הפועל הסיני בענף הנדל"ן קובר את הסטארט-אפ ניישן

במדינה כמו שלנו, שבה חוסר היציבות הוא השגרה, ישנם כמה דברים שאפשר לסמוך עליהם: חברת החשמל תאיים בכל קיץ להוריד את השאלטר והתאחדות הקבלנים תצהיר שבהיעדר פועלים זרים מחירי הדיור יעלו.

האיום של השתיים דומה. הוא אכן מעיד על מצוקה אמיתית, אולם בשני המקרים הסיבה למציאות העגומה דומה - שמרנות של השוק, והרצון להישאר במאה ה-19 כמעט בכל מחיר. כך, משק החשמל הישראלי נשען כולו על משאבים מתכלים, אף שישראל היא אחת המדינות עם הפוטנציאל הגבוה ביותר לאנרגיה סולארית. כך, גם בשוק הבנייה מתעקשים להישען על הפועל הזר ועל בנייה ששייכת לעבר.

התאחדות הקבלנים טוענת שהמחסור בכוח אדם נובע מהיעדר היצע של פועלים ישראליים. היא מוכנה לשלם עד 20 אלף שקל בחודש - רק שיבואו. פתרון מצוקת העובדים יביא - לטענתם - להורדת מחירי הדירות ב-5%-7% ולקיצור תהליכי הבנייה ב-20%-30%.

בטווח המאוד קצר זה אולי נכון. היעדר היצע של כח אדם מעלה את שכר העובדים המיומנים, שמעלים בסופו של דבר את מחירי הבנייה. נכון? לא נכון.

פרופ' יחיאל רוזנפלד מהטכניון מפרסם אחת לתקופה דוח מבהיל על ליקויי בנייה ועל הקשר ביניהם לעלויות הבנייה. מחקר זה חופף למחקרים דומים בעולם - ליקויי בנייה מייקרים את הבנייה ב-10%-15%. ליקויי בנייה, מסביר רוזנפלד, נובעים בעיקר מבנייה לא מקצועית ומתפר בלתי מפוקח בין אנשי מקצוע. טעות ביציקה מתגלת בשלב מאוחר ומחייבת ניסורי פתחים על מנת לאפשר מיקום משקופים וכדומה.

תרבות ה"יהיה בסדר" משלימה את המגמה. המחקרים חושפים את העובדה שהמפקחים מטעם הקבלן או היזם אינם מזהים את הליקויים ואת מרבית הלקויים שמתרחשים בשלבי השלד מחביאים בשלבי הגמר באמצעות טיח, גבס, ריצוף ותקווה שהלקוח לא יגלה (20% מהליקויים נחשפים על ידי הרוכש).

העובדה היא שמרבית הלקויים נגרמים על ידי שיטות בנייה גרועות ועל ידי פועלים לא כשירים (קרוב ל-80% מהליקויים) מחייבת בדק בית. התמכרנו לשיטות בנייה שמרניות ויקרות להחריד, במקום שניקח את המוח הישראלי לפתח טכניקות ושיטות בנייה חדשות וחדשניות שיוזילו את הבנייה, יצמצמו את הליקויים ויזרזו את זמני בניית הדירות ומסירתן.

הרבה מדי בטון

כשתכננתי את הבית הראשון (והמאוד ירוק) שלי, באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, באזור הררי וקריר, הצגתי בפני הקבלן פרטי בנייה "אירופאיים". הקבלן חייך והסביר לי שאנחנו במזרח התיכון, "וכאן בונים פשוט, רגיל, הרבה בטון". כמעט שני עשורים אחרי כן, אנחנו עדיין בונים ככה - פשוט, רגיל והרבה (מאוד בטון). עשרים שנים לאחר מכן, עדיין יש כאן פחד עצום מבנייה מורכבת וכמות אדירה של יציקות בטון מיותרות.

ישראל נחשבת בעולם לאומת החדשנות, אבל בונה בצורה השמרנית ביותר שיש.

אסון ורסאי היה מורכב מכשלים רבים, אבל הצבעוני שבהם היה כשל שיטת הבנייה "פל קל" שהפך לשם נרדף לחדשנות פזיזה בתחום, כזו שגובה חיי אדם. הרעיון שמאחורי השיטה היה רעיון לא רע בכלל, אבל כשחיברו אותו לתקנות ולפיקוח חובבניים, החדשנות הפכה לכשל.

אחת מהמסקנות המוקדמות של ועדת זיילר שקמה בעקבות האסון היתה שיש למסד שיטות בנייה חדשות - להקים גוף במכון הלאומי לחקר הבנייה שיבחן שיטות בנייה חדשות וילווה את הביצוע לאורך שנים. החלטת ממשלה מס' 899 מיום 11.11.2001 מינתה את היחידה לבחינה ולאישור שיטות בנייה חדשות במכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון לפקח ולאשר שיטות בנייה חדשניות.

ומה קרה מאז? ביורוקרטיה וחשש מתביעות הביאו לכך שרק בשנת 2011 אישר משרד האוצר כתב שיפוי שימנע תביעות נגד בודקי המכון. עשר שנים אחרי החלטת הממשלה. הלכה למעשה, עוד חמש שנים עברו מאז, ויש כיום שיטת בנייה אחת בלבד שנמצאת בשלבי בחינה מתקדמים.

כבד זה טוב

איך זה קשור לסינים ולעובדה שממשלת ישראל אישרה לאחרונה להביא 20 אלף פועלים מסין (ועוד 20 אלף בפעימה השנייה)? הנחת היסוד בקידום שיטות בנייה חדשות הינה שיהיה צמצום דרמטי של כוח אדם. הרשת עמוסה ברעיונות מהפכניים לבניית בית בתוך שלושה ימים ולבנייה מכל חומר אפשרי.

ועדיין, מדינת ישראל התמכרה לישן והטוב. כמו שסבא שלי יעץ לי לפני 20 שנה בבואי לקנות מצלמה ש"אם זה לא מרגיש כבד ביד, זה לא מצלם טוב", גם הבנייה בישראל בעיקר כבדה ומיושנת - הרבה בטון, שיטות בנייה "סלחניות" והרבה פועלים זולים. פועלים זולים שכאמור, לפי מחקרי המכון לחקר בנייה בטכניון, מייקרים את הבניה בגלל ליקויים שונים ב-10% לפחות.

במקום להתפאר בחדשנות כמעט אך ורק בתחומי התוכנה, מדינת ישראל יכולה וצריכה לפתח טכנולוגיות מתקדמות בתחומי הבנייה שלא יחייבו אותנו להביא חוטבי עצים ושואבי מים מודרניים. בנייה באמצעות רובוטיקה, שיטות בקרה מתקדמות, עדכון חומרי הבנייה והגמר ומודלים של מגורים שיאפשרו לחיות הרבה יותר טוב, עם הרבה פחות שטח בנוי.

בשורה התחתונה, חרף הבטחות האוצר וקבינט הדיור, כל שקל שייצא מהכיס הישראלי לטובת פועל שיבצע עבודות שמקומם במאה ה-20 המוקדמות, יימנע פוטנציאל אמיתי להוזלת הדיור. הוא יקבע את הצורך בשוק עבדים מודרני בלב ערי ישראל ויכשיל את המו"פ הישראלי בתחומי הבנייה שיכול היה להוביל לצמיחה משמעותית.

*** הכותב אדריכל ומתכנן ערים, לשעבר מנהל אגף בכיר לבנייה במשרד הפנים ומנכ"ל SUITS - אסטרטגיות וטכנולוגיות לעירוניות חכמה