מירי רגב במשרד הספורט: 150 הימים הנוראים

למי שלא שם לב, יש לנו שרת ספורט חדשה כבר מאה וחמישים ימים. האמת שקשה שלא לשים לב. מאחר שהשרה הקודמת גמרה את כל המהפכות הגדולות בספורט לעתיד הנראה לעין, מה שנשאר לשרה הנוכחית זה ללקט מהרצפה באמצעות יועצי האחיתופל שלה ופקידי המשרד פירורים של יחסי ציבור. מילא יחסי ציבור, בחלק מהמקרים לרצון לכותרות יש פוטנציאל להדלקת מדורות או לייצר נזקים. בחלק מהמקרים זה סתם מגוחך (כמו התגובה אחרי הניצחון על רוסיה החלשה בפתיחת אליפות אירופה בכדורסל).

בסוף השבוע הודיעה שרת מאה וחמישים הימים מירי רגב שנכשלנו בקמפיין יורו 2016 ושתוקם ועדה לבדיקת הכישלון. הספיקו לה כמה שעות מסיום המשחק בבריסל כדי לנתח את הקמפיין ולהגיע למסקנה שמדובר בכישלון ולהחליט שיש להקים ועדה, וגם לנסח הודעה לתקשורת. מה הם הכלים שמחזיקה שרת הספורט כדי להבין שמדובר בכישלון? בניירות המקצועיים שהיא מחזיקה אצלה היינו אמורים לסיים לפני וויילס של גארת בייל? או שאולי אלו הכתבות והפרשנויות החד-צדדיות שהיא קראה בעיתונים שהדליקו אותה שאפשר לגזור על זה קופון קל.

על מה באמת אחראית שרת הספורט שיכול לקדם את העניין: אולי היא שכחה אבל רק לפני יומיים ורבע החל כאן מהלך מקיף של רפורמה בענף הכדורגל עם ועדת זליכה, שכלל תוכנית של 375 מיליון שקל ל"פרחי ספורט" שאמורה לתקן עיוותים הקשורים למיעוט של עוסקים בספורט תחרותי. התוכנית בקושי יוצאת לפועל וייקח זמן עד שייראו תוצאות. אבל יש בעיה עם התוכנית הזאת - היא לא שלה. בליישם תוכנית של מישהו אחר אין שום הון פוליטי. אם יש משהו שהשרה אחראית עליו חוץ מכותרות זה לבדוק למה הכסף שאמור לצאת לטובת הכדורגל והתוכנית עדיין תקוע בגלל עניינים בירוקרטיים ויועצים משפטיים מתוך משרדה, והליכים של מכרזים לא נגמרים בנוגע לאיזו קבוצה מחו"ל תוביל את הפרויקט.

אגב, היא יכולה לקצר תהליכים כשהיא רוצה. היא כבר הוכיחה את זה עם קמפיין "לא לדאוגוסט" המפואר שיזמה ושהצליח כל כך עד שהגיע לבדיקת מבקר המדינה.

***

העניין של מעורבות השרה בכישלון הנבחרת (ואחר כך גם בדרישה לטפל בשחקנים שביקרו בקזינו) הוא מטריד לא בגלל שזה רע לרצות לתקן ליקויים, אלא בשל הקלות שבה שרת הספורט סוללת את הדרך לגעת בדברים הללו ובכל דבר שתרצה. משרד הספורט מחזיק בתקופה האחרונה הלכה למעשה את ההתאחדות לכדורגל ואת כל גופי הספורט כבני ערובה, אם בזכות תוכנית ההבראה שאילץ את ההתאחדות להתחייב אליה ואם באמצעות החלשת הטוטו והאיומים לסנף אותו אליו (התוכנית להגבלת הוצאות התקורה של הטוטו שאמנם לא נכנסה לחוק ההסדרים, אבל נמצאת על המסלול לחקיקה); בקרוב גם יהיה למשרד הספורט ולשרה מכון לאומי (וינגייט) אותו הלאים שיאפשר למשרד להיות הריבון בתחום הכשרות הספורט המקצועיות במדינה.

היד הקלה הזאת על ההדק צריכה להטריד כי היום רק יושב חשב מלווה מטעם המדינה בתוך ההתאחדות לכדורגל, ומחר יהיה טבעי לגמרי שלנציגי המשרד יהיה גם מה להגיד בפורום מצומצם שייקבע לגבי זהות המאמן הלאומי. ומחרתיים, מה ימנע ממנה לקרוץ לבוחריה הפוטנציאליים עם החלטות לתעדף רק פעילות ספורט בפריפריה? או להחליט שאין להקצות כספי מדינה (טוטו) לטובת הקמת אצטדיון כדורגל בגוש דן?

בסוף השבוע כבר ראינו את נגמ"ש הפיקוד של השרה נע בתוך מרחבי הפעולה הבלתי נגמרים אל היעד הבא - הפעם היה לה מה להגיד על פעילות בתי הדין של ההתאחדות לכדורגל, עם הלחץ שהפעילה על עופר עיני לבחון אם אפשר לערער על העונש שספגה בני סכנין בשל התפרעות אוהדים במשחק מול בית"ר ירושלים ("אני קוראת לעופר עיני יו"ר ההתאחדות לכדורגל לבחון האם יש אפשרות לערער על ההחלטה המגוחכת של בית הדין במשפט נגד בני סכנין"). רגב כינתה את החלטת בית הדין כ"רפיסות" מול אלימות וגזענות.

בהתחשב בחומר הבעירה הפוטנציאלי לסוף השבוע הבעייתי גם ככה, עם הקושי לקיים משחקים בעת הזו בין קבוצות של יהודים וערבים (ועם החשבון שפתחה עם סכנין ואיום בהפסקת התמיכה במועדון הממומן "מכספי הטרור הקטארי") - מגוחך (או אולי מבהיל) לראות עד כמה הרצון להרוויח עוד כותרת עלה אפילו על המחשבה שכשרת הספורט של מדינת ישראל הטיימינג לא כל כך מוצלח כרגע לאמירות כאלו.