גאווה והחמצה

1. "גלובס" הקדיש אתמול (ה') חלק ניכר מגיליונו לתעשיית ההיי-טק, במסגרת הפרויקט השנתי של בחירת הסטארט-אפ המבטיח. זה אולי נשמע בנאלי ונאמר בכל שנה, אבל תעשיית ההיי-טק הישראלית נהנתה מעוד שנה מצוינת, והדברים מתחדדים דווקא השבוע על רקע גל הטרור. ישראל סבלה לאורך תקופות ארוכות מגלי טרור, אבל תעשיית ההיי-טק המשיכה לרוץ קדימה, ההשקעות הזרות ממשיכות לזרום, אפילו ביתר שאת, והן מעידות יותר מכול על חוזקה של התעשייה. הדברים גם מתחדדים לאור הנבואות האפוקליפטיות, בין היתר של אנשי התעשייה עצמה, שלפיהן היתרון הישראלי הולך ונשחק, שהתשתית החינוכית לא מספקת די מהנדסים, שמספר בוגרי 5 יחידות במתמטיקה יורד והולך ועוד שלל נבואות. בינתיים כל הנבואות השחורות לא התממשו. רק השבוע גייסו שני סטארט-אפים מתחום הסייבר יותר מ-80 מיליון דולר.

כדאי לתת למספרים לדבר בעד עצמם, מספרים שנאספו ועובדו במיוחד עבור "גלובס" על ידי חברת המחקר IVC (ראו עמ' 20-21). ההשקעות בסטארט-אפים השנה מוערכות בכ-4.2 מיליארד דולר, שנת שיא, ובסך הכול הוזרמו לסטארט-אפים הישראליים 21.6 מיליארד דולר בעשור האחרון, סכומים בלתי נתפסים. כ-400 אקזיטים נרשמו בשש השנים האחרונות, בהיקפים מצטברים של יותר מ-20 מיליארד דולר. ועוד נתון מדהים: כ-4,500 סטארט-אפים הוקמו בחמש השנים האחרונות בישראל, כ-2,000 נסגרו במקביל. אולי הנתון הבולט ביותר הוא שמימון הסטארט-אפים נשלט כמעט לחלוטין (כ-85%) על ידי משקיעים זרים, וכסף ישראלי כמקור מימון כמעט הולך ונעלם. מצד אחד, זה מעיד על איכות התעשייה שמושכת השקעות זרות במספרים הולכים וגדלים; מצד אחר, זה קצת צורם ואף מקומם שכסף מוסדי ישראלי כמעט שלא משתתף בהשקעות בתעשייה ומן הסתם גם אינו שותף לקצירת הפירות.

2. מפתה מאוד להגדיר את תעשיית ההיי-טק הישראלית "בועה משקית", בועה שמתנהגת במנותק לחלוטין משאר המשק, שנהנית מרמת שכר הרבה יותר גבוהה מהממוצע ויוצרת שכבה הולכת וגדלה של מתעשרים - לא רק יזמים, גם עובדים בכירים שצברו עשרות מיליוני שקלים (למשל בצ'ק פוינט, באמדוקס, בנייס ועוד). הרי התעשייה הזאת מעסיקה על פי נתוני IVC כ-280 אלף עובדים, כ-8%-9% בלבד מכוח העבודה בישראל, וזה עוד כולל חברות ממשלתיות דוגמת התעשייה האווירית ורפאל. נכון, סביב ה-280 אלף עובדים הללו יש מעגלי תעסוקה נוספים שמספקים שירותים לתעשייה, אבל זה עדיין מבסס את הטענה שרק חלק קטן מכוח העבודה בישראל מועסק בענף ונהנה ממשרות איכותיות ומתגמלות (יש שיגידו שזה גם נשחק בהיי-טק, אבל זה כבר לדיון אחר).

במקום "בועה", בהקשר של ההיי-טק אנחנו מעדיפים לומר "החמצה" או "פספוס". החלטנו להמחיש זאת באמצעות שני גרפים ששלפנו ממאגר הנתונים של OECD. הראשון, השקעות הון-סיכון בישראל (מו"פ כשיעור מהתמ"ג. הארגון מגדיר מו"פ מחקר בסיסי, מחקר יישומי ופיתוח ניסיוני). ובכן, יש בהחלט במה להתגאות: ישראל ראשונה, עם יותר מ-4% מהתמ"ג, וההובלה הזאת נשמרת לאורך השנים עם שיעורים שהתקבעו בסביבות 4%. הגרף השני הוא השכר הממוצע השנתי במשק, ובו למרבה הצער ישראל מדורגת בין האחרונות. זה לא צריך להפתיע איש, בטח לא את קוראי המדור הזה, שנחשפו לא פעם לעובדה שהשכר בישראל הוא די עלוב. השכר השנתי פה עומד על כ-29 אלף דולר, בסביבות 9,500 שקל בחודש, לעומת ממוצע של כ-45 אלף דולר במדינות OECD, קרוב ל-15,000 שקל בחודש. בשווייץ ובאירלנד, למשל, השכר הממוצע השנתי עומד על כ-55-56 אלף דולר, כ-18 אלף שקל בחודש, כמעט כפליים מישראל.

