מר ביטחון לנצח

נתניהו מעולם לא שש לכנס את הקבינט המדיני-ביטחוני. פעם הוא היה מעדיף לקבל החלטות קריטיות אם לא בצמד, אז בשלישיה. בקדנציה השנייה הוא הפך את השמינייה לקודש הקודשים שלו, לפורום יוקרתי שתפקד כמועדון חברים סגור. הוא היה מכונס שעות על גבי שעות, אפוף ניחוחות עשן הסיגרים היוקרתיים של נתניהו, ברק וליברמן. בקדנציה השלישית נכפה עליו בהסכמים הקואליציוניים קבינט מהגיהנום. מרבית החברים היו ראשי מפלגות ששיקוליהם היו נגועים באינטרסים פוליטיים.

בקדנציה הרביעית שלו נתניהו לא סופר אף לא אחד מחברי הקבינט. ודאי לא את איילת שקד, לנוכח התיעוב ההדדי השורר בין שניהם. הוא אמנם בילה במחיצתם למעלה מ-30 שעות השבוע, אבל את ההכרעות הכי דרמטיות הוא מעדיף לקבל לבד ולרוץ לספר לפייסבוק.

ביום ג' הופתעו חברי הפורום המצומצם הזה לגלות שהעניינים הרגישים מובאים לאישורם רק לאחר שפאנל המומחים של דני קושמרו בערוץ 2 עודכן וחיווה את דעתו עליהן. ממש מנהרת הזמן. הדיון על הצעדים למיגור גל הפיגועים עמד להתחיל, אבל בטלוויזיה כבר עדכנו אילו החלטות יעלו בדיון שעוד לא נפתח. כשהקבינט הסתיים באחת וחצי לפנות בוקר, אולפן ערוץ 2 כבר התרוקן מיושביו. אם ככה הדברים מתנהלים, אולי נכון יותר היה שהקבינט יגיש את התחזית בתום המהדורה.

השעות המאוחרות שאליהן גלש הדיון הביאו את השרים להתפלפלויות אינסופיות. דיון ער באותו הלילה התפתח סביב השאלה מה לעשות עם גופות המחבלים. שר הביטחון תמך בעמדה שיש להשיב אותן למשפחות, אולם בסופו של דבר הוחלט לאמץ את הצעתו של ארדן ולהקפיאן במקררים של אבו כביר עד להודעה חדשה. אחרי שהקפיאה את הבניה ממשלת נתניהו מקפיאה גם גופות.

עימות נוסף נתגלע בין סילבן שלום לשטייניץ. רשות הדיבור היתה נתונה לשר האנרגיה, אולם הזמזום של שר הפנים שדיבר במקביל עם היועמ"ש הפריע לשטייניץ והוא ביקש שיפסיקו. אני לא תלמיד ואתה לא מורה, צעק עליו שלום. מאוחר יותר בחוץ הם לחצו ידיים.

למרות שההחלטות כאמור פורסמו עוד לפני שנדונו, העובדה שהדיון נמשך עד לשעות המאוחרות של הלילה בהיעדר ויכוחים דרמטיים של ממש עוררה תמיהה מדוע נתניהו מושך את הזמן ועושה הפסקות בדיונים במקום לחזור הביתה לישון.

הפתרון של נתניהו: גניבת קרדיטים

הסיפור על ההדלפה מלמד בעיקר עד כמה נתניהו חושש מערעור מעמדו כמר ביטחון ומבריחת מצביעי הימין. אחרי שעשה קריירה מתדמית הקינג קונג שהביאה לו את הניצחון מדי מערכת בחירות, התברר לו בסוף השבוע בסקר שפרסם ערוץ 2 שמספר כפול של מנדטים מזה שקיבל בבחירות מאוכזב מהתפקוד הביטחוני שלו.

אז מה עושה מנהיג כשאת הפיגועים הוא לא מצליח לעצור והבייס מתחיל לברוח לו? במקום להילחם בטרור הוא פותח במערכה לחיסול בנט וממקד מאמצים בפירוק הסוכה שהקים לו יוסי דגן מול הבית מיד אחרי רצח בני הזוג הנקין ליד איתמר. את ההצעות של בנט דחה נתניהו אחת אחרי השנייה בקבינט וגרם להשתקתו, ולדגן שיגר שליחים, ח"כים, שרים וראשי ערים, שישכנעו את ראש המועצה האזורית שומרון לקפל את הסוכה שהפכה למוקד תסיסה של הימין ואיימה לטלטל את הקואליציה. דגן דווקא היה נחוש בהתחלה. התכנון המקורי היה להסלים את המאבק ולגרור חברי כנסת מחוץ למשכן לסיורים בירושלים דווקא בעת הצבעות חשובות, אבל הדרישות של המתנחלים לא נפלו על אוזניים קשובות. חידוש הבניה לא מעניין את הציבור כשמחבלים דוקרים ברחובות. בסופו של דבר המאמץ של נתניהו נשא פרי ועכשיו הוא מקיים עם דגן שיחות קירבה. לראש הממשלה יש יותר שעות דגן משעות אובמה או קרי, ולדגן יש יותר שעות עם נתניהו מאשר עם זמביש.

