במהלך לימודיי לקחתי קורס אצל פרופסור מבכירי בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, שטען בתוקף כי אין דבר כזה Over-Qualified. אני כבר לא זוכרת את נימוקיו לטענה, עבר מאז חצי יובל, אבל לקח לי למעלה מעשור להיווכח שהטוענים לכישורי יתר טועים. כמעט מידי יום אני נתקלת באנשים המספרים לי כי רוב כישלונותיהם בראיונות עבודה הם בשל כישורי יתר, לעיתים רחוקות זו התשובה שקיבלו כשהתקשרו לברר את הסיבה לכישלון, בדרך כלל זו הפרשנות שהם עצמם נתנו לסיטואציה. כמעט תמיד הגורם לאי ההצלחה הוא אחר לחלוטין.
איך אני יודעת? מאד פשוט. לפני הגעתם לראיון העבודה מישהו קרא את קורות החיים שלהם, ואם בכל זאת זומנו כנראה שאינם Over-Qualified. כנראה שהרקורד התעסוקתי שלהם, הגדרות התפקיד, הארגונים בהם עבדו והשכלתם מתאימים לפרופיל המשרה, אלא אם קוף כתב עבורם את קורות החיים. מעסיקים לא נוהגים לראיין בעלי כישורי יתר כשירות לציבור, בקושי יש להם זמן (וסבלנות) לראיין אנשים שעל פניהם מתאימים לתפקיד. הם מתמקדים בבעלי פוטנציאל ההתאמה הגבוה ביותר, למעט במקרים יוצאי דופן של אי בהירות לגבי דרישות התפקיד, מצב בו חלק מהמועמדים עלולים להיפסל בסופו של דבר בשל כישורי יתר.
בשאר המקרים בהם נשלפת תשובה ה Over-Qualified מדובר באחת משתי סיבות: הראשונה באדיבות המראיינים, השנייה בגלל המועמדים.
מתפשרים על הנייר
כשהמועמדים הם שאחראים על הפקת ה Over-Qualified, כמעט תמיד מדובר באנשים שמחוסר ברירה מחליטים להתפשר, או נדחפים לכך על ידי קרוביהם, אבל לא הולכים עם ההחלטה עד הסוף. הם נמצאים כבר הרבה זמן מחוץ לשוק העבודה ומבינים שאין להם ברירה אלא להתפשר, אבל רק רציונאלית. הם משנמכים את קורות החיים, מקטינים את הגדרות התפקיד, מרדדים את התפקידים, מסירים נתונים על הצלחות, לעיתים מעלימים תואר אקדמי כזה או אחר מהמסמך, העיקר להתאים את הרקורד לדרישות התפקיד הנחות, ואז מגיע הראיון. הם מתיישבים מול המראיין אבל הסיפור שהם מספרים לו שונה לגמרי, כאילו מעולם לא החליטו להתפשר. במקום להכריז "התפקיד הזה קטן עלי ביג טיים אבל אין לי ברירה, אשתי לוחצת, ברגע שאמצא תפקיד טוב יותר אני עף מפה כמו טיל", הם ממחישים למראיין בתשובותיהם המפורטות שכבר לפני עשור עשו תפקיד משמעותי שיותר, שאין שום סיכוי שיקבלו את מרותו של בוס פחות מנוסה מהם, שגיוסם יגמר בכישלון מהדהד. גם אלה שלמדו לדקלם את "התשובות הנכונות" ("אני לא מחפש להתקדם, הכי חשוב לי לעשות תפקיד מעניין בחברה רצינית, להצליח, לתרום... בלה בלה בלה") אינם מצליחים לשכנע שהם הבחירה הנכונה, אלא אם ההחלטה להתפשר היא לא רק רציונאלית אלא גם אמוציונאלית. מראיינים מנוסים יודעים להבחין מתי מורחים אותם, וגם אלה היוצאים בהרגשה שהראיון היה מעולה מגלים בסוף שזה הפוך.
מוטיבציה של חתול מת
כשהסיבה ל Over-Qualified היא המראיינים מדובר בסך הכל במכבסת מילים של מי שאין לו כל סיבה או רצון להגיד למועמד את האמת. למה למראיין לצאת רע כשהוא יכול לצאת גדול, להחמיא למרואיין על כישוריו יוצאי הדופן במקום להגיד לו "אתה לא אמין; יש לך מוטיבציה של חתול מת; אנחנו מחפשים מנהל ולא רכיכה שידרכו לה על הראש"; או שאר פנינים ששמעתי ממראיינים (בדיסקרטיות כמובן) לאורך השנים.
כך או כך, ההתחפרות בתירוצים כמו כישורי-יתר, אפליית גיל (בשנות ה-40), הכל פרוטקציה, המראיינים (בדרך כלל המראיינות) מטומטמים, כשל שוק וכו' רק מרחיקה מחפשי עבודה מהמטרה. זכרו, מי שהצליח להגיע לראיון עבודה אצל המעסיק אבל לא הצליח להתברג בין שלשת המועמדים המובילים, פישל. בגדול.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
