חצי שנה אחרי: מאגר המחירים ברשתות עדיין לא שקוף לצרכן

כמעט חצי שנה חלפה מאז שחויבו רשתות המזון להציג באינטרנט את המחירים בכל סניפיהן במסגרת קידום שקיפות המחירים, שהיא אחד הסעיפים הבולטים בחוק המזון. המטרה שעליה הצהירו נציגי הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן הייתה להעניק כלי השוואתי יעיל בידי הצרכן ולעודד תחרות.

כשנכנס התיקון לתוקף, בחודש מאי 2015, גילו הצרכנים שמאחורי ההבטחה לשקיפות מחירים מסתתרים קבצים ארוכים ולא קריאים, אך ברשות הבטיחו אז כי יזמים פרטיים וחרוצים ייקחו על עצמם את המשימה ויפתחו אפליקציות השוואתיות.

בדיקת "גלובס" מגלה כי המצב עדיין עגום: מאגר המחירים מפורסם באתר הרשות להגנת הצרכן, ואם תנסו לאתר בו מחיר של מוצר ברשת כלשהי, תקבלו בליל אותיות ומספרים שבתוכם אולי מסתתר המחיר המיוחל - ואולי לא. אין סדר, ואין ממד השוואתי, רק ג'יבריש.

צרכנים שיבקשו להשוות מחירים, יוכלו להתנחם באופן חלקי בשני אתרים: האחד הוא אתר מייסופרמרקט (mysupermaket.co.il), והשני הוא אתר פרייסז (pricez.co.il).

אתר מייסופרמרקט העלה לאחרונה מידע מתוך המאגר בהתאם למיקום הסניפים הרצוי. השירות יעיל, אולם הוא אינו מכיל את כל הרשתות. אתר פרייסז, שעודכן לאחרונה, מציג מחירים לפי סניפים בהתאם למיקום, וגם כאן לא כל הרשתות בנמצא. בשני האתרים מוצג המידע לנרשמים בלבד.

אתרים נוספים נמצאים בשלבי פיתוח, בהם סלפרייס וזאפ מרקט, שבשבוע הבא צפוי לעלות עם נתונים השוואתיים מהמאגר, אולם רק לחלק מהרשתות.

מה תגלו אם תנסו לקבל את המידע עצמאית דרך אתר הרשות לסחר הוגן? המאגר כולל 14 רשתות, שמחויבות להעביר את מחיריהן בחלוקה לפי סניפים (שופרסל, מגה, רמי לוי, טיב טעם, קו-אופ שופ, ויקטורי, יינות ביתן, מחסני השוק, חצי חינם, אושר עד, מחסני השוק, טיב טעם ועוד). הקלדה על שם הרשת מובילה לקישור למאגר נפרד, כך שאי-אפשר להשוות בין הרשתות ובין הסניפים. בדרך למאגר, בחלק מהמקרים יש להקליד שם משתמש, בחלקן אף נדרשת סיסמה המופיעה בעמוד.

בשלב הבא מתקבלת רשימה, שבה מופיעים קודים במקום שמות של מוצרים. הקלקה על קוד פותחת לשונית חדשה שבה שוב יש לבחור בקוד. בשלב הבא נפתח דף עמוס אותיות ומילים שבתוכן מסתתר שם המוצר והמחיר.

במאגר של רמי לוי, למשל, הגענו למידע על טבליות למדיח. תמונה? תשכחו מזה. במאגר שופרסל לא נדרשת הקלדת סיסמה מיותרת, אך תחת שם המוצר נמצא קוד לא ברור. רוצים לדעת מה המוצר? כדאי שתבחרו בדפדפן שיעזור לכם בכך, אלא שאין שום הפנייה לדפדפן הרצוי (אקספלורר, למשל, לא יפתח את פירוט המוצר).

המשתמשים בדפדפן כרום יגלו כי אחרי שלוחצים על מקש ההורדה, נפתחת לשונית נוספת. שוב יש לבחור במוצר ולחכות במתח לתוצאה. אותנו הקישור הוביל לכמה מוצרים שאין קשר ביניהם: מכנסוני פמפרס, חמאה הולנדית, כף אשפה ועוד.

בשורה התחתונה: המאגר אינו שמיש כלל ועיקר עבור הצרכן.

מה כוונת המחוקק?

