"המצב עם הפלסטינים לא פתיר - לא צבאית ולא מדינית"

"הרבה זמן לא דיברתי על הנושאים האלה", כתב עמית כהן במייל קצר שנשלח אחרי שהסתיים הריאיון. "בסוף אתה זה שיגרום לי להתגעגע".

כהן הוא היום תסריטאי במשרה מלאה שחי וכותב בהוליווד, אך השיחה עם עיתונאי מישראל, לקראת עליית הסדרה החדשה שלו "כפולים", מחייבת אותו להיזכר ב-10 השנים שבהן שימש ככתב השטחים ופרשן העולם הערבי ב"מעריב".

הוא אומר שהוא לא מתגעגע ללהעביר ידיעה של 300 מילה פה, 600 מילה שם, או 'כפולה'. "אם כבר - אז אני מתגעגע לשטח. זה אותו השטח שבוער עכשיו וגובה חיים. השיחה על זה מזכירה לו שתי חוויות, שמדגימות עד כמה המצב חמור היום".

"עזה היא מקום נורא לחייל ישראלי להיכנס אליו, ולפלסטיני לגדול בו, אבל לעיתונאי זה מקום שאין לו תחרות", הוא אומר. "אתה נכנס בלי לקבוע כלום ובלי לתכנן, לא יודע מה יקרה, ופתאום נקלע לאירוע היסטורי".

הוא נזכר באחת הפעמים שבהן נסע לעזה, עם עיתונאי נוסף שלא דיבר ערבית. "בצד הפלסטיני הצטרף אלינו מלווה מקומי, נהג בן 20. אנחנו נוסעים לאורך הים ופתאום שומעים בומים. חשבתי שאלה יציאות של רקטות, אבל הנהג אומר לי: 'לא, זה רגיל'. אחרי דקה שומעים עוד בום, ואני אומר לו: 'זה לא רגיל'.

"5 דקות אחרי כן התחנות מתפוצצות מדיווחים על טבח וחיסול והפצצות, עשרות הרוגים, 6 תקיפות. מתברר שזו הייתה הפעם הראשונה שהג'יהאד האסלאמי ניסה לשגר רקטות ארוכות-טווח, וצה"ל הפציץ את המכונית, אבל לא פגע בול. ראינו ממש את אנשי הג'יהאד מוציאים את המשגר, ואת ההפצצה השנייה שנגמרה ב-18 הרוגים".