היחיד שאומר את האמת

1. דווקא אישיותו הבלתי-מתריסה של מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם והמועמד הבלתי צפוי של הרגע האחרון לתפקיד יו"ר קק"ל - היא ההתרסה הכי חריפה נגד האוליגרכיות הפוליטיות. אלה המרוכזות במפלגתו שלו, "העבודה" (המכונה בסבב נוכחי "המחנה הציוני"), ובמכלול העבמ"ים - הסוכנות היהודית, קרן היסוד, קק"ל, וההסתדרות הציונית - שהוקמו בראשית המאה הקודמת ואלמלא הדיפו כל כך הרבה מיליארדים, אינטרסים אישיים, ג'ובים, פרוטקציות ואירועי התרמה (מינגלינג בינלאומי, שבקושי 10% מהתרומות מגיעות ליעדן המוצהר) - היו צריכים להתפרק, אם לא מעצמן אז בהוראת ממשלה, כבר עם קום המדינה.

במקום זה עוסקים "המוסדות הציוניים" הללו בקיבוע מעמדם, בכוח, בהסתר, תוך שימוש בזבזני בכספי ציבור למטרות של אינטרסים ואינטרסנטים במפלגות.

2. מיכאל ביטון הוא המועמד היחיד, עכשיו ולפחות בכל העשורים האחרונים, שאומר חד וברור את הדברים הנכונים והאמיתיים, שהם בדיוק אלה שאף אחד מארגוני הבוחרים לא רוצה לשמוע: קק"ל לא ממלאת את תפקידה, לא ההיסטורי ולא העכשווי. קק"ל לא נגישה, לא שקופה, והיא עתירת שערוריות חדשות לבקרים. ביטון, איש שנוטה להתבטא בעדינות, לא אומר את המילים המפורשות, בזבזנות והפקרות כספית, אבל כן אומר: אני לא מבין למה צריך שני יושבי ראש בשכר אדיר כזה? למה צריך להמשיך לשמר את מנעמי השלטון? ארגון שמוציא 24 מיליון שקל בשנה על פרסום ושיווק ובכל זאת "יש לו שם רע בציבור" אומר דרשני. ביטון אומר, "יש לשנות את המציאות של קק"ל, להפוך את ההנהלה ליעילה, אפקטיבית ורלבנטית ואת הארגון כולו לשירות העם והחברה".

3. תירוץ רשמי "משפטי" אלגנטי מצאו חברים במחנה הציוני, וגם תומכים במתמודדים אחרים, הנתמכים על ידי חברים במפלגות האחרות (שכמו תמיד, במקרים של אינטרסים ושמירה על חלוקת שלל, משתפים פעולה באופן יוצא דופן) נגד בחירתו של ביטון: הוא רוצה לעבוד "בהתנדבות" - כלומר מוותר על השכר השמנמן כיור קק"ל ומסתפק בשכרו כראש מועצת ירוחם, פחות ממחצית שכרו של יו"ר קק"ל.

עוד עילה נמצאה נגדו: הוא רוצה לכהן גם כראש מועצת ירוחם וגם כיו"ר קקל - לא במשרה מלאה, אלא כמו כל יו"ר של תאגיד.

לא ייתכן כדבר הזה! אומרים הצדקנים, ולכך עונה ביטון: "יושב ראש משפיע על מדיניות ולא מנהל את השוטף. לזה צריך להיות מנכ"ל טוב וצוות טוב. חבל על המשכורת הגדולה והשמנה.. יש מה לעשות בהכסף הזה..". אפילו את ניגוד העניינים הכניסו בשקט בשקט למלחמה נגד ביטון: ירוחם קיבלה כסף מקק"ל.

4. האמת הגדולה היא: ביטון הוא ההתרסה החיה, הנושמת והמרשימה כנגד קשרי האליטות של ישראל, אותו קשר מעגלי הדוק שמצדיק את השימוש במשאבי הציבור, נחלוק: פעם אני ופעם אתה, ומבסס את ההטבות שהם ומקורביהם זוכים להן.