"מלכתחילה המחוקק לא התכוון שהצרכן ייגש לקבצים", אומר בועז יהב, מנכ"ל אתר פרייסז ומי שיעץ לרשות בכתיבת התקנות. "הכוונה הייתה שאפליקטורים ינגישו את המידע. צרכן שרוצה לבנות רשימת קניות יתבסס על האתרים ועל האפליקציות, ולא על המאגר".

אלא שנראה כי המחוקק התעלם מסוגייה קריטית - ברגע שסומכים על גופים פרטיים שיקימו ויתפעלו מנוע השוואה, הם עלולים לפעול ממניעים מסחריים, ולמשל, להציג מידע חלקי של רשתות שישלמו לאתרים.

הן יהב והן משה אלפרט, מנכ"ל אתר מייסופרמרקט, שוללים את הרעיון הזה ומדגישים כי המודל המסחרי שלהם מתבסס על פרסומים ובאנרים: "לא נגבה כסף מהרשתות. הקמתי אתר בעקבות המחאה החברתית, ויהיה אירוני מצדי להתחיל לגבות כסף עבור השירות. מידע מוטעה או חלקי יוביל לסנקציה מצד הציבור - אם הוא יגלה שהמידע לא מדויק, הוא יפסיק להשתמש באתר", אומר יהב.

אלפרט מחדד: "אובייקטיביות היא זכות קיומי".

- אבל לא כל הרשתות מוצגות במייסופרמקט, למשל קו-אופ.

אלפרט: "נכון, אבל הרוב כן מוצגות. אם נאתר ביקוש, נשלים יותר מהר את העלאת המידע. יש יותר מ-100 אלף מוצרים במאגרים של הרשתות, אנחנו מציגים בערך 45 אלף, וכל שבוע נכנסים עוד. יש עוד הרבה מוצרים ללא תמונות, ויש מידע חלקי. זה תהליך סיזיפי ויקר. אי-אפשר לחכות שכוחות השוק יפעלו לבד. הממשלה צריכה לצאת בקמפיינים ולעודד את השימוש במנועי ההשוואה".

חלק מהרשתות לא מצייתות

לא כל הרשתות מעלות את כל המידע הדרוש למאגר. יינות ביתן, למשל, עלתה למאגר רק אחרונה, ומחיריה לא מוצגים באופן רציף. חלק מהאפליקטורים עמם שוחחנו ציינו כי מחסני השוק מפרסמת שלא לפי התקנות, וגם פרסומי קו-אופ בעייתיים.

"ניתוח המידע מסובך ממילא, ויש רשתות שעוד מערימות קשיים ומעלות מידע לא מסודר או עודף מידע שכולל אפילו את הכריכים לעובדים. יש רשתות שמפרסמות מחיר שמסתיים ב-99 אגורות, למרות שהחוק אוסר זאת, ויש שמפרסמות מוצרים בפיקוח במחיר גבוה מזה שקבעה הממשלה. הבעיה היא לא רק של הרשתות שמזלזלות במאגר, אלא גם של הרשות להגנת הצרכן שלא עושה עם זה דבר".

בסלפרייס מחדדים: "הקבצים בלתי קריאים לאזרח הרגיל וקשים לקריאה לאנשי תוכנה. כל רשת משדרת קבצים במבנה שונה ובצורה מוצפנת, ומקטלגת את המוצרים לפי נושאים שונים - עובדה המקשה על ההשוואה בין סלי המוצרים ברשתות השונות. למרות ההנחיות הממשלתיות לפישוט הקבצים, הם עדיין מסורבלים וקשים לקריאה".

הרשות להגנת הצרכן: נטפל במפרי החוק

ענת בן עזרא דוקן, סמנכ"לית אסדרה, מינהל וארגון ברשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, מסבירה כי מהות החוק הייתה לספק מאגר בשפת מחשב, מתוך מטרה שהוא יעבור לאפליקציות דרכן הציבור יקבל את המידע.

- ומה אם יקרה אם אותם אתרים יפסיקו לפעול?

