ביקשת כיסוי נמוך כדי לחסוך בפרמיה? ביהמ"ש עלול לפסוק נגדך

בכל פוליסת ביטוח ישנם חריגים וסייגים שנועדו לידע את המבוטח מהם המקרים שבהם לא יחול הכיסוי הביטוחי שאותו רכש. לפי סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, חלה חובה על המבטח להבליט את החריגים והסייגים הקיימים בפוליסה, וזאת על מנת שניתן יהיה להסתמך על האמור בפוליסה בצורה אמינה וסבירה.

נדגים בכמה מקרים מה קבעו בתי המשפט כשעניינים מסוג זה הגיעו להכרעתם.

י' הינו בעלים של צי מוניות המבוטח על-ידי חברת ביטוח. באחד הימים נהג צ', שהינו הנהג ברכב, באחת המוניות והסיע נוסעים למחוז חפצם כבכל יום. לפתע אירעה תאונה, ומכוניתו ניזוקה. ביום אירוע התאונה הייתה פוליסת ביטוח בתוקף נקובה בשמו ומותנית בכך שגיל הנהג גבוה מ-24 שנה, ושלנהג יש ותק נהיגה של 12 חודשים לפחות באותו סוג רכב.

בזמן התאונה ותק הנהיגה של הנהג היה פחות מ-12 חודשים. חברת הביטוח לא שמה לב לכך ופיצתה את י' על נזקיו, מאחר שהוא הבעלים של המונית שבוטחה. בשלב מאוחר יותר שמה לב חברת הביטוח כי ותק הנהיגה של הנהג צ' לא תאם את תנאי הפוליסה, ולכן טענה, בעקבות הגילוי, כי אין תחולה לפוליסת הביטוח, ודרשה השבה של תגמולי הביטוח ששולמו ל-י'.

י' סירב, ולכן הוגשה תביעה נגדו. י' טען כי העביר לסוכנת הביטוח שלו את פרטי הנהג הנקוב בפוליסה, ולא הובהר לו במעמד זה, לטענתו, שהפוליסה אינה מתאימה לוותק הנהיגה של הנהג, ושעליו להתאים את הפוליסה ולשאת בעלות גבוהה יותר של הפרמיה. לכן טען י' כי חברת הביטוח אינה יכולה להתנער מחובתה על-פי הפוליסה, וכי הוא פטור מהשבת הסכום ששולם לו.

סעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 קובע כיסוי יחסי שמשקלל את החמרת הסיכון באופן יחסי בין עלות הפרמיה עם תנאי מהותי לבין עלות הפרמיה ללא התנאי המהותי, וזאת כדי לא לעודד מצב שלפיו מבוטחים נמנעים מלדווח לחברת הביטוח על שינויים מהותיים, כדי לחסוך בעלות הפרמיה ולטעון אחר-כך כי הם זכאים לפיצוי זה או אחר.

בתי המשפט קבעו כי מאחר שהמבוטח לא עמד בתנאי הפוליסה, ובמיוחד כשמדובר בתנאי מהותי הנוגע למגבלת ותק בנהיגה - הרי שאין תחולה לפוליסת הביטוח לגבי האירוע, ובמקרה כזה אין מקום להחלת סעיף 18(ג) לחוק חוזה ביטוח.

עם זאת, התביעה התקבלה בחלקה, הואיל ובית המשפט ציין כי אם היה ידוע לחברת הביטוח ותק הנהיגה של הנהג הנקוב, הייתה מתייקרת פוליסת הביטוח. לכן, מאחר שהמבוטח לא ניסה להסתיר פרטים מחברת הביטוח - קבע בית המשפט כי יש מקום להחיל חלקית את החריג הקבוע בסעיף 18(ג) לחוק, באופן שפוליסת הביטוח תחול תוך כיסוי יחסי נמוך יותר בהתאם לסיכון שבוטח.

בית המשפט הורה לחברת הביטוח לערוך חישוב יחסי ומעודכן של הפרמיות בתנאי של ותק נהיגה גבוה מ-12 חודשים לעומת תנאי של ותק נהיגה נמוך מ-12 חודשים, ובהתאם ליחס הפרמיות ייקבע הכיסוי הביטוחי היחסי, וזאת לפי סעיף 18 לחוק הנ"ל. הוסכם כי אם ייווצר פער בין הסכום שהייתה צריכה התובעת לשלם לפי הכיסוי היחסי לבין הסכום ששולם בפועל, ישיב י' את הפרש הסכום לחברת הביטוח.

