חברון על חשבון הפריפריה

מאז "אמירת הצ'חצ'חים" האומללה (דודו טופז, 1981) השתרשה לה כאן סטיגמה, כאילו רק הימין, והליכוד בראשו, מסוגלים להבין ולקדם את רווחת הפריפריה. לא משנה העובדה שתחת שלטון ראש-הממשלה בנימין נתניהו הידרדרה ישראל במדדי העוני ואי-השוויון לשפל מחפיר, שאת ההשקעה המאסיבית בשירותים החברתיים החליפה הזנחה פושעת, שנותנת את אותותיה בעיקר, אבל לא רק, בחצר האחורית המרקיבה של הפריפריה, וששוק התעסוקה הוא מהקניבליים ביותר במערב. למרות אלה, ברגע האמת עובדי כיל, מפוטרי פרי-גליל ומפעלים אחרים, מוחלים על הכול, כי הרי "הערבים נוהרים" ו"דאע"ש יתקרבו לכותל".

והנה, אולי בפעם הראשונה זה זמן, הבלוף הזה התפוצץ, וגילינו מי הוא באמת הבן המועדף על הימין: ההתנחלויות או הפריפריה. את הדיון האחרון שהתקיים בוועדת הכספים בנושא הרפורמה בחלוקת הטבות-המס פוצצו נציגי "הליכוד" ו"הבית היהודי", לאחר שהעלו באופן שרירותי - ותוך ניצול ציני של הליכי החקיקה - את הדרישה להוסיף את כלל ההתנחלויות ביהודה-ושומרון למפת היישובים המוטבים כתנאי לאישורה. זאת, על אף שהן לא עומדות כלל בקריטריונים שנקבעו בבסיס החוק (כמו מיקום גיאוגרפי ודירוג סוציו-אקונומי) לעניין המושג "יישובים פריפריאליים".

והפריפריה? היא מפסידה פעמיים. ראשית, שר האוצר משה כחלון כבר הודיע שלא יפרוץ את התקרה התקציבית (1.2 מיליארד שקל, מתוכם 400 מיליון שקל תוספת), כך שכל התנחלות נוספת שתיכנס לרשימה גורעת בהכרח מיישובי הנגב, עוטף-עזה והגליל. לא בכדי קמים ראשי הערים המנוסים בפריפריה, כמו שמעון לנקרי מעכו, שלמה בוחבוט ממעלות ואחרים, וזועקים נגד גזל כבשת הרש.

אל תתרשמו מהפנים הזועמות של המתנחלים על כך שהצליחו להשחיל "רק" את חברון פנימה. נציגם בכנסת, ח"כ בצלאל סמוטריץ', כבר הודיע שהממשלה תשלם פי עשרה, ורמז שכלל ההתנחלויות יוכנסו בהדרגה.

וההפסד השני לפריפריה - בעוד שעבור ההתנחלויות נציגי הימין מרשים לעצמם "לתפור" קריטריונים מיוחדים במטרה להכניסם לרשימה, הפריפריה החברתית ננטשה על ידם בצד. מי בכלל סופר אותה בצד הימני? סידורים מיוחדים נרשמו לערים שתושביהן מכהנים כחברי קואליציה (כמו בית-שאן, קריית שמונה וערד), אולם מכלל נציגי הימין לא נמצא אף לא חבר-כנסת אחד (שלו אצבע מכרעת בקואליציית ה-61), שייכנס לחדר הוועדה, ידפוק על השולחן וייאבק באותה המידה למען קריטריונים מיוחדים עבור יישובי הפריפריה החברתית.

אתגרי ההתיישבות בשכונת חיסכון ג' בלוד אינם פחותים מאלה שבחברון; ושכונת חב"ד בקריית מלאכי משוועת לאוכלוסייה חזקה לא פחות מאשר לקדומים. ולמרות זאת, רק על דבר אחד הושגה תמימות דעים בימין - ההתנחלויות חייבות להיות בפנים, ואם הן ייוותרו בחוץ - מוטב שלא תהיה רשימה, ולעזאזל ההטבות, אם לא הן אז שאף יישוב פריפריאלי לא יקבל הטבות. בעניין זה מגיעה מילה טובה ליו"ר ועדת הכספים, משה גפני, שלא נרתע מלתאר את התנהגות המתנחלים כפי שהיא: "חזירות".

נזכיר, כי בג"ץ כבר פסק פעם אחת נגד ההחלטה לצרף יישובים לרשימת ההטבות שלא על בסיס תבחינים ברורים, שקופים ושוויוניים, והוא לא יתקשה לעשות זאת שוב, אם הממשלה תנסה פעם נוספת להחריג או להכליל יישובים ללא תבחינים ברורים. העדפת יישובים מסוימים על פני אחרים בהקצאת הטבות מהקופה הציבורית, ללא שום הצדקה עניינית ומתוך שיקולים פוליטיים-מפלגתיים צרים, הזרים למטרת החוק (חיזוק יישובי ה-פ-ר-י-פ-ר-י-ה! ורק אותם) היא פסולה, ורומסת בגסות את הזכות הבסיסית לשוויון.

גם אם הקומבינה הזו תעבור בסופו של דבר, ייצא שכרם בהפסדנו - כך אם תושבי עכו, מעלות ואופקים שיקבלו מעתה הרבה פחות, ולו בגלל שנתניהו בחר מיהו הבן המועדף.

הכותב הוא ח"כ מהמחנה הציוני