הפתרונות האלו הם רק שניים לפתרון-העל של נתניהו למציאות המתסכלת: לגנוב למי שרק אפשר את הקרדיט ולהוכיח שהוא שולט במצב. אחרי שבוע של התקוטטויות עם איילת שקד על הקרדיט על הצעת החוק נגד מיידי אבנים, חלה הסלמה במרדף של ראש הממשלה אחר הקרדיטים. בהיעדר הישגים משלו להתפאר בהם, עלה נתניהו לדוכן הכנסת ביום פתיחת מושב החורף ונשא נאום שהותיר גם את ותיקי השרים פעורי פה לנוכח התעוזה שהפגין, ולא בתחום המדיני. אחרי שבקדנציה הקודמת העלים ראש הממשלה לסילבן שלום את בית הספר לרפואה בצפת שהוא הקים והלאים אותו לטובת הישגי הממשלה, אף אחד כבר לא היה אמור להתרגש כשנתניהו עמד זקוף על הדוכן והתגאה בהקמת עיר הבה"דים, ברפורמות בבריאות וצעדים להורדת יוקר המחיה.

השיא הגיע כשרה"מ התהדר מעל לדוכן בעבודות הרכבת הקלה לתל אביב. אותה רכבת שמעולם לא זכתה לזיץ של גיבוי מצידו ושהדיווחים הבודדים על הפרויקט בעיתון הבית כללו בעיקר ידיעות על חולדות ועל פגיעה בבעלי העסקים, שהפרשנים הבכירים שללו את הצורך בה וקבעו שהיא משגה תחבורתי, התבררה לפתע כהברקה משובחת של ראש הממשלה.

בליכוד כבר התרגלו שנתניהו מנכס את הכל לעצמו, אבל כחלון, שחשב שהוא כבר נמלט ממפלגת השלטון וקיבל שיחרור מהמנהג המגונה הזה, גילה פתאום שגם הוא נושל מנכסיו בהבל פה אחד. רק בשבוע שעבר ביקש ראש הממשלה להצטרף לשר האוצר לטקס חתימת הסכמי גג לבניה ופיתוח של 20 אלף יחידות דיור בבאר שבע, ופתאום בנאומו התברר שנתניהו הוא בכלל בעל הבית. שר האוצר גילה שהוא עצמו היה רק קבלן המשנה בתוכנית שתכנן הוא בעצמו. ביציע היו מי שתהו אם כחלון הוחזר לליכוד, או שנתניהו לא עודכן שהוא עזב. "אם נתניהו יודע מה זה הסכמי גג אני חותך לעצמי את היד", מלמל אחד השרים סביב שולחן הממשלה. כחלון, שתפר היטב את ההסכמים הקואליציוניים מול הליכוד והותיר את כולם המומים מפרטי הפרטים שעיגן במסמכים, פספס כנראה רק דבר אחד: להכניס סעיף שאוסר על נתניהו לקחת את הקרדיט.

אם יש שרים שתהו כיצד למדוד את הצלחתם, אז עכשיו המנגנון ברור. אין צורך בסקרי דעת קהל או בקבוצות מיקוד. אם התוכנית שהובילו נחשבת למוצלחת - יגיע נתניהו ויגנוב להם את הקרדיט.