5. האמת הגדולה היא שביטון, וירוחם עירו, לא מתאימים, שלא לומר מאיימים - על מרכזי הכוח של העבודה. החל מריכוזי הבוחרים בשכונות צפון תל אביב, עבור להתיישבות העובדת - מועצות אזוריות, קיבוצים ומושבים שחוששים מפני טיפוסים כמו ביטון וכמו ח"כ יוסי יונה שמדברים על צדק חלוקתי גם בתשלומי הארנונה ברחבי הארץ: לא עוד מתנה שעוברת בשלמותה למועצות האזוריות הנשלטות על ידי הסקטור החקלאי - אלא גם לעיריות ולמועצות שקמו פעם כ"עיירות פיתוח" - מקור העובדים הזולים להתיישבות הסמוכה.

ביטון מפריע מאוד גם לבעלי הכוח בערים הגדולות והעשירות, שכן הוא מוביל גם את מרד הארנונות הגדול, דרישה לחלוקה הוגנת, חברתית וכלכלית, של מכלול סכומי הארנונות הנגבות ברחבי הארץ. מולו בהתנגדות עומד לא אחר מאשר זה שמכבר מאיים להציב עצמו כמתמודד על ראשות המחנה הציוני, ראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי.

6. עוד מרד, התרסה שביטון מוביל היא הדרישה לתקציב חינוך דיפרנציאלי: " איך ייתכן שבמדינה כל כך לא ענקית, ילד אחד מתחיל את חייו עם 9 שקלים וילד אחר עם 2.5 שקלים? איך אתם שם בתל אביב חיים טוב עם חוסר השוויון המשווע הזה?" אמר לאחרונה בראיון ל"גלובס". ואם לא די בכך הוא מסמל את הדור הנטוש של מפלגת העבודה בעשורים האחרונים. באותו ראיון נשאל ביטון "קוראים לך ביטון, אתה שחרחר, מזרחי, משפחה מרוקאית, גר בפריפריה". ביטון השיב בנחת ובשקט: "אני רוצה להזכיר שהשחרחרים המזרחיים הללו, במה שאתם מכנים פריפריה, הצביעו למפלגת העבודה עד 1977 ומאז הם הלכו והתרחקו". מי התרחק ממי? ביטון: "המפלגה התרחקה מהם... לא היתה קפיצת מדרגה במציאות החיים של התושבים, לכן העבודה איבדה את השלטון. באותן שנים הצליח הליכוד לפצח את הזהות המזרחית, לדבר איתה, לתת לה מקום במרחב השיח...".

7. בקיצור, למרות קבוצות התמיכה שקיימות, למרות שמדובר בקרב הראשון של המחנה הצעיר והמתחזק של שלי יחימוביץ', ולמרות ההתמודדות החריפה בין המועמדים שמאוחדת בהתנגדות אליו, אפשר להעריך שמפלגת העבודה עדיין לא בשלה למיכאל ביטון. הוא, מקום 105 במחנה הציוני, העתיד של המפלגה, אבל המפלגה עצמה עדיין מתבוססת בבוץ של עצמה.

מיכאל ביטון

תפקיד: ראש מועצת ירוחם מאז 2010.

מצב משפחתי: נשוי לאילנה, מנחה תכניות במכון הרטמן 5.

שירות צבאי: גולני, רב סרן במיל'.

השכלה: נשר מהתיכון בכיתה י"א. מאז השלים תואר בספרות עברית באונ' בן גוריון, תואר שני בניהול מלכרי"ם באונ' העברית. בוגר מכון מנדל למנהיגות חברתית וחינוכית.

רקע: יזם ומדריך חברתי בסוכנות היהודית, ניהל את עמותת "צעירים בירוחם" ו"עתיד במדבר".