בוקר אחד נמאס לשחף בר גפן, 37, למיין תפוחי אדמה על המסוע של פס הייצור. זו כמובן מטאפורה, אך במבט לאחור, אחרי שעשה שינוי של 180 מעלות והחליף את פאלטת הצבעים של הקריירה שלו מחמישה גוונים של אפור ל-50 גוונים פלורסנטיים, ברור עד כמה המסלול שבו התחיל לא נועד בשבילו.
היום הוא מתמחה בפרסום דיגיטלי, אבל ההתחלה הייתה בתעשיות הביטחוניות, המשך טבעי של מה שעשה בצבא (שירות ביחידה מובחרת שעליה לא ניתן להרחיב את הדיבור) - רק בלי האקשן, ועם יציבות, אופק כלכלי, עניין, מצוינות וכל אותן נקודות שהקו שעובר ביניהן משרטט תמונה של בית עם גינה בשכונת נווה-בורגנות.
"עבדתי במקום טוב מאוד, אבל עם תקרת זכוכית", הוא אומר היום, ממשרדי חברת הפרסום שלו, הצבעוניים והמעוצבים, שבהם העובדים בדיוק עוסקים בשתילת עציצים, בסרבלים מיוחדים שהזמין להם. "בתעשיות הביטחוניות הקצב נורא אטי והאנשים מבוגרים יותר ושמרנים. אבל שילמו לי הרבה כסף וזה סיר בשר. ידעתי אז שאם לא אפעל מהר, יש סיכוי שאעשה את זה עוד הרבה שנים".
- עזבת בלי עבודה אחרת ביד.
"כשאתה עם הגב לקיר, אתה לפחות יכול לדחוף עם הרגליים. דחקתי את עצמי, אמרתי 'אני אהיה עצמאי'. אני מאוד נון קונפורמיסט. מתקשה במערכות. המרדנות היא בד.נ.א שלי. חייב להיות אופוזיטור - להיות במערכת, אבל באופן בועט. העובדים שלי לעולם לא ילכו עם תג עובד. אני כל הזמן שואל את עצמי איך היו עושים את מה שאנחנו עושים במקום גדול ורציני, ואז חושב על דרך אחרת לעשות את זה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