מילא לריב עם שרים, מתברר שנתניהו רב גם עם שוטרים (!) על הקרדיט. בישיבת הממשלה השבועית, הציג השר לביטחון פנים את המפכ"ל החדש רוני אלשיך והפליג בשבחיו. באותה נשימה הודה ארדן למ"מ המפכ"ל היוצא בנצי סאו על מסירותו ואמר שישמח אם יישאר בשורות המשטרה לנוכח התפקוד המצוין של כחולי המדים בחודשים האחרונים. דבריו של ארדן עוררו הנהוני הסכמה. סביב שולחן הממשלה יש הסכמה גורפת שזה שיוצא וזה שנכנס הם אנשים ראויים מאוד ומעוררי תקוה. מיד עם תום הדברים ביקשו כמה שרים לפרגן לר' ולסאו ואז הגיע תורו של כחלון. "ראינו את השיפור שחל בתפקוד המשטרה בחודשים האחרונים", אמר שר האוצר, "ויש לזקוף זאת לטובתו של סאו", הוסיף. שרי הממשלה שחשבו ששמעו הכל נותרו המומים לנוכח התפרצותו של נתניהו לדברים: "מאוד מעניין, זה קורה לבד, אין פה מציאות, אין ראש ממשלה, לבד יש שינויים במשטרה", העיר בקול ראש הממשלה. החיוך המבויש של שר האוצר מטעה. הוא אולי נראה שקט, אבל לענות הוא יודע. "עם כל הכבוד ראש הממשלה, אני לא זוכר שכשהמשטרה היתה בשפל אתה לקחת אחריות. גם כשהם כבר עושים משהו טוב אתה רוצה לקחת להם את הקרדיט?", תהה כחלון. שרי הממשלה געו מצחוק אבל נתניהו היה משוכנע שהתודה מגיעה לו, בדיוק כשם שבסוף ישיבת הממשלה לאישור התקציב הצהיר נתניהו שאלמלא הוא התקציב לא היה עובר.

בכל זאת אחדות?

נשיא הודו שהוזמן אמש (ד') לארוחה חגיגית במשכן הנשיא, קיבל טעימה על קצה המזלג מהמציאות האבסורדית הישראלית. השולחנות בגינתו המטופחת של ריבלין היו ערוכים בחגיגיות כשעליהם כוסות יין ופרחים, לצידם נתניהו, שרה ואורחים נוספים, כולם דוברי אנגלית דיפלומטית, מנומסת ושקטה. זמרת ממוצא הודי הנעימה את ארוחת הערב המתוקתקת ורק ברקע ניסר את האוויר רעש הסירנות של כוחות הביטחון שהוזעקו לטפל בפיגוע בתחנה המרכזית. כמה הזוי.

למרות שהמצב הביטחוני יוצר תנאים להקמת ממשלת אחדות, לא קיים לחץ ציבורי להצטרפות המחנ"ץ לקואליציה של נתניהו. הרצוג ניחן בחריצות גדולה, ביכולת אדירה ללמוד מהר ולשתף פעולה, הוא איש ביצוע מעולה, אבל יש לו בעיה אחת עיקרית: אין לו ארומה ביטחונית. הוא לא היה אלוף ולא ראש שב"כ. כל עוד העומד בראש האופוזיציה לא מביא עמו ניחוחות של איש ביטחון, לא תיווצר אווירת חירום שקוראת למחנ"ץ להיכנס לממשלה. הרצוג הוא דמות טראגית. אפשר לקבוע כמעט בוודאות שלו היה ראש ממשלה הוא היה נוהג בדיוק כמו נתניהו בבואו לקבל החלטות ביטחוניות. בסופו של דבר גם נתניהו קשוב להמלצות מערכת הביטחון, הוא שומע ומקשיב ומקבל הערכות. אבל על הרצוג, בעל התסרוקת המוקפדת והמראה הנערי, הדימוי הביטחוני לא מתלבש. יש משהו בקול הבריטון, בדיבור האיטי, בשיער הסגלגל, שמשווים לנתניהו תדמית של מר ביטחון.

אם יש מי שקיווה שהתדמית הביטחונית של נתניהו תיסדק בעקבות גל הפיגועים, הוא עלול להתבדות. המיני אינתיפאדה הזו רק מחזקת אותו ומוכיחה שאין לו אלטרנטיבה מימין ומשמאל. גדעון סער יכול להאריך את החוזה במכון למחקרי ביטחון ולהמשיך לכתוב מאמרים על סוריה, והעבודה לא תהפוך לאלטרנטיבה שלטונית עד שגנרל לא יכבוש את צמרת המפלגה. המחנ"ץ יכולים רק להתחנן להיכנס לממשלת אחדות.

שני טריגרים יכולים להאיץ את הסיכוי לאחדות: הראשון הוא אישור התקציב, שלאחריו תחל הספירה לאחור של ממשלת נתניהו הרביעית, מתוך הנחה שהתקציב הבא לא יאושר; והשני הוא המפגש של ראש הממשלה עם אובמה בחודש הבא. אם הנשיא האמריקני ידבר עם נתניהו על הצורך בהקמת ממשלה מתונה יותר שתשדר מסר של פיוס פתיחה במו"מ מחודש עם הפלשתינים, יזכה הרצוג ללגיטימציה ציבורית להפוך לשר החוץ. בוז'י יהפוך לדמות הממלכתית שרוקמת הסכם עם האמריקאים, ונתניהו יקבל את הדבר שהוא הכי רוצה בו - ישיבה על הכיסא לעוד שנתיים, ובינתיים בניית בית ראש הממשלה החדש תוכל להתקדם לה.

