"האתגר הגדול ביותר שלי הוא למנוע מהעיר להתייקר"

עדיין סקסית, כבר לא ענייה

"כבר אי אפשר לומר על ברלין שהיא ענייה. שיעור האבטלה בעיר כיום הוא הנמוך ביותר מאז איחוד הגרמניות, אנחנו צופים בשמחה בפיתוח מהיר של מרכזי עסקים, ותקציב העירייה מאוזן זה שנים אחדות, דבר שבהחלט עוזר לצמצם את החובות שהעיר היתה שקועה בהם זמן רב. עם זאת, יש לברלין אתגרים שמיוחדים לה, וזה טבעי שהשלטון המרכזי נדרש לסייע לנו בהתמודדות איתם".

סיכונים של עשירים

"בעיני, הדבר שמייחד את ברלין מכל הערים הוא שילוב לא רגיל בין מהות עירונית של 'עיר עולם', לבין יוקר מחיה נמוך במיוחד. ברלין היא העיר היחידה בעולם שמציעה לתושביה ולמבקריה עושר תרבותי, גיוון מסחרי, הזדמנויות חברתיות וכלכליות בסדר גודל של בירות חזקות של מדינות, בלי שהדבר הפך אותה לעיר עם יוקר מחיה בלתי אפשרי. בערים שהופכות להיות גלובליות ומושכות אליהן עסקים בינלאומיים, הדיור מתייקר ורק עשירים מאוד יכולים להרשות לעצמם להתגורר בהן. בברלין, לשמחתי, זה עדיין לא קרה".

מחזיקים במושכות

"כלל ידוע הוא שככל שעיר גדלה, הביקוש לדיור עולה ואיתו מתחילה עליית מחירים. בזה אין חדש. גם ברלין גדלה מאוד בזכות תושבים חדשים שמגיעים אליה, ולכן לצד דאגה לתעסוקה עבורם - חלקם באים לעבוד - צריך להמשיך ולבנות עבורם גם דיור. המטרה היא לספק דירות, לשמור על תעריפי שכר דירה נמוכים, ושזו תהיה המציאות גם במרכז העיר. בינתיים אנחנו מחזיקים את המושכות של השוק, ומצליחים לשלוט בו".

מדיניות דיור חברתית

"להשקעות שמגיעות מיזמים פרטיים יש תרומה לא מבוטלת, ומוערכת, לתנופת הבנייה של דיור בשנים האחרונות. אני לא אכחיש שעל מנת להשיג את מטרות הפיתוח של העיר לא נוכל להסתפק רק בבנייה בכסף ציבורי. אנחנו זקוקים להשקעות של המגזר הפרטי במיזמי מגורים. עם זאת, אני רוצה להיות מאוד ברור ולומר שהמדיניות המוצהרת של שלטונות ברלין היא לשמור על דיור נגיש לכל, וזאת מתוך גישה חברתית מובהקת. הפגנו את המחויבות שלנו למדיניות זו במהלכי חקיקה שונים שיזמנו כדי לעצור את העלייה בשכר הדירה, וגם בכסף שהעיר משקיעה במטרה הזאת. כך למשל ייסדנו קרן השקעות לבניית דיור בר השגה, ואנחנו שותפים במיזמי בנייה שמטרתם לספק גם דיור כזה לתושבי ברלין. כמו כן הגדלנו את נתח סעיף הדיור בהצעת התקציב של העירייה לשנה הבאה. זה איתות ברור לאחריות שאנחנו מרגישים כלפי הצורך בדיור ולחובתנו לספק אותנו לתושבי העיר".

בעלות על שכונה

"האתגר הכי גדול שלי הוא למנוע מברלין להתייקר. אני לא רוצה שהיא תהפוך לעיר יקרה מדי, כמו ערים בסדר גודל דומה לה בעולם. אחת הדרכים למנוע זאת היא פיתוח מקביל של כל הרובעים של העיר, כולל השקעה בשכונות חלשות (וכך לפזר את הביקוש). זו הסיבה שבגללה ייסדנו את תוכנית הניהול של העיר לפי רובעים. נותנים עצמאות לרובעים מתוך תפיסה שאחד הדברים שמחזקים שכונה היא תחושת הבעלות והשותפות של דייריה. התושבים יכולים לקבל החלטות בנוגע להקצאות התקציבים הציבוריים בשכונה שלהם, הדבר מוסיף למחויבות שלהם, ובסופו של דבר לערך של השכונה".

