טקס חתימת הסכם הגג בבאר-שבע בשבוע שעבר סימל גם את השינוי שעבר ראש הממשלה בנימין נתניהו ביחס לבירת הנגב.
סוף-סוף, ראש הממשלה לא השתמש במנטרה השחוקה והקבועה שלו "נבטל את הפריפריה". סוף-סוף היה ברור שהתוכנית להקמת 20 אלף דירות בעיר - הודות להסכם הגג שנחתם בין העירייה למשרד האוצר ומבטיח תקצוב פיתוח תשתיות ברחבי העיר בעלות של מיליארדי שקלים - היא בסך-הכול תוצאה מתבקשת של מה שקורה בבאר-שבע, ולא הסיבה לבוא לשם.
זה לא מובן מאליו. בנאומיו של ראש הממשלה שימשה באר-שבע במשך שנים בעיקר ברירת מחדל לא רעה (יחסית) למי שלא מסוגל לקנות דירה קרוב יותר לגוש דן. נתניהו הגיע לפריפריה בעיקר כדי להתגאות על חיבורה המהיר למרכז המדינה.
לפני שלוש שנים למשל, הגיע נתניהו להשקת הקו המהיר בין באר-שבע לתל-אביב, כדי להלל את היכולת להגיע בתוך 55 דקות בלבד מבאר-שבע לעיר הגדולה (לעומת 76 דקות קודם לכן).
ולא רק נתניהו: אפילו ראש עיריית באר-שבע רוביק דנילוביץ' אמר אז שמדובר במהפכה תחבורתית, ואם "הנסיעה בין תל-אביב לבאר-שבע התקצרה, אין סיבה שאנשים לא יבואו לגור פה ויצאו לעבוד בתל-אביב".
אבל בשבוע שעבר נתניהו כבר לא דיבר על הנסיעה הקצרה לעבודה בתל-אביב (גם שעתיים נטו ברכבת הן די הרבה זמן), אלא על "החברות בתל-אביב והרצליה שפותחות משרדים בבאר-שבע".
זה לא שהפריפריה לפתע לא קיימת, אבל היא משתדלת להסתדר לבד. במשנה החדשה שאימץ ראש הממשלה, באר-שבע נמדדת לא על-פי המרחק מהעיר תל-אביב, אלא על-פי היכולת לשחזר את הצלחתה. במשנה החדשה הזו, גם קו הרכבת שנתניהו חנך לפני חודש באשקלון, שחיבר את ערי הדרום זו לזו (אשקלון, שדרות, נתיבות, אופקים, באר-שבע), משמעותי אפילו יותר ממהירות הנסיעה של אותן ערים למרכז.
נכון שייקח עוד זמן עד שבאר-שבע אכן תהיה מטרופולין עם רגליים יציבות, אבל היא כבר הפסיקה להידמות לעיר שינה רחוקה. גם בגלל יחידות הסייבר האזרחיות והצבאיות שמגיעות לשם, גם בגלל קרית ההדרכה הענקית שהקים צה"ל, ובעיקר בגלל שינוי התפיסה, של ראש הממשלה ושל כל השאר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
