מה מחפשים בכירים בתעשיית המים העולמית בישראל?

במאי האחרון סימן העיתון "ניו יורק טיימס" באחד משעריו סיפור הצלחה ישראלי שאולי יישמע מפתיע על רקע הביקורת בישראל על ריבוי תאגידי המים והמונופול הממשלתי מקורות: ניהול משק המים. הכתבה תיארה כיצד התמודדה ישראל עם בצורות ומחסור במים באמצעות הטלת מסים על צריכת המים במשקי בית, קיצוץ סבסוד המים לחקלאים, התפלת מי ים ומיחזור מי ביוב, וכיצד הפכה המדינה למובילה בתחום הטכנולוגיות לייעול משק המים.

"מדינות רבות נושאות עיניהן למודל ניהול משק המים בישראל", אומר עודד דיסטל, מנהל המטה לקידום השקעות ותוכנית Israel NewTech במשרד הכלכלה. "המודל כולל היבטים של חקיקה, תמחור, הגדלת המודעות, מודלים עסקיים, וכמובן טכנולוגיה. הוא מקבל הרבה מאוד קרדיט מצד גופים רשמיים כדוגמת OECD, האו"ם והבנק העולמי. ישראל אף לוקחת חלק פעיל בוועדות שמגבשות את התקינה הבינלאומית בתחום המים".

מדינות רבות מתמודדות היום עם מחסור חמור במים, ובעוד שהביקוש למים עולה בכל שנה היצע המים רק יורד. בהודו, למשל, היצע המים הזמין פחת בשני שלישים ב-60 השנים האחרונות, בברזיל התמודדו השנה עם הבצורת החמורה ביותר שפקדה את המדינה במאה השנים האחרונות ובקליפורניה, הנשענת על אגירת השלג שיורד בחורף, כלל לא היה שלג השנה.

"אבטחת אספקה של מים מתוקים נהפכה לבעיה גלובלית. הבעיה רק מחריפה בכל שנה לאור גידול האוכלוסייה, כריתת היערות והזיהום", אומר ל"גלובס" גסנר אוליביירה, בכיר בתעשיית המים בברזיל ונשיא GO Association . לדבריו, בברזיל המחסור משליך גם על משק האנרגיה. "אזור סאו פאולו, למשל, ביתם של 20 מיליון אנשים, נסמך על מי הגשם בייצור החשמל ולכן כל שינוי באספקת המים משפיע באופן ישיר גם על האנרגיה".

כתוצאה מהמחסור במים, מתבצעת גם שאיבת יתר ממי התהום, וזו בעיה בפני עצמה. "מי תהום מהווים יותר משליש מכמות המים הנצרכת", אומרת שרת החקלאות של קליפורניה קארן רוס. "והבעיה היא שברגע שיש שאיבת יתר, נוצרות בעיות נוספות כמו שקיעת קרקע וירידה באיכות המים. לצערי יש אצלנו מאגרים רבים שמנוהלים באופן לא נכון".

ואכן, ניהול לא נכון של מאגרים בפרט ושל משק המים בכלל היא הבעיה הרחבה יותר. תשתיות המים ישנות (בקליפורניה הן בנות 70 שנה), פחת המים גבוה (בסאו פאולו הוא מגיע ל-34% והודו מצליחה לנצל רק 38% מהמים שזורמים במערכת), אין אגירת מים מספיקה, הטיפול בשפכים אינו מספק וכן הלאה.

"ניהול נכון של משק המים היה פותר חלק גדול מהבעיות", אומר ד"ר אפיצ'ארט אנוקולרמפאי מארגון משאבי המים בתאילנד. "נניח למשל שתאילנד הייתה מצליחה לנצל את מי השיטפונות שלה כך שישמשו אותה לימי הבצורת, המצב עכשיו היה נראה אחרת".

