איפה עובר הגבול לחופש הביטוי של עיתונאים ברשתות?

אתר האינטרנט ynet פיטר שלשום (א') את אחד מעורכיו הזוטרים לאחר שזה פרסם בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו תמונה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כשהוא לבוש במדי קצין אס.אס נאצי. הפיטורים הגיעו לאחר שתלונה הוגשה למשטרה על-ידי לשכת ראש הממשלה ובתום שימוע שקיים עורך האתר ערן טיפנברון עם העובד גלעד הלפרן.

ב-ynet, האתר מבית "ידיעות אחרונות" עליו מתח ראש הממשלה ביקורת בעבר, כינו את הסטטוס שהעלה העורך "ניסיון של הסתה" - אמירה אותה דחה הלפרן בתגובה שמסר, וטען כי "היה זה ליקוי רגעי בשיקול-הדעת שאני מתחרט עליו". לדברי הלפרן, "מעולם לא הייתה לי כוונה להסית נגד ראש הממשלה".

בתקופה של מתיחות ביטחונית, כמו זו שפוקדת את ישראל אחת לכמה זמן, הולכים ומתרבים המקרים בהם מועברים עובדים מתפקידם על רקע התבטאויות ברשתות החברתיות. בעיקר כשהדברים שנכתבים נתפסים כלא הולמים למצב או בלתי פטריוטיים. כלפי התופעה מושמעת ביקורת חריפה, בעיקר מצד משפטנים, ובתקופת "צוק איתן" אף דרש בית הדין ממעסיק להפוך את החלטתו ולהשיב לעבודה עובדת ערבייה שפוטרה כשהתבטאה בגנות צה"ל.

אך מה קורה כשהחברה המפטרת היא כלי תקשורת - מפעל שחומר הגלם שלו הוא חופש הביטוי, שמוצריו הם מילים ועמדות, אשר פועליו ממשיכים בייצורם גם כשהם הולכים הביתה בזמנם החופשי? האם שם תקף דין אחר, מחמיר יותר מאשר בכל כלי תקשורת?

עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח היה אחד מאלה שעומדים מאחורי ניסוח מדריך שהוציאה שלשום האגודה, ובו כללים למעסיק כיצד לנהוג כלפי עובדים והתנהגותם הפרטית בתקופה זו.

"חופש הביטוי הוא זכות יסוד חוקתית", נכתב במדריך. "למעביד אסור לפקח על העובד ולהגביל את התבטאויותיו מחוץ לעבודה, באינטרנט או בכל דרך אחרת - אלא אם התבטאויות העובד פוגעות ביכולתו לבצע את תפקידו".

לדברי פינצ'וק, האגודה לזכויות האזרח מאמינה שפיטוריו של הלפרן מהאתר היו בלתי מוצדקים, למרות שהתמונה שפרסם מעלה בו "שאט-נפש".

"מה שכותב אדם פרטי מחוץ לשעות העבודה בפלטפורמות אחרות באינטרנט אמור להיות עניינו הפרטי, והמעסיק לא אמור להגיע לעמוד הפייסבוק, לא לבלוש אחריו או להטיל עליו סנקציות. גם אם הם פרובוקטיביים וסרי-טעם ומקוממים", הוא אומר ל"גלובס".

- אך מה באשר לאיש תקשורת שכלי התקשורת בו הוא עובד נוקט בקו אחד ואילו הוא ממשיך בעמוד הפייסבוק שלו בקו אחר ומנוגד?

"באופן עקרוני אין הבדל בין כלי תקשורת ואף מעסיק אחר. בבית הדין זה נבחן באותם כלים. ההבדל הוא שיש יותר עובדות ועובדים שמהווים 'חלון ראווה', והם הפנים של המעסיק. ואז, כאשר הפרסום והמפרסם מזוהים עם המעסיק, וההתבטאות המזיקה והפסולה עלולה לדבוק במעסיק ולפגוע במוניטין שלו - זה מקרה חריג".

בעוד שעו"ד פינצ'וק מדגיש כי גם לא כל כתב או עורך באתר, עיתון או ערוץ טלוויזיה יכול להיחשב כ"חלון ראווה" שכזה, ולכן העילה לפיטוריו עשויה להיות בלתי חוקית - עו"ד שירה להט, שותפה וראש מחלקת דיני עבודה במשרד יגאל ארנון ושות', סבורה כי די בכך שהעובד מזדהה בעמוד הפייסבוק שלו כעובד של האתר, שהוא יהפוך למזוהה אתו. "כלי תקשורת יכולים לדרוש מהעובדים לשמור על ניטרליות ולהתנהג באופן ממלכתי, כי זה משפיע על האמינות של כלי התקשורת עצמו", היא אומרת.