"ברגע שנראה שהשוק לא מסדיר את עצמו - נתערב. כרגע יש אפליקטורים שמביאים את הידע לצרכנים, ובכל מקרה לצרכנים יש אפשרות לקרוא את המידע בקובץ אקסל. מכיוון שהוא כולל 25,000 מוצרים, הוא לא נגיש לקריאה. הייתה דילמה אם להקים מאגר ממשלתי, והוחלט שלא, בהנחה שהאתרים יציגו מידע אמין. התרענו שיכולה להיות בעיה, אבל הוחלט לתת לכוחות השוק לעבוד".

- נקבע פרק זמן מרבי כדי לוודא שכוחות השוק עובדים?

"לא. ברגע שנראה שהמשק לא מסדיר את עצמו - נתערב".

- אבל במאגר יש בעיות.

"נתנו 3 חודשים לרשתות להתארגן. ימי החסד חלפו, ונפעל בהתאם לכלים שיש ברשותנו. רשתות שלא מפרסמות מחירים חשופות לעיצומים כספיים. אנשי מחשבים שלנו בודקים את כל המאגרים, ומי שלא עומד בתנאי התקנות, צפוי לעונשים. לגבי מידע על הפקעת מחירים של מוצרים בפיקוח - אנחנו מעבירים למי שאמון על הנושא".

- האם חלה ירידת מחירים בעקבות השקיפות?

"מוקדם לדעת. הרשתות עצמן חלוקות בנושא הזה".

תגובת יינות ביתן: "אנו פועלים במסגרת החוק ועובדים כל הזמן לשפר את הקבצים לנוחיות שימוש האפליקטורים".

תגובת מחסני השוק: "אכן בחול המועד הייתה בעיה בשרתים, השבנו את פעולתם לעבודה תקינה היום".

פרשנות: ככה זה כשעושים חצי עבודה / דפנה הראל-כפיר

המוני צרכנים מחו, שעות רבות בוזבזו על דיונים, וטובי המוחות עמלו כדי לפתור את הכשלים בשוק המזון בארץ, אבל כשהגיעו לישורת האחרונה והעלו על נס את נושא שקיפות המחירים - הם נכשלו כישלון חרוץ.

"שקיפות "ו"מאגר המחירים" הם נכון להיום שני מושגים סותרים, אפילו מעליבים מבחינת הצרכן.

ההחלטה לחייב את רשתות המזון לדווח על כל מחיריהן כל שעתיים בכל סניף היא גזרה שקשה מאוד לעמוד בה, כמעט מופרכת, אבל יש החלטה מופרכת ממנה - להשאיר את הקמת מנוע השוואת המחירים לחסדיהם של יזמים בשוק הפרטי.

הכתובת הייתה על הקיר, אבל לא היה מי שטרח לקרוא אותה. לממשלת ישראל לא הייתה שום סיבה מוצדקת לוותר על הקמת מנוע השוואת מחירים שיהפוך את המספרים המקודדים החבויים במאגר מחירים למנוע השוואתי שימושי.

כאשר היא רוצה, היא עושה זאת נהדר. המחשבונים שמוצעים היום באתר משרד האוצר, ומאפשרים השוואת מוצרים מסובכים כמו ביטוח או קרנות השתלמות, הם שירות אמיתי ויעיל לציבור, שמאפשר שקיפות ובעקבות זאת תחרות.

השוואה של מוצרי צריכה מקוטלגים עם ברקודים אמורה להיות פשוטה בהרבה, אבל ממשלת ישראל נכנעה ללחצים של בעלי אינטרסים ועשתה רק חצי עבודה - פרסמה הנחיות ריקות מתוכן.

ואם יש דבר מכעיס יותר מעליבותו של מאגר המחירים הנוכחי, הרי שזו אוזלת-ידה של הרשות להגנת הצרכן. המועד שנקבע ליציאתו לדרך של מאגר המחירים נקבע למאי 2015 - אך הרשות לא עשתה די כדי לאלץ את רשתות המזון לעמוד בתאריך שנקבע. בישראל כמו בישראל, תאריך יעד הוא רק המלצה.

גם כשראתה שחלק מרשתות המזון מצפצפות עליה ולא מעלות את נתוניהן למאגר, בחרה הרשות במדיניות ותרנית - לתת למהלך הכושל הזה עוד 100 ימי חסד. חלפו עברו גם אותם 100 ימים, ומדיניות הצפצוף נמשכת, כשהרשות עומדת בחיבוק-ידיים.

כיצד אפשר להאמין לה כשהיא מבטיחה כעת לפעול?