ממוצעים אכן משקרים, אבל להערכתנו, בישראל הם משקרים כפליים, והתמונה הרשמית לפחות גרועה הרבה יותר, ראשית משום שהשכר החציוני, האינדיקטור הרלוונטי יותר, רחוק מאוד מהממוצע (6,200 שקל, כשני שלישים מהשכר הממוצע), ושנית משום שנתוני השכר הנמוך ממילא הופכים לעגומים עוד יותר אם מביאים בחשבון את יוקר המחיה, שישראל "מצטיינת" בו.

וזה הפספוס הגדול של המשק הישראלי על רגל אחת: מצד אחד, קיום תשתית של ידע וחדשנות בלתי ניתנת לערעור לאורך שנים ארוכות, ומצד אחר משרות לא איכותיות, שכר נמוך וממדי אי-שוויון מהגדולים בעולם. כיצד קורה שאומת הסטארט-אפ, שמושכת אליה השקעות עצומות, אינה מצליחה לסחוף אחריה את שאר המשק?

זו תחושת ההחמצה והתסכול הגדולה, ויש לה שלל סיבות: פריחת הסטארט-אפים אינה מתורגמת להקמת תעשיות ייצוא גדולות, בעיקר בגלל מדיניות ממשלתית לא תומכת ולא מכוונת (ההשקעות בתעשייה הולכות ויורדות ונמצאות בשפל). במקום זאת, ישראל למעשה מוכרת או משכירה את תשתית הידע האדירה פה לטובת משקיעים זרים, חברות זרות ועוד, ורובן נהנות ממדיניות מיסוי נדיבה. התוצאה היא שהמשק אמנם נמצא בתעסוקה מלאה, אבל הוא מייצר יותר מדי משרות לא איכותיות עם שכר מאוד נמוך, נמוך בכל קנה מידה, גם למשרות דומות במשקים מערביים.

3. אחד המאפיינים של תעשיית ההיי-טק הוא יצירת ערך עצום בתוך זמן קצר, שמאפילה על כל התעשיות המסורתיות. התוצאה היא שיזמים צברו הון בלתי נתפס לאורך העשור-שניים האחרונים. בדירוג שערך "גלובס" במסגרת הפרויקט השנתי (ראו עמ' 38-42), מצאנו ש-30 עשירי ההיי-טק בישראל, במגוון תחומים (כולל משחקי הימורים באינטרנט), מחזיקים הון של כ-100 מיליארד שקל, שחלקו כבר יושב בחשבון הבנק וחלקו האחר במניות. זה הקצה העליון, אבל מתחתיו יש להערכתנו אלפי יזמים ועובדים בכירים בתעשיית ההיי-טק שצברו עשרות מיליוני שקלים כל אחד ואיש לא מכיר אותם. קחו למשל את צ'ק פוינט, מחברות ההיי-טק המצליחות בישראל מאז ומעולם, שנסחרת לפי שווי של כ-14 מיליארד דולר. לאורך שני עשורים ייצרה החברה הטבה עצומה של כ-10 מיליארד שקל באופציות, שחלחלה למטה (גם לגיל שויד עצמו), בעיקר למנהלים בכירים.

4. בתחילת השנה פרסם "פייננשל טיימס" כתבה שבדקה את התפתחויות הרווחיות התאגידית בארה"ב בששת העשורים האחרונים. הנתונים מאלפים: בשנת 1954 עמדה בראש התאגידים הרווחיים בארה"ב ג'נרל מוטורס עם רווח שנתי של כ-7.1 מיליארד דולר (מותאם למחירים הנוכחיים) ואחריה חברת הנפט אקסון עם רווח שנתי של כ-5.2 מיליארד דולר. העשירייה הראשונה כללה עוד חברות נפט (שברון, גולף אויל) וחברות כמו דו-פונט וג'נרל אלקטריק. כשקופצים לשנת 2013, השנה האחרונה שבה נעשתה בדיקת העיתון, התמהיל של העשירייה הראשונה ורמת הרווחיות השתנה. אפל בראש עם רווחיות שנתית של כ-37 מיליארד דולר ואחריה אקסון עם רווח של כ-33 מיליארד דולר. בעשירייה הראשונה נמצאות מיקרוסופט, בנק וולס-פארגו, חברת ההחזקות של וורן באפט ותאגיד התרופות פייזר.