גיוון אוכלוסייה

"לא טוב לעיר להיות מורכבת מאזורים 'לצעירים', או 'למשפחות'. בעיר טובה יש גיוון חברתי בכל שכונה, ובכל אזור גרים יחד סטודנטים, משפחות, פנסיונרים ואוכלוסיה עובדת. קשה להימנע מג'נטריפיקציה (סילוק תושבים ותיקים משכונה מתפתחת שנכנסת אליה אוכלוסיה עשירה חדשה), כמעט כל פיתוח עירוני מביא אותה לבסוף. אבל ככל שהתופעה קיימת, אפשר להתמודד איתה ולמתן אותה. כדי לשמור על הגיוון החברתי - שהוא דבר חשוב מאין כמותו לעיר, צריך הקפדה על דיור מגוון שמתאים לכל האוכלוסיות. לכן ברלין משקיעה בדיור בר השגה בכל השכונות, ונותנת ליזמים שמספקים אותו תמיכה פיננסית".

קרקע של הזדמנויות

"משקיעי נדל"ן שבאים לפה אמורים להבחין בכך שהפוטנציאל הגבוה ביותר להשקעות בעיר אינו במגורים, כי אם במגדלי משרדים ובמרכזי פיתוח טכנולוגי שאנחנו בונים ושואפים להרחיב. ברלין מתפתחת למעמד של בירת המו"פ הטכנולוגי היצירתי של אירופה. אוכלוסיית המהגרים החדשה שמגיעה לכאן מדרבנת את התהליך הזה, הוא טוב לעיר והוא מנוע כלכלי שלה. מה שמייחד את ברלין מערים מרכזיות ומפותחות אחרות, שאצלנו יש עדיין קרקע פנויה קרובה למרכז העיר, אשר מחכה לפיתוח ולבנייה. אנחנו רוצים שיבנו על שטחים אלה מרכזי תעסוקה. אתרים שמעניינים במיוחד כרגע הם Humboldthafen (על שפת הנמל שליד שכונת מיטה בלב ברלין); מרכז הפיתוח המדיה והמדע Adlershof, שבדרום מערב העיר; ושטח שאנחנו מיעדים כמרכז מחקר בצפון - Berlin Buch. כל פעילות תעסוקה מביאה איתה פיתוח גם לאזורי המגורים שבסביבה".

רחובות מסחריים

"כללי הבנייה החדשים מגדירים עירוב שימושים כתנאי. ברור שבנייה רק של דירות ודירות ודירות אינה מהלך טוב, גם כשלחץ הביקוש דוחף לכך. הפיתוח בברלין מחייב תכנון של שטחי מסחר: חנויות, בתי קפה, גלריות ואפילו בתי קולנוע, מעורבים עם בתי המגורים. זה מה שצריך כדי למשוך את הציבור בחזרה לרחובות המסחריים. הטיפוח של הרחוב הוא חלק מהפיתוח ומהטיפול השוטף, כי גם בלי עצים, בלי נתיבי תחבורה לאופניים וכיוב', הרחוב העירוני פשוט לא עובד".

חכמים בתחבורה

"ברלין גדלה מעל ומעבר לכל תחזית. השנה קיבלנו לתוך העיר 40 אלף תושבים חדשים, תנופת ההגירה הזו מבורכת מכל בחינה, אך היא מאתגרת את התשתיות. אחד היעדים הוא ארגון מחדש של התחבורה ההמונית. המשמעות של הרבה יותר אנשים בעיר היא הרבה יותר אוטובוסים, יותר רכבות, יותר טכנולוגיה מתוחכמת שמטפלת בניהול התחבורה. 'עיר חכמה' נמדדת ביכולת שלה לנהל באופן חכם את התנועה בתוכה".

