המשקיעים הזרים בורחים מהשווקים המתעוררים - ולא מישראל

בשנת 2015, בפעם הראשונה זה יותר משלושה עשורים, תירשם תנועה שלילית נטו של זרמי הון במשקים מתעוררים. על פי אומדנים של המכון הבינלאומי לפיננסים (IIF), השנה יירשם מימוש נטו של השקעות במשקים מתעוררים בסכום של 540 מיליארד דולר, לעומת השקעה חיובית של כ-320 מיליארד דולר בשנה שעברה.

למעשה, ההון יוצא בבהלה ממדינות אשר עד לפני זמן לא רב נחשבו בעלות משיכה גדולה למשקיעים. מדובר, כמובן, במדינות כסין, הודו, רוסיה וברזיל. אלא שיש מדינות אחרות אשר סובלות מהתופעה, בהן טורקיה ומדינות במזרח אסיה. ההאטה הניכרת בצמיחה הכלכלית, הצניחה במחירי הסחורות והאפשרות שהריבית הדולרית תעלה - אלה הם הגורמים אשר מעומדים מאחורי מנוסת ההון. לכל אלא צריך להוסיף את ההתפתחויות בבורסה בשנחאי, והטיפול הכושל של ממשלת סין בפרשה.

בכינוס השנתי של קרן המטבע הבינלאומית פורסם דוח היציבות הפיננסית הגלובלית, אשר הצביע על אחת התופעות המדאיגות של תנועות ההון המהירות. כאשר הכסף זרם במהירות למשקים מתעוררים, במיוחד לסין, חברות רבות מצאו דרך להגיע למימון נגיש וזול יחסית. על פי הנתונים של דוח היציבות, סך ההתחייבויות של תאגידים במשקים מתעוררים לבעלי אג"ח עלו פי חמישה בעשור שהסתיים ב-2014, לכ-18 טריליון דולר; שני שלישים מסכום זה הם חוב של חברות סיניות.

השקעות אלה נחשבות עתה כספים בסיכון, והם יוצאים במהירות. כאמור, לא מדובר רק בסין, אם כי המשק הסיני הוא כרגע מוקד הדאגה העיקרית. משקים אחרים - כמו רוסיה, ברזיל, טורקיה ומזרח אסיה - חשים כבר עתה את ההשלכות של משבר החוב הקונצרני. המשבר רק יתגבר עם כל חברה שתכריז על חדלות פירעון.

לא להיות שאננים

מה שמעורר לא מעט סימני שאלה היא העובדה שהמשק הישראלי נמצא בשוליים מהמנוסה המהירה של ההון ממשקים אלה. כדי להדגים זאת צריך להתרכז בהשקעה בניירות ערך, אשר מהווה עיקר הבעיה במשקים המתעוררים בחודשים אחרונים. על פי נתוני בנק ישראל שפורסמו השבוע, במחצית הראשונה של 2105 היה מימוש נטו של השקעה בניירות ערך בסך מיליארד דולר בקירוב, לעומת השקעה נטו חיובית של 9.6 מיליארד דולר בשנת 2014.

הרבה יותר חשובה היא העובדה שעיקר המימוש של זרים כלל לא היה באג"ח, אלא במניות ובמק"מ - זאת על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ההשקעה הזרה באג"ח קונצרניות ישראליות היא עדיין בשוליים, ואינה "מערכתית". במילים אחרות, בכל מה שקשור למשבר המתפתח סביב המשקים המתעוררים, ישראל נמצאת מחוץ לתמונה. אין דבר שמעיד על כך יותר מאשר רמתו של שער החליפין של השקל, אשר לא חווה את הפיחותים המואצים של מטבעות בברזיל, במקסיקו או בטורקיה.

יתר על כן, המשק הישראלי הוא פתרון לא רע בעבור קרנות אשר מחויבות - על פי מדיניות ההשקעה שלהן - להפנות כספים ל"משקים מתעוררים". הכסף שמושכים מטורקיה, מרוסיה או ממזרח אסיה מגיע לישראל. יש לזכור שהמשק המקומי אינו מזוהה עם מחירי הסחורות, בניגוד למשקים מתעוררים אחרים. מצד שני, יחס הון התוצר של ישראל הוא 67%, בניגוד למשקים מתועשים רבים. אם מוסיפים לכך את העובדה שלכלכלת ישראל עודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, התוצאה היא הגברת המשיכה של המשק המקומי.

כל זה אינו אומר שאין כל סיכוי שיתפתחו בעיות בעתיד. גם הירידה החדה בשיעור הצמיחה, וגם החששות מפני מדיניות תקציבית שמאבדת את כיוונה, יכולים להביא למפנה בכל הקשור ליחס המשקיעים הזרים לישראל. לעת עתה מדובר בבעיות שבאופק. מה שנותר הם גורמים מבניים, הרבה יותר חזקים מהריבית לטווח קצר, אשר משפיעים על זרמי ההון למשק הישראלי.

 השקעות פיננסיות בניע סחירים