שידוך סטודנטים וקשישים למגורים משותפים נותר גימיק

בתום שנת הניסיון הראשונה לתוכנית "כאן גרים" של משרד הבינוי והמשרד לשוויון חברתי, ועם פתיחת שנת הלימודים החדשה שבמהלכה תורחב לעוד מאות משתתפים חדשים, הגיע הזמן לבחון את הצלחת הפרויקט. האם הקמפיין המסיבי לשיווק התוכנית באינטרנט וברדיו, בעלות של מאות אלפי שקלים, השיג את מטרתו? תלוי את מי שואלים ומאיזו זווית השאלה נבחנת: מצד אחד, שיעורי ההשתפות בתוכנית, הן מצד הקשישים והן מצד הסטודנטים, כמעט הכפילו את עצמם. מצד שני, שיעור ההרשמה נשארו נמוכים יחסית, ורק כשליש מהמשתתפים בתוכנית בשנה שעברה ביקשו להמשיך בה גם בשנה הקרובה.

התוכנית, הממומנת על ידי משרד הבינוי והשיכון והמשרד לאזרחים ותיקים, ומנוהלת בשיתוף התאחדות הסטודנטים, היא פרויקט חברתי המשלב סטודנטים בבתיהם של אזרחים ותיקים בכל הארץ. התוכנית היא פרי יוזמתו של מנכ"ל משרד הבינוי הקודם, שלמה בן אליהו, והיא אומצה בחום על ידי השר לשוויון חברתי דאז (אז, השר לאזרחים ותיקים), אורי אורבך ז"ל. מטרתה - צמצום פערים חברתיים והענקת ביטחון אישי לקשישים, מחד, והנגשת ההשכלה הגבוהה ומתן מענה למצוקות דיור של סטודנטים, מאידך.

לצעירים הנוטלים בה חלק מציעה התוכנית מלגה בגובה 8,000 שקל בשנה וחיסכון כמעט מלא בתשלום שכר דירה (המשתתף משלם 250 שקל בחודש לקשיש עבור הוצאות מגורים). מנגד, הסטודנט מתחייב לגור בדירת האזרח הוותיק לפחות שני לילות בשבוע ולקיים איתו לפחות ארבע שעות פעילות חברתית בשבוע.

באופן מפתיע, אולי, מצד האזרחים הוותיקים נרשם שיעור היענות נמוך לתוכנית, בהשוואה לזו של הסטודנטים. בשנה שעברה נרשמו לתוכנית כ-1,400 סטודנטים, ורק כ-490 קשישים. מבין האחרונים, רבים נופו בשל מגוון סיבות: חלקם קיוו לזכות בקשר בעל אופי טיפולי (מה שלא כלול בתוכנית), לאחרים כבר היה מטפל סיעודי בביתם, אחדים גרו באזורים רחוקים מכל מוסד אקדמי, והיו גם מי שהציעו לסטודנט מרפסת או סלון ללון בהם (התוכנית מחייבת הקצאת חדר פרטי לסטודנט). כתוצאה מכך, לבסוף שודכו רק כ-100 זוגות. לשנת הלימודים הקרובה נרשמו כבר כ-800 קשישים, מתוכם 380 נמצאו מתאימים לתוכנית. מספר הסטודנטים שנרשמו דווקא ירד השנה במעט - קצת יותר מאלף. מנהלי התוכנית מסבירים זאת בכך שהפרסום בקרב הסטודנטים היה השנה מינורי יותר. נכון לעכשיו, ואף ששנת הלימודים כבר החלה, כ-180 זוגות כבר צוותו, ומלאכת השידוכים עדיין בעיצומה.

לפי נתונים שהתקבלו מהתאחדות הסטודנטים, הגוף האמון על שידוך הזוגות החדשים, מספר השידוכים הרב ביותר הוא בירושלים - כ-20% מכלל השותפויות בתוכנית - ומידת ההיענות הגבוהה ביותר לפרויקט היא בקרב בנות מהציבור הדתי-לאומי: 36% מהסטודנטים שנרשמו לתוכנית הם דתיים, 22% מסורתיים, 35% חילונים ו-3% חרדים. 4% הגדירו עצמם כ"אחר". תל אביב ניצבת במקום השני מבין הערים הפעילות בתוכנית, ובהתאחדות הסטודנטים מעריכים כי קיים קשר ישיר בין מחירי השכירות בשתי הערים הגדולות לבין מידת ההיענות של צעיריהן לתוכנית.