שלום בדרכים

"ברלין היא עיר שלא צריך להחזיק בה מכונית. זה אחד היתרונות שלה וזו אחת הסיבות שבגללן היא אטרקטיבית וזולה - הכל נמצא במרחק נסיעה ברכבת, וכמעט תמיד יש תחנת רכבת קרובה. 15% מכל הנסיעות בברלין מתבצעות באופניים, והיעד שלנו הוא להגיע ל-25%. ברלין 'עיר ירוקה' מהבחינה הזו, אנחנו משקיעים בתשתיות אופניים ומתכוונים להרחיב אותן בכל העיר. עם זאת, איני סבור שצריך לדבר על מאבק על זכות הדרך במונחים של מלחמה. אין טעם להיות בעד סוג תחבורה מסוים ונגד סוג אחר. גם למכוניות יש מקום ברחוב, גם לאופניים וגם להולכי הרגל. השאיפה שלי היא אינטגרציה עובדת בין כל סוגי התחבורה והתנועה. את מצבם של הולכי הרגל אנחנו מתכננים לשפר על ידי שינוי מדיניות הרימזור ברחוב, כך שתהיה העדפה להולכים".

הברלינאים החדשים

"המהגרים החדשים מעצבים את הסצנה החברתית של העיר וזה מקור הכוח הכלכלי הגדל והמתפתח שלה. כך למשל, הרבה מהמהגרים לברלין מביאים איתם את מקור הפרנסה שלהם. הערבוב הוא פנטסטי והוא דלק לפיתוח עירוני: אמנים מלונדון, יזמים מסיליקון ואלי בקליפורניה ואדריכלים מספרד, הם הברלינאים החדשים. ברלין מתפתחת להיות בירת מרכז הפיתוח הטכנולוגי של אירופה. אני לא סבור שעלי לקרוא לקבוצה מסוימת של אנשים, או לעודד מגזר עסקי כזה או אחר שיגיע לכאן במיוחד. לעת עתה אני מרוצה מכך שבוחרים בנו כיעד להגירה, בזכות המוניטין הטוב שיש לברלין כעיר, ולכלכלת גרמניה כולה כמדינה".

עולי ברלין

"אני מאמין שישראלים רבים מגיעים לכאן כי הם רוצים ללמוד את תולדותיהן של גרמניה ושל ברלין. ההיסטוריה מסקרנת אותם, כולל התקופות החשוכות, ולכן הם באים. כשהם כאן, הם מגלים עיר מלאת חיים, ומתחילים להתעניין לא רק בעברה, אלא גם בהווה שלה ובעתידה. סצנת הסטארט-אפ שמתעוררת כאן, האפשרויות הכלכליות, התרבות והחברה, הם תנאים אטרקטיביים לבניית משפחה. אז ישראלים באים בגלל ההיסטוריה, ונשארים כי הם מתאהבים בעיר ובאפשרויות הנוחות לחיות בה".

בין ברלין לתל אביב

"אצלי נוצר הרושם כי שתי הערים הללו כנראה דומות מאוד: צעירות, פתוחות, דינמיות ומתמודדות עם אתגרים עירוניים דומים. אני יודע שצעירים ישראלים רבים מגיעים מתל אביב לברלין, כדי לבקר וגם כדי להישאר. אני מברך על כך, ומסתקרן, וזו אחת הסיבות שבגללה אני מצפה לביקור הראשון שלי בתל אביב".

דרוש ניסיון בפליטים

"קשה לנבא את השפעת גל הפליטים הנוכחי, אפילו עבור עיר גדולה כמו ברלין אין לדעת מה יקרה. זו התפתחות בסדר גודל שלא צפינו, ואנחנו עושים כרגע מאמצים להתמודד איתה כל יום ביומו. כרגע, הדבר הראשון שצריך הוא למצוא עבור הפליטים מקום להיות בו. זו משימה אדירה, אבל ברלין מיוחדת, היא עיר שכבר צברה בעבר ניסיון בביצוע משימות מסוג זה. בתום מלחמת העולם השנייה, ומיד אחרי איחוד הגרמניות לפני 25 שנה, ברלין קלטה אליה המוני פליטים שהגיעו אליה כדי לחפש את מזלם. יש לנו הרבה עבודה לעשות במשבר הנוכחי, אך בשורה התחתונה נזכור שההיסטוריה מלמדת שברלין הצליחה כבר להתמודד עם גלי פליטים, ולקלוט אליה את תושבים חדשים בהצלחה".