דרוש שינוי בתפיסה

מבחינת הבכירים שאיתם דיברנו, כדי למנוע החרפה במשבר המים העולמי, "צריך להפסיק להתנהג כאילו הכול כשורה, ולשנות את תפיסת הניהול של משק המים", כדברי אנוקולרמפאי. "לא מדובר רק בהטמעת טכנולוגיה כזו או אחרת, אלא בשינוי הוליסטי שיש לבצע", הוא אומר. לדברי רוס, בקליפורניה מתבצע כעת מחקר מקיף כיצד לנהל נכון את משק המים והמדינה אף השיקה בשנה שעברה תוכנית לביצוע השינויים הנדרשים בעלות של 7.5 מיליארד דולר. בברזיל, אומר אוליביירה, "החלו להעניק תמריצים לחיסכון במים והמדינה מטילה קנסות על צריכת מים עודפת".

ישראל עצמה בשנים האחרונות מטפלת במים וממחזרת אותם, מתפילה מי ים ומים מליחים, מנצלת מי שיטפונות, מבצעת פעולות הסברה ומקדמת מניעת בזבוז מים בבית ובעיר, וייעול השימוש במים בתעשייה ובחקלאות. "ישראל היא שיאנית בעולם בתחום טיפול ומיחזור המים", אומר אורי שור, דובר רשות המים. "היא מטפלת בכ-86% מהשפכים שברשותה, והמדינה הבאה בעולם אחרינו היא ספרד, עם פחות מ-20% טיפול והשבת מים. זה מקור לגאווה".

הטכנולוגיות המבוקשות

הבכירים שדיברנו איתם יגיעו בשבוע הבא לישראל כדי להשתתף בתערוכת Watec Israel 2015, מתערוכות המים המובילות בעולם, כדי ללמוד על מה שיש לישראל להציע בתחום. "ישראל היא המדינה המובילה בעולם בניהול משק המים, ואנחנו יכולים ללמוד ממנה המון בנושא", אומר אנוקולרמפאי ורוס מוסיפה: "העולם הולך לכיוון ניהול משק המים באמצעות סטארט-אפים, וישראל ידועה בסטרטאפים שלה". לדבריה, ריה כבר היום פועלות מספר חברות ישראליות במדינה, ויש לא מעט משלחות שמטרתן ללמד חברות בקליפורניה כיצד לייעל את השימוש במים בעיקר במגזרי החקלאות, התעשייה והמזון.

הטכנולוגיות המרכזיות שדרושות למדינות הן בתחום שדרוג מערכות המים, השבת מים (לכומר ניתוב מי גשמים לאחסון או הזרמה למי התהום), ניקוי המאגרים וזיהוי תקלות בזמן אמת.

"הודו מחפשת לייעל את התשתיות שלה, כמו גם לנקות את פני הנהרות, האגמים ומי התהום שלה, ולישראל יש הטכנולוגיות הטובות ביותר בתחום", אומר אנשומן, מנהל מחלקת המים במכון האנרגיה של הודו, ומפרט כי לישראל יש גם טכנולוגיות בתחומי הטפטוף וההשקיה, טיפול בשפכים, התפלה וטיהור מים וטכנולוגיות שקשורות בזיהוי תקלות בזמן אמת, ניהול מידע וקבלת החלטות. "כבר בשנת 2012 הצהירו הודו וישראל כי ישתפו פעולה בתחום טכנולוגיות חדשניות בתחום המים, כך שאני מקווה ששיתוף הפעולה יעמיק".

דיסטל מספר גם על שיתוף פעולה ייחודי עם ממשלת סין. "אנחנו עובדים שם על פרויקט 'עיר המים'. בחרנו עיר בסין שחיים בה יותר מ-1 מיליון תושבים, ואנחנו משדרגים בה את כל מערך המים באמצעות טכנולוגיות ישראליות. מדובר בפיילוט שיש לו פוטנציאל להצליח גם במאות ערים נוספות. כמו כן, חתמנו עם משרד המים של הודו על פרויקט להחייאת נהר הגנגס".

ואולם דיסטל טוען, כמו הבכירים שראיינו, כי על מנת שתעשיית המים של ישראל תפרוץ קדימה, מדינות צריכות לשנות את תפיסת הייסוד שלהן בנוגע לניהול המשק. "מדובר בסקטור שמרני שמתקשה לעכל ולקבל מודלים וטכנולוגיות חדשות. רק בשנים האחרונות מתחילות מדינות להבין שהן צריכות לקחת את המושכות לידיים. מרגע שיעשו זאת, ייפתחו עבור תעשיית המים הישראלית הזדמנויות אינסופיות".