מילת הקסם: ביטחון

1. בצד ההקלה שחשו הורים רבים וגורמים במערכת החינוך מהחלטת משרד האוצר לממן אבטחה מלאה בבתי הספר ובעיקר בגני הילדים שנותרו עד היום מחוץ לתמונה, הייתה גם תחושת אכזבה. לא מעצם ההחלטה החדשה, חלילה, אלא מהידיעה שפעם נוספת המילה "ביטחון" היא היחידה שמצליחה לסחוף ציבור שלם, ובעיקר לגרום למקבלי ההחלטות בירושלים להכניס את היד לכיס.

נסו להיזכר כמה הפגנות והשבתות נדרשו, במשך לא פחות משנתיים, עד שהוסיפו סייעת נוספת לילדים בני 3 בגן של 35 ילדים עם שני אנשי צוות בסך הכול. אמרו שהילדים לא זוכים לתשומת לב, שחלקם לא גמולים ולכן הגננת לא יכולה לתפקד, אבל עד לבחירות האחרונות לא היה מי שיקשיב. רון חולדאי, ראש העירייה העשירה מקנסות וחסויות אינסוף, זרק את מנהיגי ההורים שהתייצבו מול ישיבות מועצת העיר תוך זלזול מופגן בדרישה שהציבו. כי הם לא דיברו על ביטחון, רק על יחס אלמנטרי, אנושי.

2. ההחלטה שקיבל אתמול שר האוצר משה כחלון מנעה מדרון חלקלק במיוחד. אלפי הורים לילדים בגנים היו עסוקים עד לאותו רגע בשאלה האם וכיצד להתקשר עם חברת אבטחה ולממן באופן פרטי את השמירה על ילדיהם. אם כחלון לא היה מקבל את ההחלטה הערכית הזו, אפשר היה להכריז סופית על מותה של מדינת הרווחה, של הערבות ההדדית, של האחריות המינימלית שיש למדינה להבטיח לכל הפחות שוויון בביטחון.

מערכת החינוך עוברת מזה שנים הפרטה זוחלת, תשלומי ההורים נוסקים באמתלות שונות, כל מה שהיה חסר זה ילדים להורים חזקים עם מאבטח צמוד בצד ילדים להורים חלשים יותר שהופקרו בחסות כוחות השוק.

3. בתוך כל האנדרלמוסיה של הרשתות החברתיות וקבוצות הוואטסאפ, נדמה כי ההורים שכחו שהילדים שותפים פעילים בזירה הזאת - רואים, קוראים, סופגים ומפנימים. האבא שולח תמונה מהפיגוע, האמא שואלת את הילד אם לאסוף אותו מבית הספר, הדוד זורק לאוויר הערה גזענית, ובלי לשים לב אנחנו דופקים את הילדים יותר ממה שהמציאות עושה להם ממילא. מאבטח בשער חשוב בימים טרופים כאלה, אבל גם עצירה של ההתלהמות, הפאניקה, הגזענות ושלל מסרים שיישארו עם הילדים שלנו עד חייהם הבוגרים. הורים, תרגיעו.