פלישת התיירים

"אנחנו עדיין מרוצים מכך שמיליוני מבקרים מגיעים מכל העולם (בשנה שעברה נשבר שיא כשנרשמו 27 מיליון תיירים, עלייה של כמעט 9% בתוך שנתיים - מ.מ). העיר מרוויחה מתיירות, בדיוק כמו שהעיר ונציה מרוויחה מהתיירים המגיעים אליה. עם זאת, אנחנו מודעים לבעיות שמגיעות עם מציאות זו. גם אצלנו יש שכונות שמרגישות את ההשפעה של התיירים יותר משכונות אחרות. בעיה גדולה אחת היא השכרת דירות לתיירים בחופשה. כולם נפגעים מכך - המלונות הרשמיים והדיירים בבניינים שבהן הדירות מושכרות לצרכים אלה. יש אזורים שבהם הפעלנו כללים האוסרים כל פעילות השכרה של דירות שלא למטרות מגורים של תושבי ברלין. סוכנות התיירות העירונית פתחה בשכונות מסוימות בקמפיין המופנה לתיירים ומבקש מהם להפגין התחשבות בתושבים".

מעורבבת, אקראית, לא צפויה, קולטת הגירה

אולי משום שתולדותיה של ברלין הכתיבו שלא התפתח בה "מרכז" של ממש, וגם משום שהעיר מעודדת עצמאות בשכונותיה, מתפתחים בעיר אזורים עם אישיות יחודית, שמתעצבת בסגנון שהתושבים מכתיבים.

לשכונות רבות בברלין יש קיום עצמאי, עד כדי שתושביהן יכולים שלא לצאת מהן שבועות, מבלי שדבר יגרע מאיכות חייהם. ניכר בברלין שיש בעיר הזו משהו שמקבל את הזר השונה והאחר, ויש בה משהו מאחד.

מעבר לכך, אף על פי שהיא מפוזרת על פני מאות קמ"ר, אף על פי שכבישים מהירים מבתרים את חוצותיה וגשרי רכבות את שמיה, אף על פי שבוניה כיתתו את כיכרותיה למעגלי תנועה, את רחובותיה למסילות ברזל ואת שדרותיה למגרשי חניה, ואף על פי ששינוי תחבורתי עוד רחוק מאוד ממנה (כי מי מעז לצאת נגד תעשייה שמחזיקה רבע מהמשק) - העיר ברלין ידידותית גם להולכי הרגל.

בברלין כמעט ואין מקומות עבודה שבהם מתקיים "ייצור". רבים מתושביה לא מחזיקים ב"ג'וב", לפחות במובן הגרמני של המלים האלה (תשע עד חמש, משכורת וביטוח רפואי בסוף כל חודש). בנוסף, ברלין גם קולטת אלפי מהגרים בכל חודש. חלקם כמובן אזרחים עשירים שנשאבים אליה מערים גרמניות קטנות ומצטמקות, אבל חלקם הלא מבוטל מרחוק הגיעו, בדרך לא דרך, והם מגיעים עניים מאוד. ואף על פי כן, העיר מצליחה לשמור על יציבות כלכלית ולהחזיר חובות (טוב, בזה גם הממשלה קצת עוזרת, ואולי הרבה).

כל הדברים האלה הופכים את ברלין לעיר לא מאוד "גרמנית". היא מגוונת מאוד וכל כך עירונית - בלתי צפויה, אקראית - ולכן גם עובדת כל כך טוב מבחינה עירונית.

המהומה הרועשת והגיוון האינסופי, הפתיחות המסורתית ששאבה אליה אוכלוסייה מיוחדת מאז ומעולם, היא כנראה גם הסיבה שפרנסיה אינם חוששים מגל הפליטים הנמשך אליה, ומאמינים שאפילו הוא ייטמע בתוכה, בסופו של דבר, בהצלחה.