עזבו את החפים מפשע

שמו של אדם מפורסם עלה בחקירה במסגרת פרשה ציבורית מורכבת. האיש הוזמן לחקירה, נחקר כחשוד בעבירות חמורות, אך במהרה התברר לחוקרים שעשו מלאכתם נאמנה כי לא היה לחשדות מקום, וכי התיק נגדו ייסגר. בתום חקירה קצרה האיש שוחרר לביתו בערבות עצמית.

סמוך לאחר מכן פורסמו שמו של האיש והעבירות שבהן נחשד בהרחבה בכלי התקשורת. כתוצאה מהפרסומים מיהרו להודיע לו רוב לקוחותיו בעיסקו המשגשג ורב-המוניטין כי הם מנתקים את הקשר איתו. בוטלו גם הזמנות שקיבל להופיע בכנסים מקצועיים ובפורומים יוקרתיים בארץ ובעולם. בעקבות זאת נאלץ האיש לפטר בחודשים הבאים עובדים רבים בשל אי-יכולת לשלם את שכרם, עסקו החל לגווע, והוא מצוי היום בהליכי קריסה.

אולי תאמרו, זאת גזירת גורל של חשוד, במיוחד אם הוא "סלב", זאת זכות הציבור לדעת. אבל במהלך החודשים ואולי השנים עד קבלת ההחלטות הסופיות בפרשה יסתובב האיש כאשר עננה כבדה מרחפת מעל ראשו - אף שאינו אשם בדבר.

הבעיה היא שבמציאות, מי שנפגע מהתמשכות ההליכים הם דווקא החפים מפשע - אלה שהתברר בשלב מוקדם כי נחשדו על לא עוול בכפם. הם נאלצים לחיות תחת עננת החשד במשך תקופה ארוכה, עד שתסתיים חקירתם של כל האחרים - אלה שיימצאו ראיות נגדם ואלה שלא. רק אז, במקרה הטוב, תודיע התביעה לחפים מפשע כי אין מקום להעמידם לדין.

העדפת נוחות החוקרים

רשויות האכיפה נוהגות כך כדרך שגרה. לטענתן, כל עוד לא הסתיימה החקירה לחלוטין - מי יודע, אולי תימצא ראיה מפלילה בהמשך. אלא שאפשרות תיאורטית זו אינה עומדת מול המציאות הקשה והוודאית של פגיעה קשה באדם חף מפשע.

זוהי גישה המעדיפה את נוחותם של החוקרים על הפגיעה הבלתי הפיכה במרקם חייו של אדם - בעסקיו, במשפחתו, בחייו החברתיים. יתרה מזאת, גם אם, היפותטית, לאחר החלטה על סגירת התיק תימצא ראיה מפלילה כבדה או "אקדח מעשן", ניתן יהיה לפתוח את התיק מחדש.

גישה זו של המשטרה והתביעה אינה נכונה, והיא מחייבת שינוי. יש לתת קדימות במתן החלטה בנוגע לחשודים שלגביהם אין ראיות מפלילות, כי הפגיעה בהם גדולה יותר, ויש לתת קדימות לצמצומה. הדבר נכון במיוחד אם מדובר בחקירה רבת-היקף, מורכבת, שבה קיים מספר רב של חשודים, חקירה שעלולה להימשך חודשים ואף שנים.

בניגוד לחשודים "הנקיים", החשודים האחרים - אלה שיודעים כי יש סיבה של ממש לחקירתם - דווקא מעוניינים בהתמשכות קבלת ההחלטות לגביהם. כי בבוא היום יטענו הם ופרקליטיהם כי בגלל התמשכות ההליכים יש להימנע מהעמדתם לדין או לפחות להקל בעונשם.

ההחלטה לחקור אדם כחשוד מטילה אחריות כבדה על רשויות האכיפה. לחוקרים יש שליטה בלעדית על התנהלות החקירה - ללא אפשרות של מעקב, פיקוח או ביקורת מטעמו של החשוד.

נטילת סמכות בלעדית כה רחבה מחייבת קבלת אחריות כבדה בצידה. לכן, המשטרה חייבת לשמור על זכויותיו של הנחקר, "לייצג" אותו ולשמש לו לפה.

אחת ממטרותיה המרכזיות של חקירה ראויה היא להגיע לחקר האמת. חקר האמת חובק הן איסוף ראיות פליליות נגד חשוד והן גם את היעדר קיומן של ראיות כאלה. משטרה שהחליטה לחקור אדם, שאין ראיות מפלילות נגדו ו/או אין ראיות מספיקות להעמדתו לדין, חייבת להשקיע את כל משאביה לחשיפת האמת מוקדם ככל הניתן, ולתת החלטה מהירה בעניין, כדי לצמצם ככל הניתן את נזקי החשוד שתיק החקירה נגדו צפוי להיסגר.

הבעיה היא שלעתים חוקר או פרקליט המשקיע לילות כימים בחקירה ישאף לתרגם את חומר החקירה לכתב אישום עם תשתית ראייתית מוצקה שתניב הרשעה. על כן מרב המאמץ החקירתי נעשה לכיוון זה (של חשודים בעלי ראיות), ולא נעשה מאמץ להתייחס לגורל תיקיהם של חשודים שלגביהם לא נאספו ראיות כלל, או ראיות שאינן מספיקות להעמדה לדין. וכך, חשודים אלה נדחקים לקרן זווית ונותרים שקופים ללא טיפול בצידי החקירה.

את חטאי אזכיר - גם אני נהגתי כך כפרקליט, לפחות בעת היותי פרקליט עול-ימים.

זוהי מציאות שיש לשנותה. המשטרה אינה אמורה לעבוד לפי תוצאות, ואם נערכה חקירה מוצדקת, והתברר כי חשוד חף מכל עבירה, או כאשר ברור כי תיקו ייסגר - אין לראות בכך כישלון. כך גם לגבי הפרקליט-המלווה שמעורב עמוק בחקירה, מנווט אותה ומבקש השלמות חקירה מהמשטרה. לא ראוי לשאוף להרשעה בכל מחיר, או כיעד הגובר על השאיפה להגיע לחקר האמת.

יש לשנות את התפיסה הקיימת. שינויה אינו דורש הקצאת משאבים מיוחדים, אלא רק רגישות ראויה לגורלו של החשוד. לצורך כך יש למנות חוקר או פרקליט מתוך הצוותים הרחבים העוסקים בחקירה או בליוויה, שתפקידו לפעול לניקוי שמם של חשודים תמימים ולהודיע להם על כך מוקדם ככל הניתן, בלי שהדבר יפגע בחקירה המתנהלת.

כאשר מונחת על כפות המאזניים מצד אחד הקצאת חלק מזמנו של חוקר או פרקליט, ומן הצד האחר פגיעה בוטה ובלתי הפיכה בזכויות יסוד חוקתיות של החשוד, כבודו ועיסוקו - יש להעדיף את זכויות החשוד.

■ הכותב כיהן כמנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.