איך משדכים את הזוגות? גלעד ארדיטי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, מסביר: "כלל ברזל הוא שמין המשודכים דומה. תמיד גבר עם גבר ואישה עם אישה. בתחילת התהליך מתקשרים עם האזרחים הוותיקים ושואלים אותם מה הם מחפשים - תחומי עניין, תפיסות דתיות, בעלי חיים, עישון, דוברי שפות וכו'. אם יש אזרח ותיק שכל היום במועדון ורק בערבים נמצא בבית, משתדלים למצוא לו סטודנט עם לוח זמנים דומה, כדי שיהיה להם זמן ביחד בבית. לסטודנטים", מוסיף ארדיטי, "אנחנו עושים שאלון הכנה כדי לראות אם הם בכלל מתאימים והפרויקט יענה על הצרכים שלהם. אחרי ריאיון שהם עוברים מתחילים לעשות מפגשי היכרות בין השותפים הפוטנציאליים, שבסופם האזרח הוותיק בוחר מי הכי מתאים לו".

לדברי ארדיטי, רק 5% מהשידוכים לא שרדו את שנת הלימודים הקודמת, חלקם בשל אי התאמה אישית, אך בעיקר בשל מעבר האזרח הוותיק לדיור מוגן, פציעה שלו שמובילה למצב סיעודי או הפסקת הלימודים של הסטודנט.

כלקח מהשנה החולפת, החליטו בהתאחדות להגדיל השנה את כוח האדם המינהלי בתוכנית ולהוסיף רכזים אזוריים, אשר עורכים את שלבי המיון הפרטניים ונותנים מענה נקודתי לזוגות המשתתפים, תמורת מלגה שנתית של 15 אלף שקל.

עדי והב, מנהל התוכנית במשרד הבינוי והשיכון, אומר כי "הלקחים שלנו הם לשפר את מהירות התגובה לאזרח הוותיק, להגיע לשידוך אופטימלי במהירות גדולה יותר ולהרחיב את שיעור השתתפות של האזרחים הוותיקים בתוכנית".

הקשישים נשארים בבית

כיצד מסבירים את היענותם הנמוכה של חברי גיל הזהב? ארדיטי אומר כי "אחוז האזרחים הוותיקים שגרים לבד נמוך מכמות הסטודנטים הרווקים היום. חוץ מזה, יותר קל להגיע לסטודנטים בגלל האינטרנט והשימוש הוויראלי בו. אזרחים ותיקים פחות נגישים למידע כזה. אבל זה גם עניין של אמון.

"ככל שהפרויקט יתמסד, השמועה תופץ והאזרחים הוותיקים יביעו יותר אמון ויירשמו יותר לתוכנית".

לפי נתונים שהועברו ל"גלובס" ממשרד הבינוי והשיכון, עלות הקמפיין לקראת שנת הלימודים הקרובה היתה כ-400 אלף שקל, אשר 150 אלף שקל מהם הגיעו מתקציב המשרד לשוויון חברתי ו-250 אלף שקל מתקציב משרד הבינוי והשיכון. הקמפיין כלל פרסום בדיגיטל, באינטרנט (באנרים) וברדיו, וכמעט הכפיל את מספר הקשישים המבקשים להשתתף בהשוואה לשנה שעברה, אז היה הפרסום מינורי יותר.

משרד הבינוי והשיכון מבצע בדיקות מדגמיות לבקרה ומתקצב את התוכנית כולה בכ-4 מיליון שקל בשנה.