תשובות כנות

מ' נהג ברכב שהיה מבוטח בפוליסת ביטוח שנרכשה על-ידי חברה לכימיקלים. באחד הימים אירעה תאונה. הפוליסה כללה כיסוי ביטוחי רק לנהגים שגילם גבוה מ-21 שנה ושברשותם רישיון נהיגה יותר משנה לסוג הרכב המבוטח.

מ' היה בן פחות מ-21 שנה כאשר נהג ברכב במועד התאונה, ולכן חברת הביטוח טענה כי הכיסוי הביטוחי לא חל על האירוע. מנגד טען מ' כי אי-עמידה במגבלת הגיל אינה שוללת באופן אוטומטי את תחולת הפוליסה, לאור האמור בסעיפים 17-18 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981.

מנסיבות המקרה התגלה כי אביו של מ' התיר לו לנהוג ברכב, על אף שידע כי הפוליסה אינה חלה על נהג בגילו, ומבלי שנקט פעולה כלשהי ליידע את חברת הביטוח על ההחמרה בסיכון. זאת בשעה שהחברה המבוטחת לא התכוונה להחמיר את הסיכון ורצתה לחסוך בפרמיה, ומסיבה זו ביקשה להגביל את תחולת הפוליסה לנהגים שגילם גבוה מ-21.

האם קיים כיסוי ביטוחי בנסיבות העניין? מה דעתו של השופט בסוגייה כזו?

בית המשפט קבע כי כאשר נודע לחברת הביטוח על ההחמרה רק לאחר קרות מקרה הביטוח, עומדת לה זכות ההפחתה ולא זכות הביטול של חוזה הביטוח. נקבע כי אין מקום לאפשר למבוטחים להחריג מהפוליסה באופן מודע כיסוי ביטוחי לנהג צעיר בכדי לחסוך בפרמיה. בנוסף, גם מצב שבו מתעלם מבוטח מסעיף המחריג כיסוי ומאפשר לנהג צעיר לנהוג, הוא לא יוכל לדרוש פיצוי ככל שתתרחש תאונה כלשהי וייגרם נזק.

באחד הימים אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבות שתי משאיות שניזוקו. חברת הביטוח שביטחה את משאית א' הגישה תביעה כספית נגד הבעלים שנהג במשאית ב' במועד התאונה. בתגובה, נהג משאית ב' הגיש תביעה שכנגד, ובה תבע מחברת הביטוח שביטחה את משאית א' פיצוי בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לו בעקבות התאונה.

בפוליסה של נהג משאית ב' צוין כי קיים כיסוי ביטוחי בעבור נזק שנגרם לרכב, ובלבד שבמועד קרות הנזק יהיה לנהג הרכב המבוטח (משאית ב') רישיון נהיגה בר-תוקף למשאית מסוג של יותר מ-15 טונות במשך שנה אחת לפחות.

הנהג שנהג במשאית ב' טען כי במועד רכישת הפוליסה הוא חתם על ההצעה לביטוח, אך הפרטים מולאו על-ידי חברת הביטוח ולא בנוכחותו, ולכן רק לאחר חודשים ספורים קיבל את פוליסת הביטוח וגילה כי קיים בפוליסה חריג בנוגע לוותק הנהיגה של הנהג.

בית המשפט קבע כי הואיל ובמועד רכישת הפוליסה גילה המבוטח את כל הפרטים הנדרשים, ולא ניסה להסתיר מסוכן הביטוח את ותק הנהיגה בכדי להקטין את עלות הפרמיה - יש מקום להחיל במקרה זה את החריג הקבוע בסעיף 18(ג) לחוק חוזה ביטוח, שלפיו תהיה תחולה לפוליסת הביטוח, וזאת תוך כיסוי יחסי לסיכון שבוטח ובכפוף לפרמיה ששולמה.

בית המשפט ציין בנוסף כי גם אם המבוטח השיב תשובה שאינה מלאה ואינה כנה על שאלה כלשהי במעמד רכישת הפוליסה, עדיין אין בכך כדי לפגוע בזכותו לקבל תגמולי ביטוח. לכן, אם נפלו אי-דיוקים ברישום בהצעה לביטוח, יש לייחס טעויות רישום אלה לחברת הביטוח עצמה. בית המשפט קבע כי במועד קרות מקרה הביטוח היה חוזה ביטוח בר-תוקף.

גם בפסק דין זה נקבע כי מבחינת מדיניות ראויה אין לאפשר למבוטחים להחריג מהפוליסה במודע כיסוי ביטוחי (למשל לנהג צעיר) כדי לחסוך בפרמיה. בנוסף, אין לאפשר למבוטח להתעלם מחריג הקיים בפוליסה, ורק כאשר מתרחשת תאונה ונגרם נזק - לדרוש קבלת פיצוי יחסי לפי הקבוע בסעיף 18(ג) לחוק.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.