"חופש ביטוי בנושא דת בצרפת? 'שארלי הבדו' בודד במערכה"

9 חודשים אחרי מתקפת הדמים של המוסלמים הקיצונים ילידי צרפת על מערכת השבועון הסאטירי "שארלי הבדו", שהותירה 12 הרוגים וזיעזעה את צרפת ואחר-כך איחדה אותה לפני שהבלבול התחדש - גם השבועון מוצא את עצמו במקום לא ברור.

על רקע גלי התמיכה הבינלאומית, המכירות מעולם לא היו במצב טוב יותר: השבועון קפץ מתפוצה של פחות מ-30,000 גיליונות ל-180,000 מנויים, ומכירה של עוד 100,000 גיליונות בדוכנים. העריכה וההדפסה בוצעו במערכת היומון "ליברסיון" אחרי ההתקפה, ולאחרונה עבר "שארלי הבדו" למשרדי מערכת חדשים.

 שארלי הבדו

אבל התקופה הנדירה הזו של יציבות פיננסית מלווה במאבקים פנימיים ובדיכאון בקרב ניצולי ההתקפה שסובלים מן הטראומה שלה, יחד עם שאלות קיומיות על עתיד השבועון ואיומים שגרתיים באלימות מקהל קוראים עולמי שעוקב אחרי השבועון באופן חסר תקדים.

"אנשים מרגישים מוסמכים לשגר אלינו איומי מוות, אפילו על קריקטורות שאינן קשורות לדתות", אומר לורן סוריסו, הידוע יותר בכינויו ריס, שחטף כדור בכתפו הימנית במהלך ההתקפה ב-7 בינואר, כאשר עמיתיו נהרגו סביבו. כעת הוא העורך היחיד של השבועון. "בהתחלה תבעו אותנו. ב-2011 ספגנו ניסיון הצתה. ב-2015 חטפנו יריות. אני תוהה מה יהיה בהמשך", הוא נאנח.

רק להגיע לריאיון זו משימה מפחידה לריס, שאומר שהוא חי כיום באווירה של "פחד, זהירות ופיכחון". לפני הפגישה עם "פייננשל טיימס" הוא יצא מחנייה תת-קרקעית כשהוא מסתתר מאחורי סוללה של 4 שומרי-ראש. שוטר נוסף ללא מדים, שבדק את החניה כמה שעות לפני כן, נכח גם הוא במקום.

הזרימה הפתאומית של מזומנים והטראומה ממותם של כמה מאנשי המערכת הידועים ביותר של השבועון, כמו ז'אן קאבו, ז'ורז' וולינסקי והעורך המשותף סטפן שרבונייה ("שארב"), עוררו חיכוכים פנימיים על אופן הניהול של השבועון.

רנאל לוזייה, "לוז", הקריקטוריסט שצייר את הנביא מוחמד מתייפח בגיליון הראשון שהפיקו הניצולים, עזב את "שארלי הבדו" בטענה שהוא עייף. פטריק פלו, בעל הטור שטלפן לנשיא פרנסואה הולנד בנייד שלו כדי להודיע לו על ההתקפה, עוזב בסוף השנה.

"אנחנו ניצולים, כן ולא", אמר פלו לתחנת הרדיו Web7radio בחודש שעבר. "חלק מאיתנו נהרג גם כן בהתקפה".

למרות מעמדו המחודש של השבועון כארגון ללא כוונת רווח, כמה מהעיתונאים דורשים חלוקה הוגנת יותר של מניותיו. "שארלי הבדו" מוחזק ב-40% על-ידי ריס ועוד 40% על-ידי משפחת שרבונייה.

ג'ראר ביאר, סגן העורך, ממעיט מחשיבות המחלוקות. "ב-23 שנים היו לנו מריבות וחיכוכים. קשה להבין את הלחצים שאנחנו נמצאים בהם", הוא אומר.

כל תשומת-הלב שקיבל השבועון הייתה קללה, אומר ביאר. השבועון, שהיה תמיד על סף הטעם הרע, לעתים תכופות עם קריקטורות מיניות גלויות או פוגעניות בגלוי, רגיל לתביעות של פוליטיקאים כועסים וארגונים דתיים. אבל מאז ההתקפה, המחלוקות עוברות במהירות ספין לכעס בינלאומי.