חרף עלותה הגבוהה יחסית, לתוכנית לא קדם מחקר מקיף על תוכניות דומות בחו"ל. בהתאחדות אומרים כי עיקר המידע שעליו התבססו בוני התוכנית מקורו ב"ניסיונות קודמים שלא צלחו של מגורי סטודנטים בדיור מוגן, מחקרים על מצבם החברתי והפסיכולוגי של קשישים ותופעות בשטח של סטודנטים וקשישים שגרים בשותפות כפתרון אישי שלהם".

והב אומר כי התוכנית אמנם אינה מבוססת על מחקר מעמיק, אולם "ההנחה היתה שאנו עם אוהב גמילות חסד וצדקה, תוך שילוב השגת יעדים חברתיים וכיבוד הקשיש. לכן הוחלט על פיילוט לתוכנית, כדי לנסות את מידת ההיענות וההצלחה".

הוא מסכם את הישגי התוכנית בשנה שעברה בסיפוק. "ההצלחה היתה מדהימה. לא רק בכמות - 100 שידוכים - אלא גם באיכות, ויעידו על כך הפרידות העצובות בסוף השנה והסיפורים הכל כך מרגשים ממשתתפי התוכנית. כולם מתארים שיפור באיכות החיים בזכות המגורים המשותפים".

"היא סידרה לי בורג שנפל מהמשקפיים"

רננה זוננברג, בת 26 מראש פינה, סטודנטית שנה ב' לסיעוד במכללה האקדמית יפו, גרה במשך כל שנת הלימודים הקודמת בצוותא עם מריסה חסן (84), בדירתה של האחרונה בבת ים. חסן, אלמנה, ניצולת שואה שעלתה לארץ לפני 60 שנה מאיטליה עם בעלה הטריפוליטאי, היתה עבור זוננברג השידוך המושלם: "היה לי מדהים ברמות מטורפות, ולא המשכתי עם מריסה רק בגלל אי הוודאות לגבי בית החולים שבו אוצב".

זוננברג מודה כי לפגישה הראשונה בהתאחדות הסטודנטים הלכה בחשש: "אני אדם חברותי שאוהב לצאת עד מאוחר וללמוד עם חברים למבחנים, וחשבתי שאולי זה לא מתאים כי קשישים אוהבים שנמצאים איתם בלילה. בכל זאת הלכתי לכמה מפגשי היכרות, ואז הגעתי למריסה. היא אמרה לי 'ברור. אני לא רוצה לעצור לך את החיים', ובעיקר היא רצתה חברה לשעות היום. היה בינינו חיבור מדהים. היא אוהבת לספר ולהקשיב, פטפטנית כמוני. דיברנו על הכול, והייתי מחכה לחזור הביתה כדי לספר לה על היום שהיה לי".

- מה הדבר הכי חשוב שהרווחת מהתוכנית?

"מעבר למתכונים הטריפוליטאים של בעלה, הרווחתי משפחה ממש. גם בקרב הילדים והנכדים של מריסה אני היום בת בית".

לא כל השידוכים מוצלחים כל כך. משתתף בתוכנית סיפר כי "בדרך כלל ההתחלות הן קשות, כי הזקן עדיין חושש מהאדם החדש שנמצא אצלו בבית, והסטודנט מרגיש לא בנוח. היה גם מקרה של אישה שלא נתנה לשותפה הצעירה שלה לצאת החוצה בלילה והכריחה אותה לישון בבית. כשהיא היתה חוזרת מאוחר, האישה היתה עושה לה פרצופים".

מבחינת זוננברג, הכל שאלה של תיאום ציפיות הדדי: "אני ממליצה על התוכנית לכל מי שזה יכול להתאים לו. זה כיף וטוב, וכדאי לכל אחד שפוסל את התוכנית על סף לחשוב על זה שוב".

את חסן עצמה רשמה לתוכנית משפחתה, שביקשה להפיג את בדידות האם, שחיה בגפה. כיום, שנה לאחר ההיכרות עם זוננפלד, חסן מספרת על הרווח שזכתה בו: "אכלנו בערב יחד, ראינו טלוויזיה והיתה לי חברה נחמדה וסימפטית. היא עזרה לי לעשות קניות של אוכל ותרופות, ופעם סידרה לי בורג שנפל מהמשקפיים".