות, והם רוצים לראות אותו מתמודד עם שאלות קשות באמת, מימין ומשמאל, של כאן ועכשיו - ולא רק עם סיסמאות וסופרלטיבים?

יגידו, בצדק, שקל לי, כמי שלא מכסה תחום ומסקרת חדשות, למתוח ביקורת. ובכל זאת, למרות הפחד שמישהו אחר יקבל את הידיעה, צריכים הכתבים הבכירים להודיע ללשכת נתניהו, שעד שהוא לא מקיים מסיבות עיתונאים שבהן הוא עונה לשאלות, מתדרך אותם באופן סדיר וממלא את תפקידו הדמוקרטי כמצופה - הם מפסיקים לסקר אותו.

ברור ש"ישראל היום" ועוד כמה ערוצים ותחנות רדיו לא יצטרפו לחרם, ונתניהו ייצא נגדם חוצץ בפוסט מתלהם בפייסבוק תחת הכותרת "דברים שהתקשורת לא רוצה שתדעו". אז מה.

נראה כמה זמן הוא יחזיק מעמד בלי הפריים-טיים של ערוץ 2 ו-10, כמה יכאב לו ש"מעריב" ו"ידיעות" יעדיפו לסקר את בנט וליברמן, ו"מקורבי ראש הממשלה אומרים" לא יפתחו מהדורות ברדיו. ניחוש שלי? תוך פחות מחודש משהו ישתנה. הכול תלוי בחוזק עמוד השדרה שלהם.

כי אם 15 כתבים מדיניים יכלו לשלוח לנתניהו מכתב זועם בו קראו לו לחזור בו מסעיף ההשתקה בשידור הציבורי, הם יכולים לאחד כוחות ולהבהיר לו שעד כאן. או שיתחיל לספור אותם, או שמעתה והלאה שילך לחפש את החברים שלו ב-CNN.