אחר שנים של משא ומתן, בתחילת אוקטובר נחתם הסכם ה-Trans-Pacific Partnership (TPP), בסיס לשותפות הסחר הגדולה בהיסטוריה שכוללת 12 מדינות המהוות יותר מ-40% מהכלכלה העולמית. שתי השותפות המרכזיות בהסכם הן ארה"ב ויפן, והיתר הן אוסטרליה, ברוניי, קנדה, צ'ילה, מלזיה, מקסיקו, ניו זילנד, פרו, סינגפור ווייטנאם.
הסכם ה-TPP מסדיר את הסחר החופשי בין המדינות ומקבע את ארה"ב כקובעת הסטנדרטים למסחר בין השותפות. ההסכם צפוי לבטל מסים ומכסים שונים על לא פחות מ-18 אלף מוצרים המיוצרים בארה"ב, ולפתוח שווקים חדשים למדינות החברות, החל מיצרני החלב מניו-זילנד, דרך מוצרי ביגוד של וייטנאם, הסחורות האוסטרליות ועד יצרני הרכב היפנים והאמריקאים.
אך הפחתת המכסים היא רק חלק אחד בהסכם, ואפילו לא החשוב ביותר שבו. במסגרת ה-TPP נקבעו מסגרות חוקים אחידות בכל הנוגע לסטנדרטיזציה של הגנה על קניין רוחני, חוקי עבודה והגנת הסביבה. בנוסף, ההסכם מקדם תנאי תחרות הוגנת כאשר הוא אוסר על הממשלות להעדיף חברות ממשלתיות על פני משקיעים פרטיים במתן זיכיונות. בכך, ה-TPP ממשיך לבסס את ארה"ב כמובילה "המוסרית" של העולם. בשונה מהסכמים קודמים שארה"ב חתמה עליהם, הפעם מדינות שלא יעמדו בסטנדרטים יחשפו את עצמן לתביעות נזיקין ולסנקציות מסחריות.
למרות שה-TPP מהווה צעד משמעותי קדימה בכל הנוגע לסחר העולמי, הוא אינו צפוי לכלול הסכמות בנוגע לנושא מפתח שהוא כמובן "הפיחות התחרותי" בו נוקטות מדינות כמו יפן לאורך השנים האחרונות. במילים אחרות, המדינות החברות בהסכם לא הסכימו לאסור על מדיניות של פיחות להגברת התחרותיות שלהן, ובמיוחד לא להכפיף זאת לסנקציות המסחריות הקבועות בהסכם. עם זאת, החברות הסכימו על כניסה למו"מ להסכם נפרד אשר יסדיר את נושא המניפולציה על המטבע. המשמעות היא שהמדיניות שיפן נוקטת בשנים האחרונות לא צפויה להשתנות באופן מהותי בקרוב, אך מצד שני איננו רואים כיצד הבנק המרכזי שם יוכל לבצע הגדלה דרמטית של ההרחבה הכמותית, באופן שיתמוך בפיחות חד נוסף של הין, שכן צעד מסוג זה יחתור תחת "רוח ההסכם".
למי זה טוב, ולמי פחות?
תעשיית הרכב היפנית היא המרוויחה הגדולה מההסכם, ובעיקר החברות טויוטה, מאזדה, ניסאן והונדה. כבר היום, התעשייה הזו משולבת מאוד עם ארה"ב, הן בתור מקור ביקוש לכלי הרכב היפניים והן כחלק משרשרת הייצור. הסכם הסחר החופשי צפוי להקל עוד יותר על החדירה של תעשיית הרכב היפנית לארה"ב, ולתמוך בצמיחה הכלכלית המדשדשת ביפן. האסטרטגיה המרכזית של יצרני הרכב היפניים היא לשאוף לייצר את הרכבים במדינה בה הם נמכרים. הסכם ה-TPP יקל על יפן להמשיך בתהליך זה של בניית קווי ייצור בארה"ב בפרט, וברחבי מדינות ה-TPP בכלל.