כמה מסקנות מהרשימה הזאת: א. תמהיל החברות אמנם השתנה, אבל שתי חברות הנפט, אקסון ושברון, מככבות בשתי הרשימות, במרחק של שישה עשורים. ב. חברות הטכנולוגיה והתרופות הצטרפו לרשימה, על חשבון חברות של תעשייה מסורתית; ג. רמת הרווחיות קפצה פלאים, מה שממחיש עד כמה התאגידים הגדולים הם אלה ששולטים בכלכלה העולמית, הרבה יותר מממשלות.

עד כמה רמת העושר התאגידי היא בלתי נתפסת אפשר ללמוד מהצצה קטנה בדוחות אפל האחרונים. נכון לשנת 2014 (שנת הכספים של אפל מסתיימת בספטמבר), הרוויחה אפל קרוב ל-40 מיליארד דולר (!) והנתון המדהים יותר הוא שיש ברשותה של החברה הזאת במזומן (כולל החזקה בני"ע) יותר מ-200 מיליארד דולר (!), כפליים ויותר מיתרות המט"ח של ישראל. החברה נסחרת כיום לפי שווי שוק של כ-630 מיליארד דולר, פי שלושה משווי השוק של כל בורסת ת"א, וזה עוד אחרי ירידה של כ-18% משיא של כל הזמנים.

בקיצור ולעניין: הכוח התאגידי של חברות טכנולוגיות הוא עצום, וכן, הוא לעתים מנוצל לרעה, לחסימת מתחרים, לכיפוף ממשלות ולמאבקים עם רשויות ההגבלים העסקיים. אבל למרות צבירת הכוח, למרות העובדה שחברות טכנולוגיות הן מדינה בפני עצמה, ההתקדמות הטכנולוגית תמשיך להיות חשובה לעסקים ולצרכנים גם בעתיד, וכל פריצת דרך משפרת את מצב האזרחים, חוסכת עלויות ומסירה חסמים.

אף שאפל וגוגל, למשל, נראות היום כחברות בלתי מנוצחות, כולם, כולל שתי חברות הטכנולוגיה המוצלחות בעולם, כפופים לחוקי השינוי. במחשבים, בטלקומוניקציה ובאמצעי תקשורת אחרים, השינויים הטכנולוגיים גדולים ומהירים. זרם של רעיונות ומוצרים חדשים מייצר תחרות עזה ברוב התעשיות הללו ומוביל להורדת עלויות ולהורדת מחירים. אפילו אם נדמה לנו או לרשויות ההגבלים ששוק של מוצר מסוים נתון למונופול על ידי חברה טכנולוגית כזו או אחרת, אפשר להתייחס לזה בסלחנות אם יזמים עם רעיונות חדשים עדיין מסוגלים לעשות את דרכם לשוק, או לפחות להכריח חברות שולטות להמשיך ולהיות חדשנות ולהוריד מחירים.

וחוקי השינוי הללו, אגב, רלוונטיים לא רק לתעשיית המחשבים או התקשורת. הם נכונים גם לתעשיית האנרגיה או לתעשיות הבנקאות. בדוח שפרסמה חברת הייעוץ מקינזי לאחרונה היא קבעה שחלק גדל והולך של ההכנסות והרווחים בתחום הבנקאות יימצא תחת סכנה בעשור הקרוב, בעקבות השינויים הטכנולוגיים. להערכת מקינזי, בחמישה תחומים עיקריים של בנקאות קמעונאית (מימון צרכני, משכנתאות, הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים, תשלומים קמעונאיים וניהול הון), 10% עד 40% מההכנסות (תלוי בתחום) יהיו בסכנה בשנת 2025, יחד עם 20% עד 60% מהרווחים, והמימון הצרכני יהיה התחום הפגיע ביותר. מקינזי מעריכה שבנקים יריבים ישתלטו רק על חלק קטן מהעסקים הללו. מקור אובדן ההכנסות והרווחים של הבנקים יהיה ברובו התכווצות שולי הרווח, מאחר שהשינויים הטכנולוגיים יורידו את התעריפים ויחתכו את המרווחים. אז השינויים יהיו אולי יותר איטיים ויותר הדרגתיים, אבל הם בוא-יבואו.

 רכבת / איור: טל אביב

 ישראל