בנאומו בפתח כנס החורף של הכנסת, הבהיר הרצוג לשומעיו באופן חד משמעי שהסיכוי שתוכנית מדינית תצא אל הפועל גדול מהסיכוי שהמחנ"ץ ייכנס לממשלה. צריך להקשיב למילים וללחן של הרצוג כדי להבין שיש רגעים בחייו של מנהיג שמהם אין חזרה. אי אפשר לטפס על עץ כל כך גבוה ולמחרת להצטרף לממשלה. אי אפשר לנהל מגעים בסתר וכלפי חוץ לדבר בכזו בוטות. אם הרצוג יצטרף אחרי האמירות האלה לממשלת אחדות הוא יעשה מעצמו צחוק. מצד שני, הפוליטיקה הישראלית כבר חוותה זגזוגים יותר גדולים. עיין ערך מופז ו"בית לא עוזבים".

במחנה הציוני לא קונים את האמירה של היו"ר ומאמינים שמאחורי הקלעים מתקיימים כל העת מגעים בין נתניהו להרצוג. במפלגה משוכנעים שנאום ה'עלינו להתאחד בימים קשים אלו ולהניח את המחלוקות מאחור' כבר נכתב ומחכה להישלף בקרוב. גם אם הרצוג באמת קיבל קריאה נרגשת ביומיים האחרונים, בקרב חברי מפלגתו מתרבים הקולות נגד כניסה לממשלה. אח, אין להרצוג מזל. למרות ההישג המרשים של 24 מנדטים, אין לו אף אחד ברשימה כמו פואד, שמחון, וילנאי או נוקד שהיו שמחים לקפוץ איתו על העגלה של נתניהו בכל רגע נתון.

הנאום של הרצוג מעל דוכן הכנסת הותיר בזיכרון גם רגע קומי שקרע את נתניהו מצחוק, אבל פחות שעשע את סיעות השמאל. כמה מחברי המחנ"ץ היו נבוכים כשהרצוג השיב מעל לדוכן ליו"ר מרצ זהבה גלאון שקראה קריאות ביניים שהיא הלכה לאחרונה יותר מדי לשמאל. גלאון, שציפתה לתגובות מהימין, גילתה שהיא בכלל מתנגחת עם יו"ר האופוזיציה.

נראה היה שהרצוג, שמנסה לשבור למרכז, נבהל מהתמיכה של מרצ והערבים, והזדעק אינסטנקטיבית לבדל את עצמו. זו אחת הבעיות שאיתן מתמודדת מפלגת העבודה היום. הרצוג מנסה להוכיח שהוא לא שמאל קיצוני, ולשחק על המגרש של קולות המרכז שעליו משחק לפיד.

בניגוד לחברי המחנ"ץ שחוששים שהרצוג יכניס אותם באישון ליל לממשלה, במערכת הפוליטית רווחת הדעה שסיכויו של התרחיש קלושים בשל ההתנגדות המפלגתית שסוחב אחריו הרצוג, כמו גם הצטרפות של ליברמן לשורות הקואליציה. יו"ר ישראל ביתנו הצהיר השבוע שייכנס לממשלה אם יקבל את תיק הביטחון פלוס סמכויות. גם לליברמן ברור שאין סרט שנתניהו יחליף את בוגי שמקבל את סמכותו ללא עוררין ביו"ר ישראל ביתנו שלא רק שאי אפשר לגנוב איתו סוסים, הוא עוד עלול לברוח מהאורווה.

בכנסת הגיעו למסקנה שאם שני התרחישים האלה לא יקרו, אולי העובדה שלפיד החל להגיע בחליפות לכנסת, יחד עם ההתבטאויות המדיניות שלו, מרמזת על האפשרות שהוא עושה את דרכו למשרד החוץ. הנימוקים הגיוניים: ללפיד יש 11 חיילים שסרים למרותו, שיצעדו לפי החליל שלו ימינה ימינה שמאלה שמאל. הם לא בנויים לאופוזיציה. אחד כבר פרש, ויש שמועות שעד סוף הקדנציה הוא לא יהיה היחיד. לפיד שופך מים צוננים על התיאוריה הזו. הוא אמנם לא הגיש השבוע הצעת אי אמון בממשלה, אבל הבהיר באופן ברור שאין עתיד לתרחיש. נקודה. גם אם הוא היה בעניין, החרדים לא הסירו את הווטו על הצטרפותו לממשלה. זו או הוא או הם, והרי אף אחד לא מדמיין לעצמו ממשלה ללא ליצמן.