מן הצד השני, תעשיית הרכב של דרום קוריאה, שאינה חלק מה-TPP, צפויה להיפגע מההסכם בשל אובדן היתרון היחסי שלה בסחר מול ארה"ב. עד לא מזמן שרר סנטימנט חיובי במיוחד בתעשיית הרכב הקוריאנית, כאשר חברות כמו קיה ויונדאי נהנו מהסכם הסחר שנחתם בין דרום קוריאה וארה"ב עוד ב-2011, ולפיו החל מהשנה הבאה דר' קוריאה תיהנה מסחר חופשי, ללא מכסות, עם ארה"ב. כעת משנחתם הסכם ה-TPP היתרון היחסי של קוריאה צפוי להעלם.
גם תעשיית הרכב האמריקאית מרוויחה מההסכם. לדוגמה, ארה"ב תוכל לייצא רכבים ביתר קלות לשווקים גדולים כמו מלזיה (30 מיליון תושבים), בה נהוג מכס של 30% על כלי רכב זרים, או וייטנאם (90 מיליון תושבים) שבה המכס עומד על 70%. במסגרת ה-TPP, מכסים אלו יבוטלו ויאפשרו חדירה משמעותית לשווקים אלו.
בכל הנוגע לסחורות ומזון, יפן דווקא מפסידה, כאשר אוסטרליה, ניו זילנד וארה"ב נחשבות למרוויחות, שכן יפן נאלצה להתפשר ולהוריד חלק מההגנה על יצרני האורז ומגדלי הבקר והחזיר. בנוסף, הפחתת המכסים הכללית על סחורות, מוצרי ביניים ותרופות צפויה לתמוך ביצוא האוסטרלי, אשר אין זה סוד שירידת מחירי הסחורות בשנים האחרונות פגעה בו. מסגרת הסכם ה-TPP עשויה לתרום רבות דווקא לכלכלה המסורתית באוסטרליה (המגזר העסקי ללא כרייה וחציבה) תוך הגדלת שוקי הביקוש לתוצרת האוסטרלית, החל ממזון וכלה במכונות וציוד.
ההשפעות על שוק העבודה
התמורות בשוקי העבודה צפויות להיות משמעותיות, וישנן לא מעט דאגות בארה"ב כי ה-TPP יפגע בשוק העבודה שם, שכן הוא יאפשר למגזר העסקי לנייד משרות למדינות השותפות שבהן עלות השכר הכוללת נמוכה יותר. לדאגות אלו ישנו תקדים בדמות הסכם הסחר בין ארה"ב, מקסיקו וקנדה (NAFTA) שנחתם ב-1993. אותו הסכם הגדיל באופן דרמטי את האינטגרציה בין המדינות ותרם לשגשוג כלכלי, אך אחת התופעות העיקריות שלו הייתה מעבר מפעלים ותעסוקה מחוץ לארה"ב, מה שהפך במהרה את ארה"ב מיצואנית נטו למדינות האלה ליבואנית גדולה, מה שכמובן הרע את תנאי הסחר שלה.
בעוד שבנושא זה ארה"ב נחשבת למפסידה באופן יחסי, המנצחת הגדולה צפויה להיות וייטנאם, שבה קיים פוטנציאל הון אנושי גבוה, והיא תיהנה מכניסה משמעותית של השקעות ישירות (מפעלים לדוגמה) שיצרו מקומות עבודה ויתמכו בצמיחה. בנוסף, וייטנאם ומלזיה ייאלצו לבצע שינוי מקיף בחוקי העבודה שלהן, בנושאים כמו שכר מינימום ואיגודים מקצועיים, וזה עשוי לתמוך בהתבססותו של המעמד הבינוני במדינות אלו ולתרום לפוטנציאל הצמיחה בהן.
מפסידה בולטת מההסכם הזה היא כמובן סין, שאינה שותפה לו, ואשר תיאלץ לראות את ארה"ב מהדקת את יחסי הסחר עם שכנותיה באסיה והפסיפיק (אזור האוקיינוס השקט). כתוצאה מכך, היצואנים הסינים צפויים לאבד נתח שוק בארה"ב ויפן לטובת מלזיה ווייטנאם. אך סין אינה שוקטת על שמריה והיא ממשיכה לדחוף את תוכנית בניית "דרך המשי" החדשה, שעל פי ההערכות צפויה לשפר באופן דרמטי את תנאי סחר החוץ של סין בשנים הבאות.
*** הכותב הוא כלכלן בכיר לשווקים גלובליים במחלקת המאקרו של פסגות. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק המתחשב בנתונים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא ואינו מהווה הצעה לרכישת ני"ע
חלקן בתוצר העולמי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