לדבריה, "במקרה הזה מדובר בתמונה שנקבע שהיא הסתה, ולא סתם דעה שנויה במחלוקת".

באגודה לזכויות האזרח, עם זאת, מתעקשים לא לראות בזה מהלך של הסתה נגד בנימין נתניהו, למרות תמונות דומות שפורסמו אף לפני הרצח של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין.

"בכל מקרה", אומר פינצ'וק, "זה עניין למשטרה לקבוע אם זה פלילי, ולא המעסיק. במקרה של הסתה לגזענות או לאלימות, גם אם היא לא מגיעה בדרגת חומרה שמצדיקה התנהגות פלילית, היא עדיין עלולה לפגוע במוניטין של המעסיק".

- האם מותר לפטר בגללה?

"יש פה עניין נורמטיבי, ככל שמדובר בעובד בכיר מספיק או כזה שמייצג את המעסיק. הם צריכים להוכיח בבית הדין שאתה מזוהה עם המעסיק, ואתה בתפקיד כה בכיר שהוא שקול לפרזנטור, ואז למעסיק יש דריסה בחייך הפרטיים. אם המפוטר היה עורך ynet בעצמו, היה לי קשה הרבה יותר לבקר את המהלך".

- עו"ד להט, מה למשל כשלא מדובר במקרה שעשוי להיחשב פלילי אלא במעשה סר-טעם, כמו פיטוריו של אלון עוזיאל שהצטלם חוגג מעל הלוויתו של סמי עופר בשנת 2011 ופוטר מאתר ווואלה?

"דווקא אם כלי התקשורת היה אומר כי הוא פגע באינטרס כלכלי, היה לי יותר קל עם זה".

- האם מותר לכלי תקשורת לקבוע כללי התנהגות לעיתונאיו ברשתות החברתיות, להחליט עבורם מה מותר ומה אסור לעשות או להגיד?

"זה תלוי עד כמה העובד מזוהה עם המעביד. יש לגיטימציה לדרוש רמת התנהגות ייצוגית, אך לא ברמת החדירה לפרט. אפשר להגיד אל תתלהמו או תטרידו ברשת, אבל לא אל תפגינו, אל תביעו דעות או אל תתחילו עם בחורות. מותר לעובד שיהיו לו חיים פרטיים. אם זה משפיע על המעביד, יש לו זכות להגביל את העובד".

- ומה באשר לעיתונאי חדשות, שרואים אותו בטלוויזיה מסקר באופן אובייקטיבי, אך בטוויטר הוא מביע עמדות פוליטיות?

"מבחינת דעות פוליטיות יש יותר קושי לפטר, כי חוק שוויון זכויות בעבודה אומר באופן מפורש שאסור לפטר בשל הבעה פוליטית. בעיניי, אם אתה מביע דעה פוליטית, אתה לא מקעקע אמינות, להפך - זה מאפשר לקרוא את דבריך באופן טוב יותר כעיתונאי. אבל אם המעסיק יחשוב שזה מעוות את עבודתך ופוגע ביום יום במקצועיותך, אז יש עילה לפיטורים".

"עמדות שחורגות מקו העיתון"

עו"ד פינצ'וק מזכיר את מקרה העיתונאי חגי מטר, שהעיתון "מעריב" החליט לפטרו בשנת 2012 בטענה כי הוא "מייצג עמדות קיצוניות שחורגות מהקו של העיתון". בית הדין פסל את זה וקבע פיצויים לזכותו של מטר.

"בית הדין קבע ש'מעריב' הוא לא עיתון עם אג'נדה מוצהרת שמחויב לקו פוליטי מסוים, כמו 'כיכר השבת' או 'על המשמר'", אומר עו"ד פינצ'וק. "אי-אפשר להגדיר את מקרה ynet כפוליטי, גם אם הוא מעורר גועל, אפשר להגן עליו כל עוד הוא נעשה בשדרה הפרטית".

- אך האם באמת אפשר לקרוא לפייסבוק פרסום פרטי ולא ציבורי?

"זו ספירה ציבורית, אבל היא שייכת לי כאדם פרטי ונעשית בשעות הפנאי שלי. אם תגרוס אחרת, אתה משעבד את כל חיי ואת כל שעות היממה למעסיק ולאינטרסים שלו. זה לא לגיטימי ולא ראוי שהמעסיק יפעל על ההנחה שכל עובד שלו משועבד בכל רמ"ח אבריו ובכל פינות בחייו ובכל פעילותו בחיים הפרטיים אליו. ככל שאתה תוותר על איזון כלשהו, אתה תגיד שתמיד יש למעסיק אינטרס, והוא יחליט שדברים הרבה יותר מינוריים יכולים להיות מזוהים איתו - אתה מסיר את כל המחיצות והופך את המעסיק לפאודל".