בחודש שעבר קיבל "שארלי הבדו" כ-20 איומי מוות בגלל עמוד השער של ריס, שהציג את תצלומו של איילן, הפעוט הסורי שנמצא מת על החוף הטורקי, ועורר סערת אהדה בכל רחבי אירופה לגורלם של הפליטים מהמזרח התיכון. מאחורי גופתו הקטנה של הפעוט על החול היה הכיתוב: "כה קרוב למטרה". לצד התמונה הוצג כרוז עם תפריט הילדים של רשת מקדונלד'ס.

ריס אומר שהוא רצה להציג את הצביעות של התגובה האירופית למשבר הפליטים, וכן את "האכזבה" שממתינה למהגרים בהגיעם בחיים לחופי היבשת המובטחת לכאורה.

בעוד שהשער הזה לא עורר תגובה מיוחדת בצרפת, הוא נחשב לשערורייה במקומות אחרים. פיטר הרברט, פרקליט זכויות אזרח בריטי, כינה את "שארלי הבדו" "פרסום גזעני וקסנופובי (שנאת זרים) טהור ופושט-רגל מבחינה אידיאולוגית". בתגובה צייצה בטוויטר קורין ריי, מאיירת בשבועון: "תקנה לעצמך שכל".

אפילו בצרפת "שארלי הבדו" מרגיש מבודד. כמה קריקטוריסטים ואינטלקטואלים מהזרם המרכזי קוראים לו להנמיך את הטון של הקריקטורות התכופות על האיסלאם, על רקע חיבוטי הנפש לגבי מקומם של המוסלמים בחברה הצרפתית.

"יש איורים שמובנים שלא כהלכה", אמר ז'אן פלנטרה, שהקריקטורות שלו מופיעות בעמודו הראשון של "לה מונד" כמעט בכל יום, לריס בכנס שהתקיים לאחרונה על קריקטורות בעיתונות. "יכול להיות שאנחנו צריכים להביא בחשבון את רגשותיהם של אנשים אחרים. אנחנו יכולים למנוע טרגדיות".

ריס הגיב בכעס. "מה עם הרגשות שלי כאמן?", הוא ירה בחזרה.

רישאר מלכה, עורך דין שהגן על "שארלי הבדו" במשפט שנערך על קריקטורה של הנביא מוחמד ב-2007 - משפט שבו ניצח לבסוף השבועון - אומר שצנזורה עצמית זוחלת לעיתונות הצרפתית זו תקופה ארוכה.

"הייתה תנועת התמיכה המשמעותית הזו, אבל השאלה הבסיסית נשארה בעינה: האם עדיין אפשרי בצרפת חופש ביטוי בנושאי דת? העובדה היא ש'שארלי הבדו' בודד במערכה הזו כבר זמן רב", הוא אומר.

ריס מבחין באירוניה מסוימת במצב. "לשם שינוי, אנחנו כבר לא צריכים לחשוש מההוצאות כשאנחנו יוצאים לנסיעות לצורכי תחקירים", הוא אומר. ומצד שני הוא מודאג יותר ויותר לגבי שרידותו של השבועון.

"אנחנו יכולים להמשיך לעשות את מה שעשינו תמיד, סאטירה, אבל אנחנו תוהים לאן זה הולך", הוא אומר. "האם נוכל לפרסם את 'שארלי הבדו' בעוד 20 שנה? האם ההומור שלו יהיה עדיין מקובל? זה נראה יותר ויותר קשה".

9 חודשי טראומה

7 בינואר - שריף וסעיד קואשי, שני טרוריסטים מוסלמים ילידי צרפת, רוצחים 12 ופוצעים 11 במערכת השבועון "שארלי הבדו" ובבניין. בין הקורבנות כמה מהשמות הידועים ביותר שלו.

15 בינואר - מהדורת הניצולים, עם קריקטורה של הנביא מוחמד בוכה, נמכרת ב-8 מיליון עותקים. השבועון מקבל תרומות בסך כמה מיליוני אירו.

פברואר-יוני - לורן סוריסו, קריקטוריסט שכינויו "ריס", מתמנה לעורך השבועון. סגנו הוא בעל הטור ז'ראר ביאר. "שארלי הבדו" משנה את מעמדו המשפטי למלכ"ר-למחצה, מה שאומר שהוא צריך להשקיע מחדש 70% מהרווח השנתי (ולחלק לבעלי המניות רק את היתר).

אוקטובר - "שארלי הבדו" מפנה את ביתו הזמני במשרדי היומון "ליברסיון" לטובת משרדים חדשים, אבל נטישות חברי מערכת נמשכות.